נצחון הדמוקרטיה על האנרכיה

כבר אמר השופט האמריקני היהודי לואי ברנדייס, כי אין כמו אור השמש לחטֵא את פצעי הדמוקרטיה. אור השמש שתפעיל ועדת החקירה, יחשוף מן הסתם כל אותן עסקות סיבוביות מתוחכמות, אפלות, של העברת כספים מזוהמים בשנאת ישראל, ממקורות ערביים, איסלאמיים, פרו פלשתינים, לרבות כספים של אש"ף, אירן, סעודיה, ואולי גם החמאס והחיזבאללה, לידי ארגוני השמאל הקיצוני.

דוגמה? בבקשה: לא מכבר התבשרנו כי הארגון בעל השם הכל-כך תמים לכאורה, 'רופאים למען זכויות אדם', נהנה מכספים שמקורם בערב הסעודית, באמצעות הארגון הפלשתיני NDC – NGO Development Center (מרכז הפיתוח של הארגונים הלא ממשלתיים). ארגון משוקץ זה מממן גם משפחות של שאהידים פלשתינים שפוצצו עצמם באוטובוסים בתוך ישראל ורצחו במותם מאות ישראלים. האם נראה למישהו סביר, שארגון נאמן לישראל ייהנה מאותם כספים שמממנים ומעודדים את תרבות השאהידים?

מספר מילים על אותה קרן ידועה לשימצה, NDC, המממנת חלק לא קטן מארגוני השמאל: NDC חולשת על תקציב של 30 מיליון דולר לשנה, רובם המכריע ממקורות איסלאמיסטיים, ומטרתה המוצהרת לסייע לארגונים פלשתינים וקיצוניים בשטחים ובישראל, בתנאי שהם עוסקים באחת או יותר מ'משימות הקודש' של הארגון: יצירת דה-לגיטימציה בינלאומית למדינת ישראל; האשמתה בפשעי מלחמה ובהנהגת מדיניות גזענית; הגשת תביעות בחו"ל נגד בכירים ישראלים; דחיית כל ניסיון לנורמליזציה תרבותית, כלכלית או מדינית עם ה'כובשים'; ותמיכה בקמפיין המתועב - BDS (boycotts, divestment, and sanctions: חרם, שלילה והטלת סנקציות), הפועל להחרמת מדינת ישראל, אוניברסיטאותיה, כלכלתה ומוצריה.

אִמרו לי, חברים יקרים מארגוני השמאל הרדיקלי, מי הם חבריכם ומי הם מממניכם, ואומר לכם מי אתם.

אי-אפשר לדון בהחלטת הכנסת להקמת ועדת החקירה הפרלמנטרית מבלי להידרש לסטייתם של ארבעה מבכירי הליכוד מחובת הנאמנות שלהם לעם ולמדינה, לליכוד ולמצביעיהם, כאשר התבטאו ברוח מרצ נגד עצם הקמת הוועדה. מדובר בארבעה מאנשי הגרעין הקשה של הליכוד, המתייפייפים: בני בגין, דן מרידור, רובי ריבלין ומיכאל איתן.

השר בני בגין, שהתנהגותו הפוליטית נעשית תמוהה (בלשון המעטה) מחודש לחודש, הגדיר השבוע את ההחלטה בדבר הקמת הוועדה במילים קנטרניות: "מעל החלטה זו מתנוסס השלט – זהירות חושך"; השר דן מרידור, שממנו כבר אי-אפשר לדרוש דבר בתחום האינטרסים הלאומיים, והמתיישר לא פעם לפי הקו הקיצוני שמכתיבים אחמד טיבי וטלב א-סאנע, קרא ברוב יהירות לארגוני השמאל הקיצוני, לצפצף על הכנסת, לא לשתף פעולה עם ועדת החקירה ולא להופיע בפניה; יושב-ראש הכנסת רובי ריבלין, שנוהג להתחסד בטענה כי הוא "נולד לתוך ה-ח' (סימנה של רשימת חרות בראשות מנחם בגין) הקדמון", כינה את ועדת החקירה "משפט ראווה", ואילו השר מיכאל איתן הצטרף בעת הדיון בנושא בכנסת למופע האימים הצעקני שניהלו ח"כי השמאל.

אכן, הליכוד מבולבל: בכירים בתוכו מאמצים בחום את משנתן של שולמית אלוני וח"כ חנין זועבי, ולא מהיום. כך למשל כשהציע ראש הממשלה בנימין נתניהו לחייב כל אדם המתאזרח כאן להצהיר על הכרתו בהיותה של המדינה 'יהודית ודמוקרטית', קמו נגדו שרי הליכוד בני בגין, דן מרידור ומיכאל איתן, והצביעו ברוח מרצ והערבים, נגד הטלת חובת מינימום זו.

קודם לכן, בנובמבר 2009, התנגד הצמד בגין-מרידור בוועדת השרים לחקיקה, להצעת חוק אנושית וחמלתית מאין כמוה - לחוק חנינת מתנגדי ההינתקות. לא נוח להם עם החוק הזה, הם הסבירו. כאילו שהם נשלחו לממשלה רק על-מנת שיהיה להם נוח, ולא כדי שיגשימו משאלותיהם האידיאולוגיות של שולחיהם.

אותו בני בגין התנגד בדיון בממשלה בדצמבר 2009 להענקת זכות בכורה במדינת ישראל לשפה העברית על פני השפות הערבית והאנגלית. "זו תהיה פגיעה בזכויות הערבים במדינה", התחסד בגין ברוב דאגתו לאזרח הערבי.

קשה להבין גם את ה'סלאלום' האידיאולוגי של חבריו: היושב-ראש ריבלין, שנושא עיניו לתמיכת הח"כים הערביים במועמדותו לנשיא המדינה ועל-הדרך 'משלם' מראש על תמיכתם; אברך המשי מרידור, שחותר תחת אושיות הכנסת, ריבונותה ועצמאותה, בהסתה את ארגוני השמאל לקעקע החלטה לגיטימית שלה; ומיכאל איתן שנעלב בעת שנתבע ערב הבחירות לחתום על מסמך נאמנות לעקרונות הליכוד: "אתם לא סומכים עלי?", ועכשיו הסתבר שבאמת אין לסמוך עליו.

כל אותם נסיכים ליכודיים, הטוענים להגנתם כי הם שומרי חומותיו של ה'הדר הז'בוטינסקאי', שוכחים כי אותו ז'בוטינסקי לא התבטל בפני אף אחד, כשהמציא את תורת קיר הברזל ופסק כי שקט הוא רפש.