אפוטרופסות - סוגיות פערים ואתגרים

במדינת ישראל קיימת אוכלוסיה של ילדים, נוער, מבוגרים וקשישים, שאינם מסוגלים לנהל את ענייני היום-יום ולדאוג לעצמם. לעיתים הם נופלים קורבן לניצול כלכלי, נפשי וגופני. הם מוגדרים על-פי המינוח המשפטי, כחסויי אפוטרופא, הזקוקים לרשת הגנה יומיומית, שתגן על זכויותיהם וצרכיהם - הכלכליים, הגופניים, הנפשיים והחברתיים.

במקרים שאין אפשרות מסיבות אובייקטיביות, למנות להם אפוטרופוס מבני המשפחה, ממנה בית המשפט לענייני משפחה, תאגיד חיצוני, המשמש כאפוטרופוס לגופו ו/או לרכושו של החסוי, מתוקף חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות 1962.

הקרן לטיפול בחסויים מיסודו של משרד המשפטים, משמשת כתאגיד הגדול ביותר בארץ שלא למטרות רווח, המעניק רשת הגנה של שירותי אפוטרופסות לאלפי חסויים.

הממשלה, על מגוון משרדיה, צריכה להניח על סדר יומה הציבורי אסטרטגיה כוללת לפעילות התאגידים למען זכויות החסויים בישראל. זהו נושא חברתי מהמעלה הראשונה בזירות הרווחה והמשפט במדינת ישראל.

אעמוד על הסוגיות והפערים השונים והצעות לפתרונם:

פער בין חקיקה-מעניקה לבין חקיקה-הגנתית: אין כיום בחקיקה הקיימת תשובה לאוכלוסיה מעוטת-יכולת של חסויים הזקוקים לתאגיד אפוטרופסות, אשר אינם יכולים לשלם את תעריף שכר הטרחה שנקבע על-ידי בית המשפט. על המדינה לעגן בחקיקה או בתקנות, מימון ממשלתי לעלות שירות אפוטרופסות של תאגיד לאוכלוסיה זו.

לגבי הפער בין סל הצרכים לבין סל השירותים והמענים: שכר הטרחה שנקבע על-ידי בית המשפט לתאגיד אפוטרופסות להבטחת כמות השירות ואיכותו לחסויים, אינו עונה על הצרכים של החסויים. כיום, אין התאגיד מקבל כל מימון ממשלתי. על הממשלה לקבוע תמחור, תקצוב ומימון ריאלי של סל השירותים ההכרחי למען החסויים.

באשר לפער בין האחריות והסמכות של הרגולטור, בין הפיקוח על גופו לבין הפיקוח על רכושו של החסוי: הנושא מפוצל בין שני משרדי ממשלה - המשפטים והרווחה. יש לפעול בגישה הוליסטית וסינרגטית להקמת רשות ממלכתית אחת לאפוטרופסות, לפריסת רשת הגנה רגולטיבית על גופם ורכושם של החסויים.

אנו עדים לפער בין האחריות והסמכות של תאגיד האפוטרופסות בכל הקשור לסוגיות של מתן שירות לאוכלוסיית מקבלי הגמלה של הביטוח הלאומי: התאגיד אחראי רק להגן על גמלתם אך אינו יכול לפעול בסמכות הגנתית בצרכים אחרים של אוכלוסיה זו כמו בחסויי אפוטרופא. יש לפעול למינוי זכאי הביטוח הלאומי כחסויי אפוטרופא ולהבטיח גם מימון המוסד לביטוח לאומי לתאגיד, על-מנת להבטיח השירות הראוי.

לבסוף, קיים פער ברצף האחריות והסמכות של התאגיד אל מול הגורמים הטיפוליים בקהילה, שירותי הרווחה ובריאות הנפש: התאגיד הוא אפוטרופוס ואל לו להחליף בשום דרך את הגורמים הטיפוליים בקהילה. יש לפעול להגדרת תחומי האחריות והסמכות של הגורמים המעורבים בהגנה על החסויים.

לסיכום, ההגנה על שלומם הגופני, הנפשי והכלכלי של החסויים בקרבנו, מחייבת מדיניות ממשלתית כוללת, לאפשר לתאגידים לפעול כראוי, למימוש זכויות וצדק חברתי, לכל חסוי במדינת ישראל. מי יתן ותקויים התפילה מראש השנה: "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך, ולא תכלים לנצח כל החוסים בך".