|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לא רק כסף מביא את ההצלחה בקמפיין באמריקה
|
משהו אחר, מעבר לכסף המושקע בקמפיין, הוא שמביא את ההצלחה
|
|
קארלי פיורינה [צילום: AP]
|
|
|
|
|
בית נבחרים רפובליקני, סנאט דמוקרטי
|
|
איציק וולף
|
|
הרפובליקנים הצליחו עד כה להשיג שליטה בחמישה מושבים בסנאט שהיו בידי הדמוקרטים * מנהיג הרוב הדמוקרטי המצטמצם בסנאט ניצח בקושי בנבאדה * הישגים לפעילי "מסיבת התה" השמרנים * היו"ר הצפוי של בית הנבחרים הכריז: אפעל לביטול רפורמת הבריאות של אובמה
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
בעוד שבארצנו מתמקדים בתוצאות בחירות האמצע בארצות-הברית והשלכתן על מעמדו של הנשיא ברק אובמה (לטוב לנו או לרע לנו - כנראה ששניהם), אולי כדאי להתפנות לרגע ולהתבונן במירוץ בקליפורניה. שתי מועמדות, שתי נשות עסקים מהמוצלחות שבהן כשלו במרוץ הפוליטי, למרות ההצלחה של שאר חברי מפלגתן ברחבי ארצות-הברית. הראשונה, קארלי פיורינה, לשעבר מנכ"ל HP (מי שהודחה מתפקידה בחברה שמאז כבר "קברה" עוד שני מנכ"לים נוספים שבאו בנעליה), מי ששמה נישא ברעדה בעמק הסיליקון ובעולם כולו, כאחת מהנשים החזקות ביותר בעולם העסקים, לא הצליחה למרות כל מאמציה וההון הרב שהביאה עימה לזכות בבחירות לסנאט האמריקני. השנייה, מג וויטמן, גם היא לשעבר מנכ"ל EBAY, חברת הקניות המקוונות, מי שהביאה את החברה להצלחתה המדהימה, כשלה בבחירות למושל קליפורניה, למרות הון-עתק שהשקיעה מכספה האישי בקמפיין הבחירות (מדובר בהשקעה הגדולה ביותר בבחירות לתפקיד מושל מדינה בארה"ב, בסך מוערך של למעלה מ-140 מיליון דולר!). קצת מורכב אולי לבצע ניתוח מלא מדוע הן נכשלו, האם בגלל ניהול כושל של הקמפיין, אולי בגלל התדמית שנקשרה לכל אחת, אולי בגלל העובדה שהבוחרים בקליפורניה העדיפו את אלו שכבר מצויים בנבכי הפוליטיקה ויודעים כיצד לבצע דברים, על פני מי שבאות מבחוץ ורוצות בעיקר להפוך את הדברים, ואולי המסר הוא כי גם ועד כמה שהמועמד יכול שיהיה בעל ניסיון עשיר בעולם העסקים והצלחה (אפילו פנומנלית) אין הדבר מבטיח הצלחה להיבחר לתפקיד פוליטי. דוגמאות רבות בעולם לאנשי עסקים (מוצלחים ומוצלחים יותר) שניסו כוחם במעבר לעולם הפוליטי, מתוך רצון להשפיע יותר וכשלו (בישראל, למשל, זכור חלוץ התעשיה סטף ורטהימר שתש מלכלות כוחותיו, בנבכי מסדרונות הכנסת ושב לעשייה העסקית לאחר זמן קצר); ומנגד יש כאלו שדווקא הצליחו, גם ובעיקר בשל הונם. כך, למשל, מייקל בלומברג, ראש עיריית ניו-יורק, שרתם לטובת קמפיין הבחירות שלו הון עצמי של עשרות מיליוני דולרים; או למשל סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה (השורד קדנציה נוספת במשרה הרמה למרות שערוריות המין הקשורות לשמו), וניתן להזכיר גם את ראש ממשלת תאילנד המודח תאקסין שינאוואטרה, שסולק בהפיכה צבאית מכהונה אליה נבחר בבחירות דמוקרטיות. מבין כל אלו נדמה שאיש לא יוכל לחלוק על מסר אחד ברור - הכסף לא יכול לקנות הכל ואינו מבטיח שהבוחרים יבחרו בך. בסופו של יום, משהו אחר, מעבר לכסף המושקע בקמפיין, הוא שמביא את ההצלחה. אותו משהו חמקמק שכה רבים מחפשים אינו (תמיד) הכסף. כדאי לכל המתמודדים (אפילו בפוליטיקה הישראלית) לזכור תמיד עובדה זו. |
|
הכותב הוא שותף במשרד בן-שחר לקנר ושות'.
