שני אנשים המתינו בדריכות לחדשות מאמריקה.
בנימין נתניהו ובוגי יעלון.
בפני מדינת ישראל ניצב האיום הגדול והקשה ביותר בתולדותיה מאז פלישת מדינות ערב לארץ ישראל בה' באייר תש"ח. אז הורכב האיום משניים: האחד, הכוונה - זו של הליגה הערבית להשלים את השואה שפקדה את יהודי אירופה, שעליה הכריז בפירוש המזכיר הכללי של הליגה הערבית, עזאם פחה בנאומו בקאהיר ששודר בבי.בי.סי. מיום 15 במאי 1948: "העולם יראה עתה דרך השמדה וטבח רב-תוצאות שיסופר בהם כדרך שמספרים בשחיטות המונגולים והצלבנים". השני - יכולת. הליגה הערבית סברה כי בכוחם של חמישה צבאות ערביים להכריע את הישות היהודית באמצעים צבאיים. מרבית היהודים חשו שאכן כך הדבר, והמלחמה הייתה מלחמת הישרדות נטו.
עתה מגיע הסיבוב השני. הפעם אין מדובר רק במדינות ערב, אלא באיסלאם השיעי בהנהגת אירן, כאשר מסביבה מצויים לוויינים עצומי מימדים כסוריה, טורקיה ועירק, וקטנים יותר כחיזבאללה וחמאסטן. הכוונה נותרה ללא שינוי. האמצעים: נשק גרעיני המשוגר באמצעות טילים בליסטיים ארוכי טווח. כאשר הכוונה והאמצעים מתמזגים, יוצאת הכוונה אל הפועל, ללא קשר לנזק שייגרם לתוקפן, מכיוון שהשיעה מוכנה למות כדי למחוק את ישראל.
לביטול איום יש שלוש אפשרויות. האחת, לבטל את הכוונה. השנייה, לבטל את היכולת. השלישית, לבטל את שתיהן.
מזה 62 שנה מנסה מדינת ישראל לבטל את הכוונה להשמידה, בהצלחה אפסית. אין פלא כי מזה 1300 שנה מנסה היהדות לשנות את כוונות האיסלאם כלפיה, בהצלחה דומה. דברי ימי האיסלאם רצופים שנאת יהודים עמוקה מים המלח, כבירה מן הרייך השלישי, עתיקה כימי האמונה המוסלמית באללה, במלאך ג'יבריל ובנביא מוחמד. פשע היהודים בעיני המוסלמים כה נורא, כה מזוויע, כה חותר תחת אשיות האמונה, שאין לאיסלאם ברירה אלא להגדיר את היהודים הריבוניים כבני מוות. בנוכחות האיסלאם היסודני אין לצפות לשינוי כוונה, אלא רק לדחייתה, (הודנא) עד שיושגו האמצעים.
אומרים לנו כי האמצעי להשגת הפתרון הסופי של בעיית היהודים מצוי בהישג ידה של הרפובליקה האיסלאמית של אירן, בטווח אל-חזור במהלך שניים עשר החודשים הקרובים. אולי עד ראש השנה הקרוב. אומרים לנו כי היכולת לבטל אמצעי זה כבר מצוייה בידי מנהיגות המדינה היהודית, והשאלה היא רק מתי.
לפני קרוב ל-30 שנה הורה ראש ממשלת ישראל לחיל האוויר לחסל את האיום הגרעיני שהלך ונבנה בעירק. תגובתה של ממשלת ארה"ב שבראשה נשיא ידידותי לכאורה, רונלד רייגן, הייתה מדודה: אמברגו צבאי של ששה חדשים. אך בפני ממשלת ישראל הנוכחי ניצב הנשיא האמריקני העויין ביותר לישראל, והידידותי ביותר לאיסלאם, מאז ומעולם. התגובה הצפויה של הנשיא ברק חוסיין אובמה למתקפה ישראלית על אירן צפוייה להיות חריפה, עד מסכנת חיים, כגון הטלת מחסום ימי ואווירי על מדינת ישראל, שתלוּוה בעיצומים החריפים ביותר המצויים באמתחתם של האמריקנים, תוך עידוד הפיכה להחלפת השלטון. היו כבר דברים מעולם. בנוכחות קונגרס דמוקרטי צייתן ו-44 יהודים צייתניים עוד יותר בקונגרס ובסנאט, לא תהיינה לאובמה שום עכבות מלעשות ככל העולה על רוחו במדינה היהודית הסוררת שהעזה לתקוף מדינה איסלאמית. בנימין נתניהו ובוגי יעלון המתינו אפוא בדריכות לאמריקה שתשנה את פניה. ועד שעשתה זאת, עסקו השניים בעיקר בפעולות השהייה - פעולות מחתרתיות באירן, לוחמת מחשב, הצהרות חסרות תוכן, כניסה למשא-ומתן חסר כל בסיס ויציאה ממנו, נאומים על שלום, גבולות וחכירת שטחים למשך 7 עד 99 שנה. ראש ממשלת ישראל והשר לעניינים אסטרטגיים המתינו לאישור מאמריקה - לא מוושינגטון, אלא מן העם האמריקני - שהגיעה העת.
מספר מאפיינים יש לגל המחוקקים החדשים מן המפלגה הרפובליקנית שיגיע לוושינגטון בינואר הקרוב. הם מתעבים את וושינגטון של האינטרסים המיוחדים ושל הביורוקרטיה הממוסדת, כולל זו של משרד החוץ. הם מאמינים באלוהים ובאמריקה ובסדר זה. הם תומכים בישראל באותה מידה שהם רואים באיסלאם היסודני את האויב הגדול של אמריקה. הם תומכים בקיצוץ עמוק בהוצאות הממשל בכל תחום, חוץ מנושא הביטחון. מאפיינים אלה הופכים את הקונגרס החדש למגן רב-עצמה מזעמו של אובמה, כאשר ייוודע לו כי תוכנית הגרעין המוסלמית התרסקה, וכי מדינת היהודים נחלצה מן האיום הגדול ביותר על קיומה מאז ה-14 במאי 1948.
אמריקה אומרת לישראל: הגיעה העת. אתם תעשו מה שאתם חייבים לעשות, ואנו כבר נראה לאובמה מהי המשמעות מבחינתה של בת ברית נאמנה.
רק, לכאורה, לפי שעה
