התינוק שלכם הוא קצת כמו כדורעף

הספרות המקצועית ממליצה לדבר עם התינוק שלכם: "...יש לזכור שהתינוק מקשיב תמיד, וברמה מסוימת, מבין את הנאמר לו. טוב, ממש בכל ספר על טיפול בילדים נאמר להורים: "דברו אל התינוק שלכם". זה לא מספיק. אני אומרת להורים: "דברו עם התינוק שלכם". התינוק אולי לא ישיב במילים, אבל הוא מתקשר בעזרת המיות, בכי ומחוות..." (סודותיה של הלוחשת לתינוקות, עמ' 17).

ואני אומר שלדבר עם התינוק שלכם בין אם הוא מקשיב ובין אם לאו מועיל גם לכם. זוכרים את הכדורעף "ווילסון" מהסרט "להתחיל מחדש" - הכדורעף שטום הנקס משוחח עימו בזמן השהות על האי הבודד.

אז כפי שאני מבין את זה חופשת לידה היא קצת כמו אי בודד ולכן צריך בה איזה "ווילסון". אז נכון שבחופשת הלידה (היא או הוא, כן גם הוא יכול להיות בחופשת לידה) ה"נופש" איננו מנותק מן העולם באופן מוחלט, עדיין נמצאים ברשותו כלי תקשורת כמו טלפון, אי-מייל, מסנג'ר... וכן גם יש "שעות ביקור", אבל עם כל זה ישנן גם הרבה שעות של לבד - לבד שיכול בקלות להפוך גם לבדידות, לבד שהוא קשה במיוחד לאנשים שהם חברותיים מטיבם כמו אשתי למשל.

זה לא קל להיות שלושה חודשים על "אי בודד" נתון לגחמותיו של עולל מתייפח, ומעבר לתחושת הבדידות יש גם סוג של איבוד שליטה. פעם את הכתבת את סדר יומך ואילו עתה יש סדר חדש, סדר שהוא לעיתים הוא לא כל כך מסודר, שלא לומר - בלתי צפוי.

נכון שעכשיו חופשת הלידה מתחילה להישמע יותר כמו "אבודים" מאשר "להתחיל מחדש". ודווקא כאן נכנס התפקיד החשוב של התינוק. חשוב שתדברו עם התינוק שלכם כדי שלא תרגישו אבודים.

דברו עם התינוק ולא אליו - כמו שאתם מדברים עם אלוהים, הוא לא עונה אבל אתם מרגישים שאתם משוחחים עם מישהו. דברו עם התינוק שלכם כמו שאתם מדברים עם הפסיכולוג, הוא בסך-הכל עונה לכם: "כן, אני מקשיב." או "ספר לי עוד על..." או "למה אתה מרגיש ככה?" הוא רק מעודד אתכם לדבר אבל אתם מרגישים שאתם מדברים עם מישהו.

דברו עימו ולא אליו כדי שתרגישו שיש אתכם עוד מישהו על האי הבודד, כדי שלא תאבדו את השפיות. דברו עימו כי כך אתם מחזקים איתו את הקשר עוד לפני שהוא באמת מסוגל לנהל אתכם דו-שיח. ממש כמו הקשר האמיץ שדמותו של הנקס קושרת עם "ווילסון" (להבדל אלפי הבדלות) - קשר כה אמיץ עד שבשלב מסוים של הסרט כאשר "ווילסון" נסחף בים דמותו של הנקס מבכה את אובדנו כאילו היה אישיות של ממש או אפילו חבר.

דברו עימו כי בשונה מ"ווילסון" הוא גם מתקשר וכמו שכל המומחים אומרים הדיבור עימו מפתח את יכולות התקשורת שלו. אבל גם כדי שלא תאבדו צלם אנוש. קל מאוד להתחיל להרגיש "סמרטוט" (במילותיה של אשתי) במהלך חופשת הלידה, להיסחף לחוסר אכפתיות או הזנחה של ממש. למעט להחליף בגדים, להקפיד פחות על טיפוח והיגיינה, להגיד: "גם ככה אני כל היום מכוסה בפליטות...".

יש משהו בחברת בני אדם שמעודד אותנו לחשוב על איך אנחנו נראים ומתנהגים. ובמהלך חופשת הלידה התינוק הוא החברה שלכם וכשאתם מדברים איתו אתם הופכים אותו למישהו שצריך להיות אדם בחברתו, מישהו שאתם צריכים להיות בני אדם בשבילו. הנה מצאתי משהו קטן-גדול שהוא עושה בשבילכם כבר למן ההתחלה (חוץ מלהיות חמוד) תמורה מיידית לכל ההשקעה המרובה.

ואתם יודעים מה לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה רק שיקשיבו לנו. לפעמים אנחנו רק רוצים להוציא החוצה. אז התינוק שלכם תמיד מוכן להקשיב והוא מבטיח לא להיות שיפוטי ולא לתת לעצות. רק להקשיב ולהיות שם בשבילכם.