|
שרה גוטמן - מדוזה [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
ונוס - דודו הראל [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
50 אמנים מאגודת המאיירים בישראל מביאים לנו את הגרסאות שלהם בתערוכה "האלים המיתולוגיים יורדים מהאולימפוס" בבית אריאלה. שמונים ושלוש העבודות המוצגות בתערוכה חושפות מגוון סגנוני מעניין, מרישום בשחור לבן, ציור קלסי בצבע, קומיקס לילדים ומבוגרים, וכמובן, כיאות לאמנות עכשווית, עיבודי מחשב מתוחכמים.
המיתולוגיה הקלאסית של יוון ורומי השפיעה רבות על תרבות המערב בתחום הספרות, המוזיקה, הציור, הפיסול והתיאטרון. ספרים וסרטים מודרניים כמו שר הטבעות, מלחמת הכוכבים, טרויה (עם בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי) מתבססים על המיתולוגיה. שמות ומושגים מהמיתולוגיה הפכו כבר למטבעות לשון: עבודה קשה היא עבודה "סיזיפית", אדם המאוהב בעצמו הוא "נרקסיסט", "מוזה" היא השראה בכל תחומי האמנות, והיא גם המקור למילה "מוזיקה". פרויד יצר מהאלה פסיכה את הבסיס למונחים פסיכולוגיה ופסיכואנליזה. "הרקולס", "אטלס", "מדוזה", "סירנה","תסביך אדיפוס" הם דוגמאות למכלול המושגים השגורים בפינו.
לאורך ההיסטוריה, שימשו סיפורי המיתולוגיה מקור השראה לאמנים רבים וחשובים באירופה כמו סנדרו בוטיצ'לי - הולדת ונוס (1485); שלוש הגרציות של רפאל (1504) ושל פטר פאול רובנס (1639), ונוס של טיציאן (1565). אמני העידן המודרני מרבים לצטט בעבודותיהם מיצירות מפורסמות של אמנים ידועי שם. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא חיקויים לציור של בוטיצ'לי "ונוס" הנולדת מקצף הגלים. כל תקופה והמבט ההיסטורי האמנותי שלה.
-מה הקו המנחה את האמנים בתערוכה זו?
נוגה שימל, יו"ר אגודת המאיירים בישראל: "האמנים מביעים כאן פרשנות אישית במשמעותם העכשווית. תוך התבוננות רעננה, העבודות משקפות את יחס החברה-בת זמננו לאלים ולמיתוסים, ביד קלה ובקריצת עין".
כך, ה"סוס הטרויאני" של איזבל סטולר מופיע כסוס נדנדה לילדים. דמויות האלים מוצגות כמשחק הלבשה. זאת, בשינוי תפקידים, במקום שהאלים ישחקו בנו - כעת, אנו משחקים באלים. קופידון הגנב הופך לשודד בנקים, האלה "הרה" נראית כאישה הרה, ולזורק הדיסקוס בתחרויות האולימפיות נפרץ דיסק.
כצפוי, לוונוס יש ייצוג נכבד, בדומה לוונוס הנולדת מקצף הגלים אצל דודו הראל היא מופיעה עם חבורת גברברים מעריצים, או כנערה מודרנית המעשנת סיגריה והקונכייה היא המאפרה (מוטי קידר). ענת חנית מציבה דמות קרטון על חוף הים, רחוקה מתדמית ונוס הקלסית. מיתוסים קלסיים כמו חטיפת אירופה הופכים לאגדות ילדים מקסימות אצל ימית אושינסקי. גם הפוליטיקה והכלכלה של ימינו זוכים לתהודה בצורת שקית קניות עם כיתובית הפונה לאלים זיאוס, פוסידון והדס להציל את כלכלת יוון הכושלת (ענת חנית). הרייט גויטיין מפגישה את האלה פסיכה עם פרויד בחדרו המעוצב בדייקנות רבה לפי צילום. לייצוגים רבים זוכות גם מדוזה ודיאנה, ולמרבה הפלא, גם תמונות מן השאול...
-מה ההבדל בין המיתוסים והאלים של אז ושל ימינו?
ד"ר דוד גורביץ': "זוהי תקופה "ניאו אלילית". האלים של ימינו מוכרים תשוקה, מיניות, טעם, משמעות לחיים, אבל לא בצורה פוקחת עיניים, אלא כעוצמה שאין לנו, אשליה שאתה בן אלים, דרך איקונים כמו מדונה, מרלין מונרו, ומותגים- הכל עובר דרך כרטיס האשראי...כולם רוצים כסף, סקס, ביטחון, זהות, כאן ועכשיו!"
אוצרת: חוה ליבר, מנהלת מרכז תרבות בבית אריאלה, יועץ מדעי: ד"ר אפי זיו.