|
|
על העבודה והמלאכה [צילום: גלעד ליבני]
|
|
|
|
|
על סדר היום - מאבק בעובדים הזרים. ושוב הנפגעת הגדולה - החקלאות הישראלית.
ומה אנחנו למדים מכך? בעיקר על אטימות, חלמאות וקפקאיות. יושבים להם פקידי אוצר מעונבים במגדלי השן ומטילים גזירות ומקצצים, ועסוקים בגירוש והגבלת ילודה ומתן צווים ואיסורים, ובינתיים, מה קורה בשווקים?
מחירי עגבניות מאמירים, תוצרת חקלאית שאינה נקטפת בזמן
וקריסה כלכלית של משקים שלמים המקיימים הלכה למעשה חקלאות לתפארת מדינת ישראל.
והיכן המדינה? עסוקה בלתקוע טריזים בגלגלי הטרקטורים שלה. מפנה מדפים ברשתות השיווק ובחנויות באירופה למדינות שאינן ציוניות נלהבות בלשון המעטה, ורק מחכות להזדמנות פז זו...
מפנה שטחי קרקע עצומים (באין יכולת לעבדם) - לטובת שממה ופולשים נלהבים.
חבל וכואב שתהליך גאולת האדמות שהדורות הקודמים הקריבו כל כך הרבה למענו יסתיים במסירה מרצון של הקרקעות לגורמים אחרים ובסיום עצוב של אחד הפרקים החשובים בציונות.
והחקלאים שוב זועקים - אך קולם אינו נשמע וההדים אינם מגיעים עד הקומות הגבוהות במשרדים בירושלים ובתל אביב.
מקיזים את דמם, מתעמרים בהם והופכים אותם לאויבי המדינה,
זאת במקום להצדיע להם, להדליק בשמם משואה ביום העצמאות ולהודות להם, על מה?
על העבודה והמלאכה, על התוצרת הטריה, האיכותית והמגוונת לכלל האוכלוסיה, על הביטחון והשמירה על גבולות המדינה, עבודה שאין שכר בצידה.
אז די! נמאס לנו!
מבית ומחוץ!
נמאס להיענש על הבחירה במקצוע שבו העסקת ישראלים אינה אפשרית,
נמאס להיענש מגרמי שמים, נמאס להצטדק, נמאס להתנצל על הישגי המו"פ החקלאי וההשקעה שאלמלא העובדים הזרים היו נותרים בחלקות הניסוי ולא מתורגמים לגידול מתועש והמוני.
נמאס למחות!
נמאס לבכות!
אל תהללו אותנו, אל תודו לנו, רק בבקשה, הפסיקו לרמוס אותנו!
ובדרך לרשתות השיווק או לשוק זכרו את מילות הגבעטרון:
מי יצילנו מרעב?
ומי יאכילנו לחם רב?
ומי ישקנו כוס חלב,
ומי ישקנו כוס חלב?
למי תודה, למי ברכה?
לעבודה ולמלאכה!
על כן נעבוד, על כן נעמול
תמיד, בכל ימי החול.
כבד העול, נעים העול!
ובעת הפנאי נשיר בקול
שירי תודה, שירי ברכה
לעבודה ולמלאכה!
בשם חקלאי ישראל הנרמסים,
איתן בו-דוד, מזכ"ל תנועת המושבים.
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
