על פרשת השבוע בא

בֹּא אוֹ לֶךְ
הָיָה וְלֹא יֵאוֹת פַּרְעֹה לְהִמָּלֵךְ
אָמַר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹא אוֹ לֶךְ
וְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה וּלְאֶלֶּה סְבִיבוֹ
כִּי הָאֵל מַשִּׁית אֹתֹתָיו בְּקִרְבּוֹ

יַעַן כִּי הוּא ל ֹא נוֹהֵג בִּתְבוּנָה
וְגַם לֹא נִתְגַּבְּשָׁה בּוֹ הָאֱמוּנָה
בְּמֶלֶךְ הַמְּלָכִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים
שֶׁיּוֹצִיא עַמּוֹ מִקִּרְבּוֹ בֶּן-חוֹרִין

וְאִם יוֹסִיף לְעַנּוֹתָם וְגַם יַרְבֶּה
בַּפֶּתַח מְחַכִּים לוֹ נְחִילֵי אַרְבֶּה
גַּם יַחֲשׁוֹךְ עוֹלָמוֹ וְאָז לֹא יֵאוֹת
סוֹפוֹ שֶׁיֻּכֶּה בְּמוֹת כֹּל הַבְּכוֹרוֹת
אַךְ פַּרְעֹה
לָאַזְהָרָה לֹא שָׁעָה שׁוּב הִתְיָעֵץ וְטָעָה


יודעים איך זה מתחיל ולא יודעים איך זה מִסְתַיֵּם

זה שקרה ליעקב ובניו הם באו למצרים משפחה גדולה כצאצאי יעקב ונהיו לעם בני ישראל בארץ גושן. הירידה למצרים הייתה בעצת יוסף, הם התישבו שם ופרו ורבו ועצמו עד שהיו לצנינים בעיני המצרים. זה קרה לעם ישראל לאורך הדורות. למרות שהוא מתחיל בטוב הוא מסתבך ומסעו מסתים ברע. כאן במצרים צעקתם נשמעה אצל הקב"ה שגמר אומר להצילם ממצוקותיהם. כאמור המהלך התחיל ביעקב ובילדיו שראו ימים טובים כשיוסף היה חי ועודנו שליט כמשנה לפרעה במצרים כיון שנתחבב עליו והעצים את פרעה עצמו. המצב הטוב התחלף בימים רעים כאשר קם מלך חדש על מצרים. פרעה והמצרים התנכרו ליוסף והעמידו פנים שלא הכירו אותו כפי שנאמר: ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. (שמות א/ח) המצרים שעבדו את בני ישראל בהיותם זרים ובהמשך עינו אותם כיון שקנאו בהם על התפתחותם הכלכלית כך קורה בדרך כלל, יודעים איך זה מתחיל ולא יודעים איך זה מסתים. על מעללי פרעה והמצרים ועל סרובם לשחרר את בני ישראל מעבדותם, ספגו המצרים עד לפרשת בא שבע מכות. מנינו את המכות אחת לאחת בפרשת וארא. אך כיון שגזר הקב"ה להשית אותותיו בקרב פרעה ועמו, חזק את לב פרעה שסרב לשחרר בני ישראל כדי שֶׁיָּשִׁית עליו שלוש מכות נוספות שגזר להכותו בהן מראש שסימנם אח"ב = אַרְבֶה, חֹשֶׁךְ, מכת בכורות. בסיום הבאת מכות אלה מסתימת תקופה שנות העבדות שנגזרו על ישראל מהרגע שיעקב אמר לבניו: רדו מצרימה ושברו לנו שבר. (מנין רדו בגימטריה הוא 210 שנים)עברו 210 , אך נאמר: היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים , ומושב בני ישראל במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה (430).(יב/מ) . רש"י מישב את הסטירה בין 210 שנים ל-430 שנה בעשותו חישוב אחר זה: מתאריך לידת יצחק עד היציאה ממצרים עברו 400 שנה זה כולל השנים שהיו כזרים בארץ כנען, שטרם ניתנה לישראל, רק הובטחה. בארץ כנען ישבו עמי כנען השונים. דבריו של רש"י נשענים על חלק מהפסוק שאומר הקב"ה לאברהם: כי גר יהיה זרעך" (בראשית טו/יג) (הכונה ליצחק שהוא זרעו של אברהם) דברים שנאמרו לו בברית בין הבתרים בעת שנימול אברהם, מאז עד לידתו של יצחק עברו 30 שנה והרי לך 430 השנים שמדובר בהן כאן. למעשה בכך מונים כל שנות הנדידה של האבות בארץ כנען ובמצרים עד ליציאה משם.

