שלומי ציפורי, עורך הדין של סא"ל עמרי בורברג, פנה (ג', 26.10.10) אל היועץ המשפטי לממשלה בבקשה להורות על פתיחת חקירה לבדיקה אם סרטון הווידאו בפרשת הירי בניעלין, שהפיץ
ארגון בצלם לתקשורת והעביר למשטרה הצבאית החוקרת, "טופל" והושמטו ממנו קטעים חשובים המוכיחים את צדקת טענת בורברג, לפיה הוא לא פקד על החייל לאונרדו קוראה לבצע ירי.
בעתירה מציין עו"ד ציפורי את הדברים הבאים: "כעולה מהאמור לעיל ומהנספחים המצורפים, נראה לכאורה כי גורם מעוניין כלשהו מבין העותרים, או גורם אחר, ייצר בכוונת מכוון סרט מבוים שנועד להשפיע על החלטת בית המשפט הגבוה לצדק ועל מקבלי ההחלטות במערכת המשפטית ולפגוע בתדמיתה של מדינת ישראל וצה"ל בדעת הקהל העולמית. מיותר להכביר במילים על חומרת המעשה והעבירות החמורות הגלומות בו. לטעמנו, די בחומרה זו כדי שתורה למשטרת ישראל לפתוח בחקירה יסודית ומהירה לבירור החשדות החמורים ומעורבות העותרים [העתירה שהוגשה לבג"צ ב-19.8.08 בדרישה להחמיר את סעיף האישום נגד המג"ד] או מי מהם בהכנת הסרטון המבוים".
פנייתו של עו"ד ציפורי נסמכת על חוות-דעת של הפיזיקאי נחום שחף, הקובעת על-סמך ניתוח זווית קנה הרובה בעת הירי ומסלול הנתז שאותר בצילום, כי מקום הפגיעה של הקליע אינו מאפשר את פציעתו של העצור הפלשתיני, אשרף אבו רחמה, מהקליע או מנתז בחלק הפנימי של בוהן רגלו השמאלית, הווה אומר: קיים חשד חמור שאשרף אבו רחמה בדה מליבו את סיפור הפציעה והעיד עדות שקר בבית המשפט. עוד מציין שחף, כי ניתוח קלטת הווידאו מעלה חשד חמור לעריכה ולהשמטה מכוונת של קטעים שצולמו מיד לאחר הירי.
הצלמת נשמעת אומרת שצילמה את המג"ד מכה את החייל, אך קטע זה אינו נמצא בקלטת תמלול הקלטת על-ידי הח"מ, בסיועו של אדם הדובר ערבית כשפת-אם, חשף פרטים חדשים על האירוע כפי שצפו בו בני סלאם עמירה (כנעאן) ובני משפחתה. בני המשפחה שהיו בחדר דיברו לאחר הירי על מכות שספג "החייל שירה" מיד לאחר הירי. אישה מבוגרת נשמעת שואלת "מי היכה את השני?", וסלאם משיבה "החייל שהיה ליד החייל שירה", הווה אומר המג"ד עומרי בורברג.
לאחר מכן, אומרת סלאם: "הלוואי שהייתם רואים כיצד היכו את החייל". גבר צעיר, ככל הנראה אחיה, שואל אותה: "האם צילמת את זה?", והיא משיבה בחיוב באומרה: "הצילום/ המראה יצא טוב". הגבר הצעיר אומר התגובה: "אם כך נראה זאת במצלמה". הוא שואל אותה מי אלה שהיכו את החייל וסלאם משיבה ש"החייל השני הגיע והיכה אותו, זה שבלי הכובע היכה את החייל שירה". סלאם עמירה מכוונת בדבריה למג"ד עומרי בורברג.
מתוכן השיחה בין סלאם לבין אחיה, שכאמור אינה נכללת בסרטון הוידיאו שהפיץ ארגון בצלם לאמצעי התקשורת, ניתן ללמוד, כי המג"ד הגיב בזעם על הירי שביצע החייל ואף ביטא זאת בצורה פיזית במכות. עדות זו, וצילום הוידיאו המראה את הבהלה שאחזה בלוחם מג"ב שהיה הקרוב ביותר למג"ד ("מרחק נגיעה") למשמע הירי, מחזקים את טענת המג"ד שלא נתן לחייל הנחיה כלשהי, שניתן להבינה כאישור לירי. עדויות כל המעורבים, קבע בית המשפט, כולל החייל היורה ושני חיילי מג"ב, תומכים בעדותו של המג"ד לפיה הופתע למשמע הירי והגיב בזעם רב כלפי סמ"ר קוראה.
