ערכה וחשיבותה של חוות דעת צד לדיון

נחל בסקירת אירוע משפטי מתחום ליקויי הבנייה, ונבדוק מה ארע באחד מהתיקים הכי משפיעים על ענף זה אשר כמעט בכל כבת סיכומים מסתמכים עליו:

בערעור אזרחי 38/90 - 25, אברהם אלברט ואחרים נגד שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, שופטים: מ' סלוצקי, ח' אריאל, י' מרגלית, הונחו בפני בית המשפט המחוזי בחיפה שלוש חוות דעת:

א. חוות דעת מומחה בית המשפט, המהנדס ישראל דימנט אשר בנוסף להגשת חוות דעתו לבית המשפט - הוא גם השיב על שאלות הבהרה וגם נחקר בבית המשפט על חוות דעתו.
ב. חוות דעת מומחה התביעה - כותב שורות אלה.
ג. חוות דעת מומחה הנתבעת - ד"ר עמי גלזמן.

מומחי הצדדים, בן עזרא וגלזמן, לא נחקרו בבית המשפט על חוות הדעת המקצועיות שנתנו, אלא חוות הדעת שלהם צורפו לכתבי הטענות, כחומר קריאה ועיון בלבד.

בית המשפט התייחס אל חוות הדעת של מומחי הצדדים בפסק דינו, ואף הסתמך על אחת מהן כפי שיובהר, וכך הועדפה חוות דעת מומחה התביעה על פני חוות דעת מומחה בית המשפט כמעט בכל פרטיה, באופן שיטתי.

פסק הדין פורסם בספר "עדות מומחה" מאת א' בן עזרא בהוצאת "שי", והוא מהווה, כאמור, אבן יסוד בתביעות בגין ליקויי בניה.

בת"א 101179/99 קריאף נגד א.ש.רהט בע"מ, אשר נדון בפני השופטת סימון ורדינה בבית משפט השלום בתל אביב, נפסק במפורש כי במקרה כמתואר לעיל בע"א 38/90 - 25 - חוות הדעת של מומחי הצדדים הן ראיות לכל דבר ועניין ובית המשפט לא יתעלם מהן.

להלן ציטוט מפסק הדין:

"חוות דעת מומחה, שהוגשו כראיה לבית המשפט, מתקבלות כראיות גם אם לא נחקרו המומחים על חוות הדעת שלהם."

פסק הדין לא פורסם, נפסק ביום: כ"ו באב תשס"ג (24/8/2003).

הלכה זו גם יושמה בפועל בפסק הדין; בית המשפט אישר את הליקויים כפי שנקבעו על-ידי המומחה שמינה, אך הוסיף עליהם את הליקויים הבאים על סמך חוות דעתו של מומחה התביעה, וזאת - למרות שמומחה בית המשפט לא כלל ליקויים אלה בחוות דעתו:

א. תשלום פיצוי נוסף על זה שנקבע על-ידי מומחה בית המשפט, בגין ליקויים בביצוע אבנים משתלבות.
ב. פיצוי בגין ניקוז גג רעפים בניגוד להוראות למתקני תברואה (הל"ת), בדבר החובה להתקין מזחלות וגשמות בגגות משופעים.
ג. פיצוי בגין אמבט פגום.
ד. פיצוי בגין מבנה פינת מקלחת - בניגוד להל"ת.
ה. פיצוי בגין מדרגות פנימיות בדירת התובעים הבנויות בניגוד לתקנות התכנון והבניה תש"ל - 1970, התוספת השניה, סעיף 3.47 הדן במבנה מדרגות טרפזיות.

חשיבות פסקי הדין הנ"ל אינה בפרט זה או אחר, אלא ביישום העיקרון, הקובע כי בית המשפט לא יתעלם מחוות דעת מקצועית של מומחה צד לדיון כאשר היא מצורפת לכתבי הטענות, וייקח את ממצאיה בחשבון בזמן כתיבת פסק דינו.

בע"א 38/90 - 25 הנזכר, מינוי מומחה בית המשפט היה בהסכמה, כך שבאי-כוח הצדדים היו מנועים מלחקור את מומחי הצדדים (היו יכולים לעשות זאת רק באמצעות בקשה מיוחדת מבית המשפט), ואילו בת"א 101179/99 המינוי של מומחה בית המשפט לא נעשה בהסכמת הצדדים, ולכן יכלו באי-כוח הצדדים להזמין את המומחים לחקירה על חוות דעתם, אך בחרו שלא לעשות כן.

בערעור 38/90 - 25 ייצג את הדיירים עו"ד אלי הכהן.
בתביעה 101179/99 ייצג את הדיירים עו"ד דורון רז.