ירדו אבותינו מצרימה והיו לגרים שם.

האם מעמדם של גרים שלנו כאן במובן המלה זרים בארץ, כמעמדם של ישראל כגרים במצרים? מעמד הזרים מעסיק אותנו היום והעסיק אותנו בעת כיבוש הארץ בימי יהושע. שאלת הזרים כיום היא במחלוקת בקרב העם. ממדיה התרחבו בגלל שהגר הגר בתוכנו איננו מכיר בריבונות ישראל על אותו חלק מארץ ישראל ההיסטורית כמדינתו של העם היהודי. זו מחלוקת בין אזרחיה היהודים כולל אלה הזכאים לעלות לארץ מכוח חוק השבות של המדינה, לבין הפלשתינים היושבים בקרבנו ועם אלה היושבים ממזרח לתחום המוכר כמדינת ישראל , בעיקר על אלה היושבים כפליטים בארצות השכנות לנו. המחלוקת היא לא על מתן מעמד של גרים לאלה שאינם משתייכים לעם ישראל, אלא היא על עצם קיום ממשל עברי (יהודי) בחלק ארץ זה. לחולקים על קיומנו בארץ מצטרפים לרוב שלא מדעת, בני עמנו צאצאי יעקב אבינו, כאילו הם כופרים בזכות שנתנה לו ולזרעו אחריו. למעשה בכך מעמידים בספק עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם העברי. זה מעלה פחדים מפני הגר הגר בתוכנו, ולכן גם נשמעים קולות ומתפרסמים פרסומים נגד הַגֶּר הַגַּר בתוכנו, ונגד הגר שמסתנן אלינו ונכנס לארץ למרות רצוננו, גם נגד הגר אשר הבאנו אותו בעצמנו ואיננו רצוי עוד לנו. מנגד קמים אחרים מבני עמנו מתריעים ומפרסמים דברים נגד הזרים והגרים, הדברים נשמעים גזענים, כיון שכותבי דברים אלה שכחו כי אבותינו היו גרים בארץ מצרים ושוכחים את מצות ה' בחג המצות דווקא הקרב עלינו האומרת: וכי יגור אתך גר .....תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם.(יב/ מח,מט) השאלה איך מתישבים דברים אלה עם הקריאות הנשמעות נגד הזרים בארץ, ולא רק נגד הזרים שהסתננו לארץ בניגוד לחוק ובניגוד לרצון המדינה, אלא גם נגד אלה שיושבים בה מאות שנים אחרי שאבותיהם הגרו אליה בעקבות חורבן ממלכות ישראל ויהודה והגלית עמנו אל מחוץ לארץ זו. התשובות לשאלות אלו אינן פשוטות ולא חד משמעותיות. אך יש להן תשובות שנותנות צידוק מה להגנה על הרוב של צאצאי ישראל בארצם.

היציאה ממצרים בדרך לארץ כנען

מתברר כי הפרשה עוסקת בשאלה שהטרידה את עם ישראל בימים ההם ומטרידה אותו בימים אלה. קיומו הפיזי של עם ישראל בארצו, הייתה מטרת משה בדרישה שדרש מפרעה: שלח את עמי ויעבדוני. לא אמר לאן לשלח אותם והיכן יעבדו את האלהים, אך מהכתוב אין ספק כי מדובר בארץ המובטחת לאברהם יצחק וליעקב. הקב"ה הבטיח כי עם בני ישראל יחיו בארץ כנען כארצם וכבני חורין. מתברר אז כי המצרים ראו בעם בני ישראל, שהביא ברכה עליהם בבואו למצרים בשבתו שם כגר, שהוא עתיד לסכן קיומם שנאמר : והיה כי תקראן מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ועלה מן הארץ. אז הגר (בני ישראל) בקש לצאת ממצרים , בקש להנצל ממשטר האימים של פרעה. לעומתם הזרים שלנו או הגר הגר בתוכנו היום מבקש להעמיק השתקעותו בארץ כולל אלה שהסתננו אליה שלא כדין. למרות שלאלה יש מדינות גדולות פי כמה וכמה (מחלק המערבי של ארץ כנען) משטחה של מדינת ישראל. למרות טענות הכזב הנטענות השכם והערב: על גזענות ואפליה ורדיפה ודיכוי שנוהגת בהם מדינת ישראל בְּזָרֵיהָ -גֵרֵיהָ, באים הזרים ותובעים להשאר "בגיהנום" זה מדוע?. התמוה ביותר בעניין היא התמיכה שזוכים לה אנשים אלה מקרב בני עמנו, למרות שהם אינם רוצים להיות באחד הימים מיעוט בארץ זו, ואינם תובעים ביטול חוק השבות, הם נאבקים ומעודדים את הפלישה לארץ, כדי להראות בעיני העולם ליבראלים מצפוניים. התנהגות התומכים בזרים וְהַמְּגַנִּים בצדק עליה מהווים תופעות שליליות. כי על סמך התנהגות זאת נשאלת השאלה: מדוע להתנגד להחזרת הפליטים הערבים לארץ שאבותיהם עזבו אותה במלחמת השחרור והשער ננעל בפניהם. האם "זכותם" של אלה פחותה ממשל המסתננים מסודן ומאריטריאה ומהפיליפינים או ומאלה ששהותם בארץ פקעה. למרות ההסכמה הגורפת של רוב בני עמנו לאי החזרת צאצאי פליטי ערב לארץ?, ביודעם כי תוך פרק זמן קצוב, תאבד המדינה היהודית את הרוב של העברים (היהודים) בה והם יהיו מיעוט. והרי לך פרדוכס, בעוד בני ישראל נאבקו לעזוב את מצרים, כאן פליטי ערב והזרים והפלשטינים נאבקים להשאר בארץ ואינם מסתפקים בלהיות גר ותושב בה כמו שהיה עמנו במצרים, אלא הם רואים בצאצאי יעקב בנו זרים שיש לסלקם מכאן ויש תוקף לאמירה: והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ. (שמות א/י) יהיה הוא סודני, אריטריי, פיליפיני, הודי או פלשתיני.