נוסף על כך, ניתן להבין מדבריה של הצלמת סלאם עמירה, שהיא תיעדה את האירוע בו המג"ד מכה את החייל לאחר הירי, וכי הצילום היה ברור. מסיבה שאינה ידועה קטע זה של צילום הוידיאו אינו מופיע בתקציר הקלטת שהפיץ ארגון בצלם לאמצעי התקשורת ואף לא בקלטת "המלאה" שהועברה ע"י ארגון בצלם למצ"ח.
בצלם: ליווינו את הצלמת למתן עדות וזו הוכחה לניקיון כפינו ארגון בצלם השיב לחשד שהועלה בדבר השמטת קטע מקלטת הוידיאו
בתגובה שהעביר לאתר "וואלה". לטענת בצלם: "הטענה שבצלם כביכול השמיט מסרט החקירה קטע המתעד את המג"ד צועק בזעם על החייל אחרי הירי עומדת בסתירה מוחלטת לעובדה שבצלם עצמו ליווה את הצלמת מניעלין, סלאם עמירה, למסור עדות במצ"ח ובבית הדין הצבאי. סלאם העידה בבית הדין הצבאי כי הפסיקה את הצילום שבריר שנייה לאחר הירי, אולם ראתה את סא"ל בורברג צועק על קוריאה ומכה אותו אחרי הירי, וכי ניכר משפת הגוף שלו שהמג"ד זועם על החייל. אם ניסה בצלם להעלים את הקטע הזה, מדוע סייענו לסלאם עמירה לבוא ולמסור את עדותה?"
ארגון בצלם אינו מסביר בתגובתו מדוע הקטע בו המג"ד מכה את החייל היורה מיד לאחר הירי אינו נמצא בקלטת שהעביר הארגון למצ"ח, למרות שהצלמת סלאם עמירה נשמעת אומרת בקלטת עצמה שהיא צילמה זאת, וכי הצילום היה ברור. בצלם מנסה להוכיח את ניקיון כפיו בפרשה זו בדרך אחרת. לטענת הארגון, כפי שעולה מתגובתו ל"וואלה", העובדה שבצלם ליווה את הצלמת לשם מתן עדות בבית הדין הצבאי, בו העידה (לגרסת בצלם) שהמג"ד היכה את החייל, מוכיחה כי בצלם לא ניסה להסתיר את הקטע המדובר בסרטון הוידיאו שהעביר הארגון למצ"ח.
טענה זו מוזרה בלשון המעטה, שכן לא ברור מדוע יוצר ארגון בצלם קשר אפשרי בין ליווי העדה לשם מסירת העדות בבית המשפט לבין תוכן העדות. אילו עדות הצלמת הייתה שונה בצלם לא היה מעניק לה ליווי לבית המשפט? או אולי היה בכך משום סימן מעיד שהליווי של בצלם השפיע על העדה למסור עדות אחרת בבית המשפט?
הצלמת בתצהיר לבג"צ: ראיתי את הקצין דוחף את החייל וצועק עליו בחינת הסוגיה מחייבת עיון במסמכי בית המשפט. בתצהיר שהגישה הצלמת סלאם עמירה שצורף כנספח לעתירה לבג"צ (19.8.08) שנמסרה ע"י ארגון בצלם (יחד עם אשרף אבו רחמה ושלושה ארגוני זכויות אדם נוספים) נכתב בין היתר כדלהלן:
"לא עיכלתי את שקורה. הכדור פגע ברגל של הבחור המעוכב. שיערתי כי הוא ירה בו גומי. אז מסרתי את המצלמה לאחי ע'אלב כדי שהוא ימשיך ויצלם. לא יכולתי להמשיך לצלם כי רעדתי מפחד. נשארתי לעקוב אחרי מה שקורה במחסום. הצעיר המעוכב החל לצעוק והחיילים ניסו לטפל בו. ראיתי את הקצין דוחף את החייל היורה וצועק עליו".
הצלמת מעידה אפוא באופן ברור שהיא זיהתה את הקצין וכי הייתה עדה לכך שהוא, כלומר הקצין, סא"ל עומרי בורברג, "דחף" ו"צעק" על החייל.
