|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אולמרט-נתניהו: מצא את ההבדלים
|
מול נתניהו, כל ממזר - מלך, וכל חמור צולע - סוס מירוץ ● ברק גמר רע, שרון גמר עוד יותר רע ואולמרט נלחם על החופש שלו ● האם העדר ששידך לנו אותם הסיק את המסקנות? ● כל עוד נתניהו בסביבה, אל תדברו איתם על אחריות ו/או על אתיקה...
|
|
הבדלים ניכרים. אהוד אולמרט ובנימין נתניהו [צילום: AP]
|
|
|
|
|
שנאת התקשורת את נתניהו איננה סוד. השנאה הזאת הביאה את השונאים למצב שכל מי שהתמודד מולו זכה לקרוא על עצמו סיפורי אלף לילה ולילה. ברק שווק לציבור כמשיח. תפוח רקוב זכה ליחס של אתרוג יקר עם כל המשתמע מכך. אולמרט, שהיה ראש עיר כושל, נישא על כנפי התקשורת היישר לכורסת ראש הממשלה. אפילו לזיקית פוליטית, שגדלה כילדה דחויה וחסרת הישגים, מצאו הגדרה חיובית: נקיית כפיים. המשותף לכל אלה שהתמודדו מול נתניהו וניצחו: השאירו אחריהם חורבן מדיני, ביטחוני ומוסרי.
היום לא תמצאו מבין העיתונאים כאלה שיחזרו על הסופרלטיבים שהרעיפו בזמנו על ברק. על אבא של העבריין עומרי אין צורך להכביר מילים: רודן מושחת, שלא פחד ממלחמת אחים ורמס כל מחסום דמוקרטי. זה הוא שסידר לנו חמאסטן בעזה.
|
|
|
|
|
|
כשהיה ראש עיריית ירושלים, מבחינת העיתונאים, היה אהוד אולמרט בצד של ה"רעים". הוא מצידו, ראה בהם משת"פים. זה הגיע למצב שאחרי הפיגוע בקפה אפרופו בתל אביב (מרס 1997), בתוכנית "פופוליטיקה", הוא האשים את העיתונאים - ה"דנקנרים", כך כינה את העדר - כמי שנותנים גיבוי לאלימות של יאסר ערפאת. הפיוזים של אמנון דנקנר נשרפו, והוא השיב לו בטענה, שברטרוספקטיבה נשמעת מאוד אקטואלית: בגלל הלהיטות שלך לבנות בירושלים, הסתבכנו...
|
|
|
|
|
|
הסכם לא יצא מזה. גם לא הסכם מדף. עם רקורד עלוב של שתי מלחמות, דוח וינוגרד ופוליטיקה רקובה, כוחם של ה"דנקנרים" לא עמד להם מול המציאות. הבוחר העלה את נתניהו, ועל השלדים מהארון של אולמרט התקיים חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל (דרור).
היום נתניהו על ההגה ובבית הלבן מכהן נשיא עוין עם אוריינטציה מוסלמית. זה בדיוק הנשיא שרצו ה"דנקנרים". יותר מאשר הם רוצים הסכם עם הפלשתינים, הם רוצים להפיל אותו. המתיחות בין שני המנהיגים מספקת לעדר תקווה. זוהי אותה תקווה שמקשיחה את הברווז הצולע, אבו-מאזן...
|
|
|
|
|
|
שש שנים אחרי, אולמרט עבר מטמורפוזה אידיאולוגית. הוא קרא לזה "התפכחות", ולא שכח לספר שלרעייתו עליזה היה חלק בזה. אחרי שבתו דנה יצאה מהארון, נשארו שם השלדים הפליליים. אלה יצאו מדי לילה ורקדו את מחול החרבות סביב מיטתו. הוא הבין את הרמז: בלי הסכם דחוף עם אבו-מאזן, הוא יכתוב זיכרונות ממעשיהו. לשרון במצב דומה הייתה אופציה: גירוש יהודים. אחרי שהתברר שהרעיון הזה הביא אחריו שובל צרות, אולמרט הלך על אופציה אחרת: הסכם מדיני. השמועות אומרות, שהשלדים בארונו, הם שהדריכו אותו לחתור להסכם מדיני עם אבו-מאזן בכל מחיר. שוב נפגשו האינטרסים של מנהיג חשוד בפלילים, באינטרס המדיני של עדר ה"דנקנרים". בתוכנית "לונדון וקירשנבאום" (9.11.06) גילה שמעון שיפר: "הייתי היום בלשכתו של אולמרט. נדהמתי מהשיתוק שאוחז בעובדי הלשכה... הם פשוט פוחדים לדבר בטלפון. תחשבו על זה - לב ליבו של השלטון - בכיר בלשכה מרים את הטלפון וחושב, אולי המשטרה על הקו".
|
|
|
|
|
|
הרייטינג של העקירה בלא תמורה היה בשפל, אז הולכים, סליחה, זוחלים להסכם עם ויתורים מרחיקי-לכת. "אבו מאזן יופתע כמה רחוק אהיה מוכן ללכת", התחנן אולמרט, אשחרר מאות אסירים בלי תנאי". בהכירו את כלבי השמירה ידע אולמרט שבתמורה למכירת חיסול הוא יזכה לשירותי ליווי מה"דנקנרים".