|
|
| תאריך:
|
08/11/2010
|
|
|
עודכן:
|
08/11/2010
|
|
עו"ד אבירם רחימי
|
|
לא רק כסף מביא את ההצלחה בקמפיין באמריקה
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ירון זכאי
|
8/11/10 14:13
|
|
|
|
|
|
מטאטא
|
8/11/10 18:31
|
|
|
לאחרונה התפרסמו בתקשורת הכתובה והאלקטרונית ידיעות על אודות רכישות צפויות של חברות ציבוריות, הן באמצעות הצעת רכש והן באמצעות רכישה על-ידי חברה חיצונית. את הנתונים השונים ניתן לקבל באתר הבורסה לניירות ערך והם גלויים לציבור כולו. כל חברה ציבורית - חברה שמניותיה נסחרות בבורסה - חייבת בפרסום כל מידע העלול להשפיע על המשקיעים.
|
|
|
|
|
בתקופה האחרונה אנחנו עדים להתחזקות המאבק נגד הלוביסטים, שהשתלטו על פעילות הרשות המחוקקת של מדינת ישראל ושפוגעים בתפקוד שלה. הבעייתיות בפעילות של הלוביסטים היא לא תופעה חדשה, והיא גם לא בעיה ייחודית שקיימת רק במדינת ישראל, כאשר בכל העולם נמצאו הסדרים, שמצד אחד שמרו על הצדדים החיוביים של פעילות הלובי, ושמן הצד השני הגבילו את הפעילות, ומנעו בכך פגיעה בדמוקרטיה, שנובעת מפעילות יתר של לוביסטים. בהתבסס על מחקרים בעולם, וניסיון של מדינות אחרות, לוביסטים עושים עבודה שהיא חשובה לדמוקרטיה, כאשר יש עליהם פיקוח ומגבלות, אך הם יכולים גם להרוס את הדמוקרטיה ולדרדר את המדינה לכאוס, כאשר הפעילות שלהם לא-מפוקחת ונשלטת על-ידי בעלי הון, שמונעים מאינטרסים צרים.
|
|
|
|
|
הכתובת "בוגד" על בית הפרקליט הצבאי הראשי (הפצ"ר) אביחי מנדלבליט, דורשת - מעבר לזעזוע - הבנה של ההיגיון מאחורי דחיית כל ביקורת בישראל העכשווית. רודפי ה"בוגדים" אינם אוהבים דקויות, אבל קו הטיעון שלהם יודע לנגן על נקודות רגישות. מדובר בעצם בתמיכה במדיניות של ניהול סיכונים באפס סיכונים. מדיניות המנוסחת בצורה שקשה למיינסטרים הישראלי לסרב לה: מה אתם מעדיפים, שחייל שחש בסכנת חיים, וצריך להחליט תוך שניות מה לעשות, ישלם בחייו בשל היסוס, או שכמה מאנשי האויב ימותו?
|
|
|
|
|
עובדה היא, שבנימין נתניהו נושא ונותן כל הזמן עם ממשל אובמה על מחיר ההקפאה הנוספת, לא על עצם ההקפאה. לפי העיתונות הערבית, מדברים על החכרת חלקים מירושלים ההיסטורית ובקעת הירדן על-ידי הפלשתינים לישראל ל-10 או ל-40 שנה, כלומר - הם ה"בעלי-בתים" על הארץ, המחכירים, ואנחנו רק חוכרים זמניים. ומדברים על אפשרות להקמה מיידית של מדינה פלשתינית "בגבולות זמניים", שבמסגרתה תיסוג ישראל מ-20% נוספים של יהודה ושומרון. רק סירוב ערבי יוכל להצילנו מתוכניות אובדניות כאלה.
|
|
|
|
|
קראתי (7.11.10) בעיתון 'ישראל היום' את מאמרו של יוסי ביילין - שלמי שאינו יודע או זוכר, היה מאדריכלי הסכם אוסלו, אותו הסכם איום שלא הביא שלום אלא עלה למדינת ישראל ולאזרחי ישראל בדם רב, שעה שהביא את האוטובוסים והמחבלים המתפוצצים אל תוך ערי ישראל - והנה אותו מר ביילין טוען במאמרו, כי לדעתו, זו זכותם של אמנים/יוצרים ישראלים לא להופיע בעיר אריאל, ובאותה נשימה הוא גם קורא לח"כ יריב לוין מהליכוד, שמבקש, בצדק, לקיים ישיבה דחופה בכנסת בעניין זה, שלא למאוס במיעוט, אם ישראל הדמוקרטית חשובה בעיניו של ח"כ לוין.
|
|
|
|
|
