ויקיליקס ופולארד – מה הקשר?

הקשר עלול לצוף מתוך מסמכי ויקיליקס. שהרי חשיפות ויקיליקס המעטות שפורסמו עד כה מוכיחות, שחפרפרות אמריקניות חדרו לתוך מערכות השלטון במדינות רבות בעולם, ושמדינאים בכירים מקומיים בכל אתר ואתר, גויסו תמורת תשלום או טובות-הנאה אחרות, לשמש סוכנים כפולים, כלומר לשרת את מדינותיהם ובו בזמן לספק מידע כמוס למפעיליהם האמריקנים.

דרך אגב, האמריקנים לא המציאו את השיטה הזו. כבר בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה גייסו הרוסים בכירים ישראלים, כולל חברי-כנסת מן השמאל, שסיפקו להם דיווחים טריים מן הישיבות הסודיות ביותר של הדרגים האחראיים במדינה, אפילו מתוך ועדת החוץ והביטחון. אבל לזכותם (המפוקפקת) של המשת"פים הישראלים עם הסובייטים, אפשר לומר שהם לפחות עשו זאת מתוך אידיאולוגיה. מה אפשר לומר על הישראלים ששיתפו פעולה, אם היו כאלה, עם הביון האמריקני?

נכון, מסמכי הויקיליקס שנחשפו עד כה לא הצביעו על משת"פים כאלה מקרב המנהיגים הישראלים. אבל אנחנו הרי רק בראשית תהליך החשיפה של יותר מרבע מיליון המסמכים הגנובים, שאמורים להיחשף בהדרגה, בקצב של כמה עשרות או מאות בשבוע, לאורך מספר שנים.

התשובה היא, מן הסתם, שיש מישהו או מישהם בצמרת הישראלית, שכנראה עבד בשביל האמריקנים בצורה כלשהי, המעוניין מאוד שפולארד יסיים את חייו בכלא ולא יראה אור יום, מחשש שברגע שפולארד יהיה אדם חופשי, הוא יהפוך ל'ויקיליקס זוטא', ויחשוף את פרצופם האמיתי, המעוות, ואת נכונותם למכור את מדינתם תמורת נזיד עדשים.

איננו רשאים ואיננו יכולים להצביע מי מקרב הגורמים ששיחקו ומשחקים בזירה הפוליטית הישראלית אז (כלומר באמצע שנות ה-80) ועכשיו, רוצה בכך. אבל הסוגייה הזו שווה בהחלט מחשבה. ככלות הכל, עוד לא אירע בתולדות ארה"ב שסוכן של מדינה ידידותית יישב כל-כך הרבה זמן בכלא (מרגלים בעלי עבר אפל הרבה יותר ישבו מספר שנים זעום ונשלחו הביתה), מבלי שמפעיליו ידרשו נחרצות לשחררו; ועוד לא אירע בתולדות מדינת ישראל, שתפקיר פצועים בשטח בצורה כה בוטה ולא תתייצב על רגליה האחוריות לשחרורם. אפילו למען העבריין הנקלה אלחנן טננבאום נחלצה המדינה במלוא יכולותיה – ורק לגבי פולארד לא נעשה דבר, פרט לגמגומים וגרירות רגליים שאין להבינם, אלא באפשרות שיש בישראל מי שמייחלים לסתימת פיו של פולארד לעולמי עד.

ומעניין לעניין באותו עניין: דווקא בשעה שיותר ויותר בכירים אמריקנים מודים ששנותיו האחרונות של פולארד בכלא מיותרות (אפילו שר ההגנה האמריקני ויינברגר, שאחראי להטלת מאסר העולם על פולארד, הודה כי פרשה זו הייתה סיפור מינורי שנופח מעבר למידותיו), קמים ישראלים מן השמאל הקיצוני, ומייחלים שפולארד ימשיך להתענות בכלאו. הייתם מאמינים?

