הסכם השלום עם מצרים אשר נחתם לפני עשרים וחמש שנה בין ישראל ומצרים היה מעשה השלום הראשון והיחיד בינתיים אשר עובד.
נכון היתה חתימה על הסכם עם ירדן, אבל היא בעצם היתה רק מיסוד היחסים אשר היו קיימים עם הממלכה האשמית עשרות שנים, ובמסגרתם היו מישורים רבים וקבועים של שיתוף פעולה מדיני וצבאי. לא היה ראש ממשלה ישראלי (פרט למנחם בגין) אשר לא פגש וניהל רומן חסוי עם המלך חוסיין.
ונכון היה הסכם אוסלו והמשכיו אבל הוא לצערנו הביא רק להידרדרות והסלמה ביחסים עם הפלשתינים ותוצאתו היא מרחץ הדמים החמור ביותר שידעו שני הצדדים מאז החל המאבק הארוך והקשה בנינו לפני כמאה שנים.
25 שנים, אפילו לדעת המחמירים, זהו זמן מספיק בהיסטוריה רווית הדרמות והאירועים של מדינת ישראל כדי ללמוד, להפיק לקחים ולהסיק מסקנות. אבל חוכמת הבדיעבד, היא חוכמה קטנה מאד.
השאלה הרצינית היא האם אנו יכולים ללמד מתכון או עקרונות מנחים לעשיית שלום? כדי לנסות ולענות על שאלה זו אשתמש בנוסחה ששמעתי פעם מידיד קנדי, איש עסקים גדול אשר עסק הרבה בהשקעות, בדרך כלל מוצלחות (לכן הוא איש עסקים גדול) ואשר הסביר לי כיצד הוא בוחן כל השקעה.
לאיש היתה אסטרטגיה שכללה ארבע שאלות:
1. מהו היתרון הייחודי בעסק או במוצר בו אני מתעניין?
2. האם בחברה שבה אשקיע או איתה אנהל עסק יש הנהלה רצינית ויציבה?
3. מהו המחיר?
4. האם אפשר להכין אסטרטגית יציאה מהעסקה?
מכיוון שאנו חיים בעידן "כלכלי" ואת כולנו שולחים לשוק החופשי ננסה לראות האם המודל העסקי הזה, מתאים לשוק השלום.
1. מטרתו של מנחם בגין היתה להשיג הסכם שלום חוזי. עקרון זה נקבע אצלו כבר מיד לאחר מלחמת ששת הימים: "באין הסכם שלום ישאר צה"ל בקווי הפסקת האש". הסכם השלום עם מצרים אשר היתרון הייחודי שלו היה הפסקת מצב הלוחמה.
2. השותף המצרי לעשיית השלום נתפס על ידי מנחם בגין כרציני וכן. אנואר סאדאת היה מנהיג אמיץ בעל חזון ואמון שידע להילחם אבל גם ידע כי יש עת לשלום וגם ממשיכו, עם כל ההבדלים נשאר נאמן לבסיס ההסכם. ההנהגה המצרית היתה רצינית וסולידית ולא כנופיית טרור השקועה ברצח ודם עד צווארה.
3. המחיר היה גבוה וקשה והביא להתלבטות קשה וכואבת, אבל הוא היה פרופורציונלי להישג וחשוב יותר הוא היה חד פעמי. לא נדרשנו להוסיף כל פעם ליטרת בשר נוספת מגופנו המדמם. ומבחינת מנחם בגין ראוי לזכור כי גם לא נשבר העיקרון כי בארץ ישראל לא נסכים לשלטון זר. על פי הכרתו סיני לא היתה חלק מארץ ישראל.
4. ולבסוף המבנה הגאו-אסטרטגי של ההסכם (נתוני המרחב והפרוז בסיני) מאפשרים, חלילה, אם יש צורך, לצאת מההסכם בתנאים נוחים יחסית.
זוהי חכמת ה"מראש" החכמה שלפני המעשה, ואולי מותר לקח נוסף שידוע לכל אבל עושה רושם שנשכח. לשלום, כמו לטנגו, כמו לאהבה דרושים שניים. אין מעשה אהבה חד צדדי. לאקט חד צדדי קוראים במקרה הקל הטרדה ובמקרה הקשה אינוס.
___________
- הרצל מקוב - מנכ"ל מרכז מורשת מנחם בגין.
