כשאני צופה בילדה המפונקת
בר רפאלי החובטת במצלמה של צלם הפפראצי, שארב לה בטרמינל הנוסעים בנתב"ג אני אומר לעצמי בסיפוק אירוני "מגיע לכם. זה הפרא שגידלתם, שדורך עליכם, שבז לכם שמביים אתכם לתנאים שנוחים לו". זה מה שקורה כאשר מנפחים לאורך שנים אגו של קולב מהלך שחוץ ממראה חיצוני מצודד אין לו מה להציע לטובת האנושות. לאן הגענו?
היא המודל שנבחר על-ידי שרי התיירות והרווחה לייצג את מדינת ישראל בעולם, כחלק מקמפיין להעלאת קרנה ותדמיתה הדפוקה של ישראל בעולם הרחב. למה?, בזכות מה?, צבע עיניים ?, פיגורה סקסית?, קשר רומנטי לעוד מותג בינלאומי העונה לשם דיקפריו?, זהו, אין עוד מוטיבים אחרים להתהדר בהם?, האם היא באמת מייצגת את הנרטיב הישראלי? - לא. היא הפנים של הוריה ושל דיקפריו. לא של מדינת ישראל. הגיע הזמן להחזיר אותה למשבצת הזו. איך עושים זאת? מחרימים אותה. מתעלמים ממנה. לא מצלמים אותה. לא רודפים אחריה כדי לתפוס עוד זווית של חמוקיה.
אני לא תמים. לא נולדתי אתמול. בתוך עמי אני יושב. רפאלי היא סחורה מוכרת. הכסף הגדול מדבר. ברור לי שאף מערכת עיתון או סוכנות של צלמי פפראצי לא תרים את הכפפה ותחליט כאות הזדהות עם הצלם החבוט בטרמינל להחרים את בר רפאלי. התחרות בין הסוכנויות, השבועונים, המגזינים ומשרדי הפרסום, הורסת כל חלקה טובה ומאפשרת לאותם ידוענים משעממים חסרי תוכן וערך לתמרן ביניהם, לתזמן אותם לצילומים מבוימים הנשלטים על-ידי מושאי הפרסום והצילום.
אין לי בעיה עם לחם ושעשועים להמונים. זה חלק מקובל ואף רצוי באורח חיינו. אבל גם כאן נדרשת מידה מסוימת של מינון ופרופורציה, שלדאבוני, אבדו מזמן. נמאס לי לשמוע את המנטרה השחוקה והמוטעית המושמעת על-ידי עורכי כלי התקשורת למיניהם: "זה מה שהעם רוצה". זו שטות מוחלטת. זו המצאה של יצרני התוכן.
המצאה הנובעת מעצלנות וכישרון יצירתי ירוד. אין יותר קל ופשוט לייצר תוכניות רדודות בהן מככבים ידוענים, הנתפסים כמודל לחיקוי. לטעמי, מדובר במודל זול, שטוח, לא מעניין, וחסר השראה היודע להניע צעירים וצעירות לכיווני עשייה פרודוקטיביים שתרומתם למען החברה ולמען עתידם האישי תבוא בעתיד לביטוי ומיצוי.
בר רפאלי היא לא המודל הרצוי. זו חוכמה קטנה להציג אותה קבל עם ועולם כאשר היא מאופרת, מסורקת, לבושה במיטב מחלצותיה שבדרך כלל מסתירות טפח ומגלות יותר מטפחיים. התמונות המשודרות והמצולמות במגזינים ובשילוט חוצות הן זיוף אחד גדול. הן תוצר של פוטו שופ. זה לא משהו אנושי על חולשותיו ויתרונותיו.
התמונה היחידה שהיא אמיתית ללא פילטרים ויש בה לייצג את התנהלותה הספונטאנית של בר רפאלי היא תמונת היום של הפפראצי שמצלמתו חוטפת ממנה זפטה. המצלמה והצלם לא נשברים. הצילום נמשך ומלווה את הדוגמנית עם הפמליה שלה. סצנה הזויה. ככה יעשה לידוען, שכל מהותו היא חזותו החיצונית.
ברור לי, שקריאתי לצלמי הפפראצי להחרים זמנית את בר רפאלי, כמוה כקול קורא במדבר. נסיבות החיים והפרנסה לא מאפשרות להתגרות במטה לחמם ולסכן קיומו. לעומת זאת, יש שלב בחיים המקצועיים והאישיים בו נדרש מבט נוקב, אמיתי, נקי ונטול אינטרסים הבוחן את מידת הערכיות והקודים המניעים את גלגלי אורחות חיינו. יש לזה מחיר לא פשוט. לפעמים שווה לשלם אותו. הפפראצי שחטף מבר רפאלי, צריך לטעמי להוביל מהלך שכותרתו "הגיע הזמן לחנך את בר".