היום הגדול שעמנו קבל את חרותו בדרכו לארץ המובטחת

מכות מצרים שהונחתו על המצרים במצרים לפני כארבעת אלפים שנה, שכנעו את פרעה לשלח את עם בני ישראל אל מחוץ למצרים, לעבוד את אלהיהם ולבוא לארץ שהובטחה להם. היום שבו נשברה רוחו של פרעה ונכנע לדרישת משה , נחשב ליום חג לעם ישראל , על יום זה נכתב: ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים.(יב/מא) . לפי רש"י מדובר ביום ט"ז בניסן, בתום 430 השנים שנזכרו בפרשה. ביום הזה באו מלאכי השרת לאברהם לבשרו. וביום הזה נולד יצחק . וביום הזה נגזרה גזרת בין הבתרים, לפיכך נקבע יום זה כיום חג החרות הוא חג המצות חג קרבן פסח ביום זה חוגגים את היציאה מעבדות לחרות. ויש כאלה פרשנים הסבורים שאילולא המכה העשירית , מכת בכורות , לא היה פרעה נכנע ומשחרר את העם ממצרים. מכה זו נועדה בעיקר לענישה במין שהוא מינו, על שגזר פרעה להמית הזכרים של בני ישראל, בא הקב"ה והכה אותו בבני העם הבכורות. מכאן שמכה זו שקולה כנגד כל המכות. מצאנו איפא שלכל מעשה יש סבה ומסובב ואם פרעה שקר, דובב אותו משה עד שהודה באמת. איש לא נחש התוצאה מראש , גם חרטומי פרעה לא גלו את קִצוֹ ונהגו כחסינים בפני כל. פרעה לא ידע כי זה כבר מנוי וגמור וכבר נגזר עליו עוד בְּדַבֵּר אלהים אל אברהם. לא ידע כי ישמש כור היתוך לישראל לחסן אותם.

לְכֹל סִבָּה יֵשׁ מְסוֹבֵב וּלְכֹל שַׁקְרָן יֵשׁ מְדוֹבֵב
וְאֶת הַקֵּץ אֵין לְחַשֵּׁב לֹא כֹּל הָפָךְ נִתַּן לְיַשֵּׁב
כְּשֶׁהָעַם בְּגֹשֶׁן הִתְיַשֵּׁב אָז עֲדָיִן שָׁם יוֹסֵף כּיכֵב
מֵת יוֹסֵף וְכָתַב הַכּוֹתֵב פַּרְעֹה חָדַל עַמֶּנוּ לְחַבֵּב

מוּסָר הַשְׂכֵּל לֹא מוּזָר פַּעַם אַתָּה זַר תָּמִיד זַר
כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה וְכֹחַ אָזַר שַלַּח אֶת עַמִּי דָּרַשׁ וְחָזַר
פַּרְעֹה הוֹסִיף עוֹד וְגָזַר הוּא נָהַג כְּשָׁלִיט זוּטָר
והָיָה גּוֹרָלוֹ מַר וְאַכְזָר בְהֲמָתַת הַבְּכֹרוֹת נִגְמַר