הסבירות שבישראל פעלו חפרפרות ששירתו את האמריקנים, עולה מתוך המסמכים שפורסמו לגבי גרמניה. על-פי ה'דר שפיגל' האמין והחשוב, פועל סוכן אמריקני סמוי בתוך ממשלת גרמניה, במעמד בכיר (כנציג המפלגה הליברלית FDP), והודות לו ולכמה סוכנים אחרים, כך כותב ה'דר שפיגל', "יש לארה"ב מידע סודי רב על הפוליטיקה הגרמנית, יותר מאשר לפוליטיקאים הגרמנים עצמם".

הבנתם את זה? אפילו בגרמניה, מדינה מודרנית המושתתת על אדני הטכנולוגיה המתקדמת, הצליחו זרועות הביון האמריקניות להתגנב עד לצמרת. מה אם כן ימנע מהאמריקנים לפעול באותן שיטות גם בישראל?

ועדיין נשאלת השאלה, מה הקשר בין הדברים הללו לפרשת פולארד? והרי פולארד ביצע את מלאכת הקודש שלו (כן, כן, מלאכת קודש מבחינתה של ישראל שנבגדה על-ידי ארה"ב בזמנו, כשזו הסתירה ממנה מידע חיוני בניגוד למזכר ההבנות בדבר חילופי מידע מודיעיני בין שתי המדינות), הרבה לפני המסמך ה'עתיק' ביותר של הויקיליקס.

אחד מהם הוא השמאלן הקיצוני ד"ר אלון ליאל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ (בממשלת אהוד ברק) ולפני כן שירת בטורקיה, בדרום אפריקה ובארה"ב. אותו ליאל (שנכון יותר לכנותו: אין-לו-אל), ישב לפני שבועות אחדים באולפן הטלוויזיה ברוממה, ופיטפט עצמו לדעת: "פולארד הוא בוגד בליגה של ואנונו", ציקצק בנון-שאלנטיות. "הוא לקח מסמכים הכי סודיים ונתן אותם בשביל כסף למישהו אחר... הוא בסך-הכל בגד בארצות הברית... בעיניי פולארד לא גיבור... בסך-הכל בגד בארצות הברית, הידידה הכי גדולה שלנו... מה שפולארד עשה זה לא מעשה גבורה בעיניי".

אגב, מבחינת אותו ליאל, הכל נשאר במשפחה. אשתו היא רחל ליאל, מנכ"ל הקרן לישראל חדשה (שנועדה להפוך את המדינה היהודית-דמוקרטית, למדינה דמוקרטית רב-לאומית), שטוענת כי תנועת 'אם תרצו' הציונית היא "תנועה פשיסטית"; ובתם דפנה ליאל לא נחתה רחוק מן העץ: היא כתבת תוכנית החדשות של ערוץ 2, שהצטיינה בסיקור ביצוע צווי הריסה לבתי ערבים שנבנו באורח לא חוקי במזרח ירושלים.

מחריד לחשוב שמדינת ישראל הפקידה בידי האיש הרע הזה, ערל לב ואטום לכאבו של אח יהודי, את ניהול משרד החוץ, ולפני כן פעל בצמתים רגישים במערכת יחסי החוץ שלה. מבהיל להיווכח שהאיש האכזר הזה (המרחם על ציפורנו הקטנטונת של הפחוּת שבפלשתינים, ומתאכזר לרחמנים), מודה ש"גם כשהייתי מנכ"ל משרד החוץ אני לא זוכר פעם אחת שעניין פולארד עלה. לא היה דיון אחד ברמת מנכ"ל שדיברנו על זה".

הַלוֹ, הַלוֹ, אתה היית מנכ"ל משרד החוץ הישראלי, או האמריקני? שכחת שה'מישהו האחר' שפולארד סיכן את חייו למענו, הם אתה ואשתך ובתך ועם ישראל כולו???

• [ראה גם: "דיפלומטים שכשלו"]