הצלמת בעדות בבית המשפט: מישהו אחר, ולא הקצין, "פנה" לחייל ושאל למה ירית בעדותה בבית המשפט, כ-16 חודשים לאחר התצהיר שהגישה (2.12.09), הציגה הצלמת סלאם עמירה גרסה שונה. להלן קטע מעדותה:
ס1 [סניגור]: אנו יודעים מהעדויות שאחרי הירייה הקצין רץ לחייל, נתן לו מכה וצעק עליו. ראית את זה?
ע [עדה]: זה כאשר שהם ירו לעברו?
ס1 [סניגור]: אחרי הירי, אם לא היית סוגרת את המצלמה היינו צריכים לראות איך הקצין רץ לחייל נותן לו מכה וצועק עליו.
ע [עדה]: אני לא יודעת אם זה היה קצין, אני זוכרת שמישהו פנה אליו.
ס1 [סניגור]: נתן לו מכה על הראש?
ע [עדה]: איך אני חושבת שהתנהלה ביניהם שיחה: מה גרם לך, או מה חשבת כשביצעת את הירי.
ס1 [סניגור]: זה מה שהיא ראתה משפת הגוף שלהם.
שופטת: למה את חושבת ככה?
ע [עדה]: מסימני גוף שלהם, זה לא הקצין שפנה לחייל, אלא היה אחד מהחבורה שהייתה שם שפנה אליו, ההוראה ניתנה ע"י הקצין וזו הייתה הוראה רגילה.
שופטת: לא שמעת את הההוראה.
ע [עדה]: לא.
בעדותה אומרת בתחילה הצלמת סלאם עמירה, כי "אינה יודעת" אם היה זה הקצין ש"פנה" לחייל, ובהמשך היא קובעת בביטחון שהקצין לא "פנה" לחייל, "אלא היה [זה] אחד מהחבורה שהייתה שם שפנה אליו [לחייל]". נוסף על כך, סלאם משנה את גרסתה גם בסוגיה נוספת. בתצהיר לבג"צ היא ציינה שראתה את הקצין "דוחף" ו"צועק" על החייל, ואילו בעדותה היא טוענת, על בסיס עדות ראיה בלבד, שאחד החיילים (לא הקצין) "פנה" (לא דחף) לחייל ושאל אותו (לא בהכרח צעק) מדוע ירה.
החשד בדבר השמטת קטע מהקלטת נותר בעינו הטענה של בצלם, לפיה "סלאם העידה בבית הדין הצבאי כי הפסיקה את הצילום שבריר שנייה לאחר הירי, אולם ראתה את סא"ל בורברג צועק על קוריאה ומכה אותו אחרי הירי, וכי ניכר משפת הגוף שלו שהמג"ד זועם על החייל", אינה עולה בקנה אחד עם תוכן עדותה. טענת ההגנה של בצלם, לפיה "אם ניסה בצלם להעלים את הקטע הזה, מדוע סייענו לסלאם עמירה לבוא ולמסור את עדותה?" לא הייתה רלוונטית מלכתחילה, וקל וחומר לאחר ברור תוכן עדותה של סלאם עמירה.
הירי שביצע סמ"ר ניקולה קוראה היה אירוע חמור ביותר של ירי ללא הצדקה ובניגוד מוחלט לפקודות צה"ל ולקוד האתי. לצד זאת, עולות בפרשה שאלות הדורשות ברור במספר סוגיות לאור מימצאי התחקיר, שפורסם באתר News1, ואשר רק אחדות מהן תוצגנה להלן:
האם גורם כלשהו השמיט קטע מקלטת הוידיאו בו נראה המג"ד מכה את החייל על-מנת ליצור רושם לפיו הירי בוצע בפקודתו של המג"ד?
מדוע מסרה הצלמת סלאם עמירה גרסאות סותרות בתצהירה לבג"צ ובעדותה בבית המשפט בנסיבות כיבוי המצלמה (
ראה מאמר קודם בעניין זה) ולגבי האירוע בו היכה המג"ד את החייל?
כיצד מתיישבת טענת הצלמת סלאם עמירה בתצהירה ובעדותה, לפיה מיד לאחר הירי היא מסרה את המצלמה לאחיה, עם דבריה הנשמעים בקלטת, לפיהם היא צילמה את המג"ד (בלשונה: "החייל שליד החייל שירה") מכה את החייל לאחר הירי?
