בלי הכרה לא יהיה שלום

1.
שמחה רבה, שמחה רבה. נמצא הפרטנר האובד. מסמכי הרשות הפלשתינית לימדו שיש פרטנר והוא מוכן במחווה של רצון טוב, לספח את מעלה אדומים וגם את אריאל למדינת פלשתין. עוד לימדו המסמכים שיו"ר האופוזיציה הציעה להעביר כמה יישובים ערבים לשלטון הרשות. מעניין. עריקאת אמר בסרקאזם "ירושלים הגדולה בהיסטוריה" ומיד מתייחסים לזה ברצינות ומתרפקים עליו כמשיח. אבל הוא חוזר ואומר שהכל שטויות וירושלים (סליחה, אל-קודס) שייכת להם.

למרות מאחזי העיניים בינינו המבטיחים שלום שלום ואין שלום, צריך לזכור שבלי הכרה פלשתינית בישראל כביתו הלאומי של העם היהודי, לא ייכון פה שלום, משום שבלי הכרה כזאת הסכסוך לא יסתיים. את זה לא מוצאים במסמכים הללו. רק גבולות, טריטוריה, קצף על פני המים, בעוד שהמהות, כלומר הקיום שלנו כעם יהודי במולדתו ההיסטורית (לפחות חלק ממנה), אינה נדונה.

2.
מדוע ברק כה שנוא? שאל כתב זר את אמנון אברמוביץ', וזה השיב (לאחר כמה ניסיונות לא מוצלחים) שברק "עבד עלינו". ברשותכם, אסביר לכתב הזר את הדברים: ברק פגע באמונת היסוד של השמאל הישראלי, זו שהונשמה מחדש השבוע, אמונת ה"יש פרטנר". ברק חשף בקמפ-דייוויד את התרמית הפלשתינית שבשיתוף עם אתרוגנים כאברמוביץ' וחבריו הסתננה לתודעה הישראלית הציבורית, שבסופו של דבר הוויכוח כאן הוא על כמה ק"מ לפה ולשם. ברק לא כפר באמונת היסוד הזאת, הוא פשוט העמיד אותה למבחן. התוצאה: מלחמה שפרצה בראש השנה והסתיימה שנתיים מאוחר יותר במבצע חומת מגן. השנאה לברק היא שנאה של בני דת למי שפירק את יסודות אמונם. אצל אברמוביץ' זה מכונה "עבד עלינו".

3.
כדי להתרשם מאופי השנאה הדתית של חסידי השמאל כלפי ברק, צריך רק להציץ במתרחש בציבור החרדי. הנה, השבוע אישר הרב עובדיה יוסף את גיורי הרבנות הצבאית, ומיד, באחת, נמחקו כל זכויותיו והוא הוקע בידי קיצוני החרדים כ"רפורמי", לא פחות! יש קשר בין אמונה דתית קנאית לסובייטיזציה של השיח כפי שעשה השמאל בתקשורת הישראלית משך שנות דור - מדובר בעריצות מחשבתית שכל הסוטה ממנה, כלומר כל החושב באופן עצמאי, מואשם מיד כאויב האנושות ומודר מחוץ למחנה כראשון הפושעים.

4.
הפיצוץ המחריד בנמל התעופה במוסקבה, החזיר אותי מספר שנים לאחור. עמדתי בתור המתארך ומתארך בנמל התעופה מילאנו, וחשבתי לעצמי שהאירופים השתגעו מסידורי האבטחה. כלבנים הסתובבו בינינו וריחרחו. זה היה לאחר בילויי אינסוף דומים בנמלי תעופה מערביים אחרים. אבל אז ראיתי את הסיבה להתרגשות: מטוס מלא של מוסלמים מהודו. מה חטאו המוסלמים הללו? תהיתי. זהו, שלא. אבל לך תסביר למערב כולו כיצד הגענו לכך שרוב מוחלט של הטרור בעולם מיוצא ומשווק בידי מוסלמים. קיצוניים אומנם, אבל הם מגייסים לפעילותם הרצחנית את הנביא וסיעתו ואת כתבי הקודש. רק רגע, אבל עד כמה שזכור לי גם הרוסים וגם עמיתיהם בממשלות מערביות הבדילו, חזור והבדל, בין המוסלמים שלהם למוסלמים של ישראל. כדי כך הבדילו, עד שבחסות התעמולה הסמי-אינטלקטואלית בקמפוסים שונים במערב נקבעה לה הדעה שלולא ישראל, לא היה טרור בעולם. ספרו זאת למוסבקאים המסכנים. במחשבה שנייה, לא כדאי לספר. זה לא תקין פוליטית.