למה לא תתנדב למטרה חיובית? שאלה מרים באיזו ארוחת צהריים. נזכרתי במתנדב הקשיש והסימפטי, שמוסר לי כסא גלגלים לשוטט במשעולי תל השומר, וגם חשבתי על מתנדבי החברה להגנת הטבע, שיוצאים לנקות שבילים. אפילו מחלקת הרווחה, שמחפשת נהגים מתנדבים להוביל את השי לחג לנזקקים, לא עוררו אצלי את ייצר ההתנדבות.
עברו ימים וחודשים ומרים קוראת לי ממעמקי הכורסה: "הידיעה הזאת עשויה לעניין אותך". לקחתי את העיתון ומצאתי, שפרויקט בן-יהודה מחפש מתנדבים. ידעתי משהו עמום על הפרויקט שמעלה לאינטרנט ספרים וכתבים עבריים מן העבר ומן העבר הרחוק. כשחזרתי מטיול לאוקראינה, חיפשתי בבית את כתבי ביאליק והתרגזתי "איפה, לעזאזל, נחבאים הספרים?" אז פניתי לפרויקט בן-יהודה וקראתי באינטרנט את הסיפורים החצוצרה נתביישה ומאחורי הגדר - שאותם למדנו בסיור.
אבל זה היה כבר מזמן, אז גיגלתי מחדש ומצאתי שמדובר במיזם התנדבותי, שהקים אסף ברטוב לפני למעלה מ-11 שנים ואוסף את נכסי הספרות העברית לאתר באינטרנט. הסיפורים, השירים והספרים עומדים לרשות הציבור בחינם ובאופן חופשי. פשוט,
הקלק וקרא (והַעתֵק) מה שעולה על דעתך. החומר מגיע אל האתר בעבודת יד: מתנדבים - למעלה ממאה וחמישים - קולדים את סיפורים ושירים (וגם מנקדים!) והכל מועלה לאתר. בגלל חוקי זכויות היוצרים, אפשר להעלות רק יצירות שגילן מעל שבעים שנה אחרי מות המחבר.
אחרי שביררתי שההתנדבות לפרויקט אינה גוררת כל התחייבות ואין צורך להבטיח קצב מסויים של מסירת החומר, החלטתי להצטרף. אם אני יכול לשבת בבית ליד מחשבי החביב, בשעות הפנאי ולקלוד ספרים מעניינים - למה לא?
וכך הגיע אלי הספר תולדות אנשי השם ופעולתם בעדת בערלין וכשקלדתי את הטקסט בעברית מיושנת מצאתי את הפסקה הבאה: "הרב ר' שמעיה עלה אל אלהים ישיש וזקן ושבע ימים. ועדוּת נאמנה על חכמתו ותומת לבו הוא נוסח האל מלא רחמים, שמצאתיו בקונטרס הישן של בית הכנסת בקהילתינו... 'היה אחד מן חכמי ישראל הזקנים והישישים, וכשמעיה הסופר היה מושלם במעלות ובמִדות, ונשוא פנים ועשה משפט וצדקה לרחוקים ולקרובים, ויותר מארבעים שנה היה מתעסק בקדשים'"...
נהניתי. איפה יש היום אנשים חכמים ותמי לב כאלה?
ואחר כך הגיעה אלי בדוא"ל עבודה - ספרו של ראובן בריינין, דפים מקוטעים, ואני קולד:
"ווינא 15 דצמבר, 1891. ..."בהִכנסי לבית מדרש המדעים הייתה כל מגמתי רק לאסוף חכמה ומדעים לרוב, כי רק על-מנת כן באתי הנה, רק לתכלית נלחמתי עם כל המעצורים והמכשולים. ועתה, בעבור שנה, הנה לא לבד שלא העשרתי פה את אוצרי הרוחני, כי אם להיפך, אוצרי זה הולך ומתרוקן, הולך ומתדלדל"...
את חיי הסטודנטים העניים מתאר בריינין: "אתא בוקר והתלמידים כבר 'פשטו בגדוד', הכל רצים ומשכימים. איש לפתחו של חברו, ואמר איש לרעהו: 'פרוטה לךָ קצין תהיה לנו, מעט תה בידך, מכניס אורח תהיה בקרבנו'. ואם 'חוטם חדש' יבוא אלינו מרוסיה ולא בידים ריקות הוא בא, אז מיד יקיפוהו תלמידינו וידבקו בו כזבובים בקדרת דבש. עוד לא המיר את אבק הדרך מעל נעליו, עוד לא ראה את האוניברסיטה, והנה כל כספו כבר נפל ביד מלוויו, אשר יהיו ללוֹויו"...
מזכיר במשהו את הסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים?
סיפור ההתנדבות שלי ראוי לפרסום רק אם יביא עוד מתנדבים לפרויקט כל כך חשוב. דווקא בימים אלה, כאשר מציינים 153 שנים להולדתו של אליעזר בן יהודה, דרושים עוד פעילים בשימור מורשתו. פרטים:
editor@benyehuda.org
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