הצלמת בעדותה בבית המשפט מסכימה למסור את הקלטת המקורית לבית המשפט בדיון בבית המשפט (2.12.2009) הסכימה הצלמת סלאם עמירה למסור את ה"דיסק" המקורי (האירוע צולם במצלמת מיני DV) לצורך בדיקת האותנטיות שלו. להלן חילופי הדברים בעניין זה:
ת [תובע] : בחקירה היא לא הסכימה למסור את המקום [צ"ל: המקור], הגענו להסדר שהסניגורים יוכלו לצפות במקור, האופציה לא מוצתה.
שופטת: הסניגור של נאשם 1 [המג"ד] מתנגד לצפיית בית הדין בסרט כיוון שהסרט אינו המקורי.
ת [תובע]: את מסכימה למסור את המקור?
ע [עדה]: זה אותו דבר, זה העתק למקורי.
שופטת: הסניגור לא סומך על כך.
ע [עדה]: גם אני אומרת לכם שזה אותו הדבר.
ס1 [סניגור]: אנו הצענו לתביעה שהקלטת המקורית תימסר למצ"ח, שמצ"ח יצפה ויעביר. אנו צריכים גורם טכני שיראה את זה, ההתרשמות שלנו זה שהסרט צולם במשך כמה ימים, קטעים שיש להם רלוונטיות למשפט חתוכים, יש לפחות ארבעה מקטעים שאיתרנו שזה ימים שונים בכלל. ההקשר של האירועים, ואם יש מקור אנו מבקשים לראות את המקור. אנו מוכנים שהמקור יימסר למצ"ח. אם יתנו לנו את הקלטת המקורית בכפוף לבדיקה שיגידו לנו שאין עריכה, אז אפשר להגיש את הקלטת ואפשר לוותר על העדות שלה. אני מבקש להבהיר זאת לעדה.
שופטת: אבקש להסביר לעדה שזה יישמר בכספת ויימסר לה חזרה בסוף המשפט.
ע [עדה]: מה שראינו עכשיו זה העתק מדויק למקורי, ובדיסק המקורי שנמצא אצלי יש אירועים שחשובים לי זה יישאר אצלי. אני מסכימה.
ת [תובע]: מעבר להסכמה שלה, לאור הצהרת שני הסניגורים, האחד שאיננו מתנגד והשני שמתנגד להגשה בלבד שהמקור יוצג, על-פי המידע שיש בידינו אין שום עריכה, הסרט שעומד להיות מוצג לפניכם הוא בן 40 דקות, יש דקות ספורות שרלוונטיות למשפט היום. אין לי שאלות נוספות.
ימים ספורים לאחר העדות הצלמת מסרבת למסור את הקלטת לבית המשפט ומציבה תנאים לצפייה בקלטת שישה ימים לאחר מכן שינתה הצלמת סלאם עמירה את עמדתה, והציבה תנאים למסירת הקלטת לבית המשפט. להלן תוכן מכתב עליו חתומים שני חוקרי מצ"ח מתאריך ה-8 בדצמבר 2009:
"1. בתאריך הר"מ בשעה 19:20 שוחחנו עם מוחמד עמירה ועם אחותו סאלאם בטלפון מספר...
"2. בשיחה הראשונה שוחחתי עם מוחמד לגבי קבלת קלטת הוידיאו מאחותו. בשיחה מסר לי, כי בעיקרון סאלאם אינה מסכימה לוותר על הקלטת המקורית, בטענה שיש העתק שלה אצל ארגון 'בצלם', וכי הם מאוד פוחדים שהקלטת המקורית לא תחזור אליהם. עוד מסר לי, כי הם יסכימו לחשוב על העברת הקלטת למצ"ח בתנאי שבזמן העברת הקלטת יהיה נוכח עורך דינם, ויחתמו להם שאם יקרה משהו לקלטת יהיו חייבים להם 10,000$.
3. בשיחה השנייה (שנערכה בשפה הערבית) שוחח החוקר טור' אשרף זאהר עם סאלאם אשר מסרה את הפרטים הבאים:
א. בבית המשפט אמרה שהיא אינה מסכימה לוותר על הקלטת המקורית.
ב. בבית המשפט לא יצא מפיה משפט שמזכיר את הויתור על הקלטת
.
ג. במידה ובית המשפט מעוניין לצפות בקלטת יתאפשר רק בתנאים הבאים:
1) הצפייה בקלטת תהיה במת"ק [מפקדת התיאום והקישור] בית-אל.
2) נציג מארגון 'בצלם' יהיה נוכח בעת הצפייה.