כאמור, בשני המקרים בית המשפט התייחס ואף הסתמך על חוות הדעת של מומחי הצדדים בנושאים העובדתיים (קיום הליקויים) ובנושאים מקצועיים (לרבות קביעת מחירי התיקונים).

העולה מהאמור לעיל הוא כי לפעמים [וחבל שלא תמיד] בית המשפט מעוניין לבדוק את טענות הצדדים לגופן ולעומקן מבלי למדר את הטענות בהתאם למעמדו של מי שטוען אותן.

כך גם התקיים בסכסוך רב שנים אשר הסתיים בבית המשפט העליון בפסק דין של השופטת ד' ברלינר. מדובר בע"א 7298/00 בסט דוד סמואל נ' חממי עזרא, שופטים: ס' ג'ובראן, ד' ברלינר, א' גרוניס, פורסם בפדאור 07 27 586 ולהלן ציטוט רלוונטי:

"בית המשפט קמא אמר בפסק דינו כי "נראית לי דעתו של המומחה בן עזרא" (כשהכוונה היא להעדפתה על פני חוות הדעת של מומחה בית המשפט ד"ר זלינגר ומומחה המערערים). העדפה זו מצויה בתחום שיקולו והחלטתו של בית משפט קמא. אין כל חובה להעדיף דווקא את חוות הדעת של מומחה בית המשפט. יחד עם זאת - נראה כי במקרה הנוכחי הסוגיה כלל אינה מתעוררת חרף התבטאותו של בית משפט קמא כנ"ל.

אין מחלוקת מקצועית אמיתית בין המומחים, או לפחות אין מחלוקת המצויה אך ורק בתחום המומחיות שלהם. כל המומחים מסכימים באשר לשטחי הדירות. הסוגיה בה נחלקו המומחים היא האם יש לפצות עבור "השטחים הציבוריים" שבהם מדובר בתיק זה. מדובר בענייננו בסוגיה משפטית ולא במחלוקת מומחים. גם הגדרתם של שטחים אלה "כשטחי ברוטו" - אינה משנה את אופייה של הסוגיה. עיון בחוות דעתו ובדבריו של המומחה זלינגר, מבהירים כי כך ראה אף הוא את הדברים. גם לשיטתו - תפקידו היה לספק לבית המשפט את הנתונים ומכאן ואילך הותיר את שיקול הדעת לבית המשפט. בחוות הדעת (נספח 3 בסיכומי התשובה של המערערים) מופיעים הנתונים הרלוונטיים באשר לכל סוג דירה. הנתונים כוללים את: שטח פנים הדירה, קירות חוץ, בצירוף שטח יחסי בחדר מדרגות וכן פיר פנימי. סיכומו של זלינגר לאחר פירוט הנתונים הוא: "ניתן לראות שהשטחים המופיעים בפרוספקט (תוקן במקור בכתב יד ל"קטע מעיתון") דומים לשטחים הנומינליים של הדירות אלו הם שטחי ברוטו (ההדגשה אינה במקור) של הדירות בפי אנשי המקצוע".

המומחה בן עזרא סבר ובית משפט קמא קיבל דעתו, כי השטח שצריך היה להיכלל במה שהובטח לרוכשים הוא רק הסכום של פנים הדירה בצירוף קירות חוץ. הגדרתם של שטחים כשטחי ברוטו אינו מהווה הכרעה בסוגיה ואינו מאיין את תפקידו של בית המשפט להכריע בשאלה האם יש לפצות בגינם וזאת הן בהתייחס לפסיקה והמדיניות המשפטית הראויה והן לנתונים הספציפיים בתיק".

בתיק זה [בסט] מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים - המהנדס שלמה זלינגר אשר גם השיב לשאלות הבהרה ונחקר על חוות דעתו בין כותלי בית המשפט. חוות הדעת של מומחי הנתבעים - לא באה לכלל דיון כי היה ברור שהיא נערכה שלא לצורך דיונים מהותיים אלא כדי לטעון איפוס ושלילת כל הליקויים הנטענים באופן גורף. מטעם התובעים - מונה המהנדס א' בן עזרא, אשר לא העיד בבית המשפט כי כאמור המומחה שמונה על-ידי בית המשפט היה מומחה מוסכם ובמצב זה מומחי הצדדים לא מעידים [בדרך כלל].

אף על-פי כן, בית המשפט לא התעלם מחוות הדעת המקצועית של מומחה התובעים ואף העדיפה בנושאים מהותיים [המהותיים בתיק] על פני חוות הדעת של מומחה בית המשפט. הטעם לכך הינו ברור: מה שעמד על סדר יומו של בית המשפט העליון לא היה כלל מהו מעמדה של חוות דעתו של בן עזרא, אלא נושא אחר לחלוטין - והוא - האם הצדק איתו...