|
|
| תאריך:
|
18/11/2010
|
|
|
עודכן:
|
18/11/2010
|
|
נרי אבנרי
|
|
אולמרט-נתניהו: מצא את ההבדלים
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
צנחן
|
18/11/10 15:28
|
|
|
|
|
|
yoni207
|
18/11/10 18:31
|
|
|
|
|
|
נתנאלה
|
19/11/10 11:15
|
|
|
|
|
|
צנחן
|
20/11/10 12:16
|
|
|
|
2
|
|
די כבר
|
18/11/10 18:24
|
|
|
|
|
|
נרי אבנרי
|
18/11/10 19:11
|
|
|
|
|
|
מטאטא
|
19/11/10 11:06
|
|
|
|
3
|
|
12 חכ"ים מהליכוד
|
18/11/10 23:55
|
|
|
|
4
|
|
פרעוש
|
19/11/10 11:07
|
|
|
|
5
|
|
דניאל
|
19/11/10 12:18
|
|
|
|
|
|
כרה"מ מצויין.
|
19/11/10 14:50
|
|
|
|
6
|
|
מסקנות וינוגראד.
|
19/11/10 14:57
|
|
|
|
7
|
|
machinery
|
21/11/10 20:48
|
|
אינני נמנה על מצביעי שס. אני מניח כי גם בעתיד לא אהיה מבין אלו שיצביעו עבורם. אני מתנגד באופן נמרץ לאופן התנהלות מפלגה זו שנראה שכל מה שהיא רוצה זה להנציח את מצבם של בוחריה ובכך לזכות בקולותיהם לעד.
|
|
|
|
|
בימים אלה, בעת שראש אגף המודיעין בישראל, האלוף עמוס ידלין, מכנס את ציבור קציני המחקר של האגף לעוד דיון שבו הם מנסים לחקור, להבין ולהעריך את הצעדים הבאים של מחמוד אחמדינג'אד בטהרן, או של בשאר אסד בדמשק, ואולי של חסן נסראללה בלבנון, יושבים בחדרי הדיונים שלהם בכירי אנשי המודיעין של אירן, סוריה ולבנון, ומנסים להבין ולהעריך את צעדיה של ישראל. הערכות אלו, והמסקנות שאליהן יגיעו, ישפיעו על החלטותיהם ועל הצעדים בהם ינקטו. הערכותיהם ישפיעו קודם כל עלינו.
|
|
|
|
|
כל אותם פרופסורים ואנשי רוח השייכים לשמאל הקיצוני האנרכיסטי, המכנים עצמם "פעילי שלום", מעזים לכנות כל מי שלא בדעתם, "פשיסטים". אלה תמיד אותם האנשים החָריגים והמתנשאים, החולמים על מהפכה "אידיאולוגית", המאשימים כל מי שמוגדר על-ידם כימני, ציוני לאומי ופטריוט נורמטיבי, כ"פשיסט"! אבותיהם האידיאולוגים של אנשים אלה, האשימו בזמנו גם את מנחם בגין כ"פשיסט" וגם את דוד בן-גוריון כ"ניאו-פשיסט".
|
|
|
|
|
שאלה ראשונה: מה טווח הנסיעה של המכונית? אנחנו לא מתכוונים לטווח המקסימלי. אותנו מעניין הטווח המינימלי - בנסיעה עם מזגן עובד ביום חמסין, בעלייה לירושלים עם פקקים, על מצבר ישן. מהנתון הזה כדאי להוריד רזרבה נכבדה (להזכירכם על הרזרבה של מיכל דלק אפשר לנסוע כ-70 ק"מ), משום שלא היינו רוצים להיתקע בלי חשמל באמצע הדרך. עם מכונית רגילה עוד אפשר לשלוח מישהו בטרמפים להביא קצת בנזין בבקבוק קולה מרוקן. אבל איך אפשר להביא חשמל? ולא, ממש לא נראית לנו האפשרות שהמחשב יכבה לנו את המזגן כשהוא יחליט לחסוך בחשמל.
|
|
|
|
|
הסכסוך הישראלי-ערבי מוצג לעתים כסכסוך אזורי, ולעתים כמאבק של שני עמים על אותה ארץ. ככל הנראה, אין לסכסוך פתרון, לפחות לא "עכשיו" ובוודאי לא באמצעות מצעד האיוולת והכזב של "פתרון שתי המדינות" בארץ ישראל המערבית. האם השלום מצריך התאבדות? לא. רוב העם כבר התעשת והתפכח, אמר לא לתהליך ההתאבדותי ובחר ראש ממשלה שהבטיח לשנות כיוון. האם הכיוון השתנה? לא, כי הנווט נשאר בתפקידו. האם להתייאש? לא. צריך להחליף גם נווט וגם כיוון. עם פרס ועם אוסלו ועם ברק אין תקווה. כבר היה ראש ממשלה שהבטיח "אני אנווט" והובל על-ידי פרס כצאן לאוסלו.
|
|
|
|
|