3) יהיו נוכחים שני מומחים למדיה, אחד של ארגון 'בצלם' והשני ממצ"ח, ע"מ שיוכלו לתת חוו"ד שהקלטת אכן אותנטית.
4) הקלטת תחזור עם סוף הצפייה לבעליה (סאלאם).
עוד מסרה, כי איננה מסכימה לוותר על הקלטת בשום פנים ואופן [הדגשה במקור].
יש לציין, כי הקלטת המקורית לא הוצגה בסופו של דבר בפני בית המשפט. בפסק הדין בעניינם של המג"ד, סא"ל עמרי בורברג וסמ"ר לאונרדו קוראה צוין, כי עותק משוכפל של הקלטת נבדק על-ידי נציג מז"פ, כמובא להלן: "בהסכמת הצדדים, בהמשך לחוות הדעת שהציגה התביעה, שנערכה ע"י מר גור מאיר, הנדסאי צילום ומדיה דיגיטלית מן המז"פ במשטרת ישראל, ולפיה: 'הסרט צולם עם מספר רב של הפסקות' (יזומות), אך 'לא נמצאו סימני עריכה או השתלת פריימים או התערבות כלשהי בקטע הנבדק' - קיבלנו את העתק הסרטון כמוצג".
סלאם כנעאן עמירה התייחסה בראיונות עיתונאיים לסירובה למסור את הקלטת לבית המשפט. להלן גרסתה כפי שנשמעת בקולה:
- בראיון לרשת הטלוויזיה אל-ג'זירה אמרה סלאם: "לפני שבועיים זימנו אותי לבית משפט בתל אביב למסור עדות על הקצין אותו צילמתי. במהלך הדיון בבית המשפט ביקשו ממני שאמסור להם את העותק המקורי של הצילום. סירבתי לכך, משום שחששתי שיזייפו בו משהו".
- בכתבת וידיאו על המצב בניעלין אמרה סלאם: "אתמול כניסת [כוח צה"ל] לבית [המשפחה] באמצע הלילה הייתה כדי להציק ולהתנקם בי בגלל שלא מסרתי את העותק המקורי [של הקלטת] אותו ביקשו בבית המשפט בתל אביב".
ארגון בצלם נמנע מלהשיב לשאילתות שהופנו אליו ב-3 בנובמבר 2010 נשלחה השאילתה הבאה למנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל, ולדוברת בצלם, שרית מיכאלי, בהתייחס לתגובת ארגון כפי שצוטטה באתר "וואלה":
- בפרוטוקול העדות של סלאם בפני בית הדין הצבאי לא מופיעה הגרסה שצוטטה ע"י ארגון בצלם. על מה נסמכת הודעת ארגון בצלם?
- הצלמת נשמעת בקלטת הוידאו אומרת שהיא צילמה את המג"ד (בלשונה החייל) מכה את החייל שירה, ואולם קטע זה אינו מופיע בקלטת שהעביר ארגון בצלם למצ"ח. כיצד טענת בצלם, ולהלן ציטוט: "אם ניסה בצלם להעלים את הקטע הזה, מדוע סייענו לסלאם עמירה לבוא ולמסור את עדותה" מסביר את עובדת אי קיומו של קטע הוידיאו המדובר בקלטת?
- מדוע ארגון בצלם לא הציג בפני בג"צ (עתירה 7195/08) את תמליל קלטת הוידיאו, הכולל ראייה חשובה המחזקת את טענת המג"ד?
- מדוע ארגון בצלם קטע את סרטון הוידיאו שהפיץ לתקשורת בדיוק לאחר השאלה: :מי היכה את השני?" ולפני התשובה: "החייל שליד החייל שירה"?
- מדוע ארגון בצלם לא הציג כלל בסרטון הוידיאו שהפיץ לתקשורת את הבדיקה הרפואית שבוצעה באשרף אבו רחמה ותמונות אחרות בהן נראה במצב בריאותי טוב, מדוע בחר ארגון בצלם לכלול בסרטון רק תמונות היוצרות רושם לכאורה של מעין הוצאה להורג שהשתבשה?
ב-20 באוקטובר 2010 נשלחה השאילתה הבאה לדוברת בצלם, שרית מיכאלי: "מי הגורם שהעביר לבצלם את הקלטת?".
ארגון בצלם בחר שלא להשיב לשאילתות אלה וטעמיו עימו. זכות התגובה שמורה ותישמר לארגון בצלם. 
