תיק גל"צ: שידור הקופים של רינו צרור

בימים אלו אני קורא את הספר "לבד בברלין", שכתב הסופר הנס פאלאדה, שם העט של הסופר הגרמני הידוע רודולף דיטצן (שם העט הנס פאלאדה שאול מסיפורי "האחים גרים"). לפני מלחמת העולם השנייה הרומנים שלו היו רבי-מכר בינלאומיים, לא פחות מספריהם של תומאס מאן והרמן הסה.

שמעתי אותך מספר פעמים ברדיו והתרשמתי מבהירות מחשבתך ומכושר הביטוי שלך, בתקופה בה היית מועמדת לנשיאות בית המשפט העליון ולכן מאוד הופתעתי ומאוד התאכזבתי ממאמרך "מידה של שותפות".

הידיעה שפורסמה בעיתון מעריב כי הממשל האמריקני מתכוון להחליף בשבועות הקרובים את ג'ורג' מיטשל, המשמש כשליח האמריקני המיוחד למזרח התיכון, מתקבלת בקורת רוח בירושלים, למרות שלא ניתן לקבל עליה תגובה רשמית, שכן ישראל איננה מתערבת בעניינים הפנימיים של ממשל אובמה. בירושלים לא מזילים דמעה על לכתו האפשרית של השליח מיטשל. גם הפלשתינים לא מצטערים במיוחד.

במגעים הקואליציוניים לאחר הבחירות סירב בנימין נתניהו להוציא מפיו את המנטרה של "שתי מדינות". שיחה אחת עם ברק אובמה הספיקה כדי שיקפל את דגל ההתנגדות למדינה פלשתינית, ויזמר, כאחרון השמאלנים, את פזמון "שתי המדינות", למרות שהוא האיש שידע לנמק באופן העמוק ביותר עד כמה מסוכן הדבר לעצם קיומה של ישראל. הוויתור הזה עצר בראש ובראשונה את כוונתו לבנות את שטח 1-E החיוני, המחבר בין מעלה אדומים לירושלים ואמור לקטוע סופית אפשרות לרצף ערבי בין יהודה לשומרון לסיכול הקמת מדינה פלשתינית. הוויתור הבא היה ההקפאה הרשמית והמוצהרת, זו שעליה "זכה" למחמאה מפיה של הילרי קלינטון: "הצעתו של ראש הממשלה נתניהו בנוגע לריסון מדיניות הבנייה בהתנחלויות היא חסרת תקדים". שיא החולשה של נתניהו התבטא בהקפאה הבלתי מוצהרת בירושלים בניגוד גמור לכל הבטחותיו הקודמות. כל הוויתורים הקודמים, למרות הרסנותם, יכולים היו להיות מוסברים בתירוצים טקטיים, כלומר הימנעות מעימות עם נשיא ארה"ב על נושא ההתיישבות ביו"ש. הסברת זכותנו שם הוזנחה על-ידי רוב ממשלות ישראל, ולכן בחירת זירה נוחה יותר לעימות במקרה שהדחף האנטי ישראלי של אובמה לא יבוא על סיפוקו, הייתה מהלך טקטי הגיוני.

גם עובדת חוקית היא עובדת זרה. יעידו על כך עשרות – אולי מאות – אלפי עוזרות בית, מזיזות, גוררות, מרימות, מנערות, מדיחות, מנגבות, שוטפות, סוחטות, תולות, מייבשות, מתעייפות. הן זרות, כי הן מודרות. כי הן מנודות. לא סופרים אותן. הן שקופות.