תשובה לאורי אבנרי

מר אבנרי היקר,

הדיון על הרלוונטיות של השמאל בפוליטיקה הישראלית חשוב והכרחי. הבחירות האחרונות הוכיחו כי רבים מאנשינו בחרו לתת אמון בלבני, במופז ובשנלר, במקום בג'ומס, בגלאון ובחנין. במדינה דמוקרטית, רצון הציבור מתבטא בראש ובראשונה בהצבעתו בבחירות. לדעתי, תוצאותיה של המערכה האחרונה חייבות להעלות סימני שאלה לגבי היכולת שלנו להשפיע על המציאות ולזכות גם בהקשבה, בהבנה ובתמיכה של הציבור בעמדותינו.

דווקא בימים חשוכים של גל לאומנות וגזענות, בעל ניחוחות פשיסטיים, חשוב עוד יותר להבין כיצד ניתן לפנות לקהלים גדולים, לחזור להיות רלוונטיים, ולהשפיע על כלל האוכלוסייה. עמדת המטיפים בשער אולי נעימה ונטולת קונפליקטים, אך השפעתה על המציאות מוטלת בספק. מרוב גינויים והחרמות, השמאל הוא שמוחרם היום בקרב רבים מתומכיו לשעבר.

אף על-פי כן, אינני מקבל את הניתוח שלך, שעל-פיו שלום עכשיו ויתרה על עמדותיה כדי לזכות באהדת הציבור. ההפך הוא הנכון - שלום עכשיו דבקה במאבק למען סיום הכיבוש והקמתה של מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל על בסיס קווי 67'. רק השנה הרמנו, בין היתר, את המאבק הציבורי נגד הבנייה בהתנחלויות ובעד המשך ההקפאה, חשפנו תוכניות בנייה במזרח ירושלים שגרמו לממשלה מבוכה מדינית, יצאנו בהפגנה גדולה בעקבות אירועי המשט, וארגנו את ההפגנה בתל אביב בעד מחאת האמנים. המשותף לכל האירועים היה ונשאר הרצון להשמיע קול ציוני משמאל, שיודע לבקר את המדיניות ולמחות נגדה, מתוך דאגה עמוקה לעתיד המדינה. ביקורת עניינית על תכנים היא רצויה ולגיטימית. עיוות העובדות והוצאת שם רע לשלום עכשיו, תוך הטלת דופי במחויבותה האידיאולוגית, הוא מהלך מיותר ומזיק, שאינו תואם את המציאות.

מחוץ לבועת השמאל, שלום עכשיו יצרה לעצמה, שלא בצדק, שם בציבוריות הישראלית של סמן שמאלי קיצוני, אשר לא בוחל בשום אמצעי על-מנת להילחם בכיבוש ובהתנחלויות. להיותנו חוד החנית במאבק בימין ובהתנחלויות יש מחיר ציבורי רב, שאותו אנו משלמים - כמו שאר הארגונים והתנועות הפועלים בשמאל - גם ברמה האישית.