בעוד כחודשים יתקיימו בחירות בהסתדרות המורים. לכאורה מדובר בבחירות להנהגת איגוד מקצועי, העוסק בדאגה לשכרו של המורה. אני מבקש ברשימה זו להביע אי האמון בהנהגת הסתדרות המורים, לא רק עקב הזנחתה אלפי מורים נפגעי ההפרטה, אלא במיוחד עקב זניחתה נושאים ערכיים מהותיים וחינוכיים. נושאים שהנהגת הסתדרות המורים הייתה צריכה להיות נושא הדגל שלהם.
אני מבקש להסב את תשומת לבו של מר וסרמן, מי שעומד כיום בראש הסתדרות המורים לדבריו של שר חינוך שהיה פעם בישראל, פרופסור בן ציון דינור, בנאומו בכנסת ישראל בשנת 1953 - "עצמאות מדינית משמעותה, שהאחריות לשמירת ירושה רוחנית היא בידי המדינה(!!!) ...אין המדינה רשאית למסור למישהו אחר את האחריות לעתידה(!!!) ...איזו דמות תהיה למדינה, אם תמסור את ההגנה על גבולותיה למישהו אחר?... מדינה מועלת בתפקידה אם היא מוסרת למישהו אחר את הדאגה לדור הבא...."
זו מובאה קצרה מאוד מנאום שנשא שר החינוך בן ציון דינור בכנסת השניה. פרופסור דינור ראה בהטלת האחריות הציבורית לחינוך על רשויות השלטון ביטוי לריבונות שלטונית. המדינה אינה רשאית להעביר אחריות זו לשום גורם בדרך של הפרטה או כל דרך אחרת. הסתדרות המורים הייתה חייבת להיות נושאת הדגל נגד ההפקרות של מוסדות ה
ממשלה, שאפשרו להפרטה להתחיל לנגוס נתחים רבים במערכת שהיא כה יקרה לנו ולדרוס ברגל גסה חלקות רבות במערכת החינוך.
הסתדרות המורים הייתה צריכה למנוע את עוצמת הפער בין האמירה הערכית, המוסרית והחינוכית של פרופסור דינור ובין מה שמתרחש כיום במערכת החינוך. הסתדרות המורים משקיפה מהצד, ואינה ממלאת את תפקידה בחובתה להלחם נגד מגמות ההפרטה.
יש לנו ראש ממשלה, שיש לו אורים ותומים בדמות פרופסור מילטון פרידמן, חתן פרס נובל לכלכלה, שהציע עוד ב-1951 להעביר את הפעלת בתי הספר מהממשלה לסקטור הפרטי ולממנם בעזרת שוברי חינוך. ניתן להתנחם בכך, שכל העוצמה הדורסנית של האב הרוחני של ביבי נתניהו, מילטון פרידמן, אינה מיושמת בישראל, אבל גם החלק שיושם מבייש אותנו כחברה, וזאת תעודת עניות להסתדרות המורים שזה בכלל לא עומד על סדר יומה.
מערכות רבות מעסיקות אלפי מורים דרך חברות כוח אדם בשכר מעליב, ללא זכויות סוציאליות, ללא תשלומי פנסיה וללא שכר בימי חופשה. בעיתם בכלל לא עולה על סדר היום של הנהגת הסתדרות המורים. מאוקינוס הקרנות והעמותות אציין את "קרן קרב" המעסיקה 4.500 מורים ומדריכים, קרן רש"י - 500 מורים ומדריכים. קרן גוונים - 200 מורים ומדריכים.
העמותות והקרנות האלו מתקיימות בעיקר ממכירת שירותים למשרד החינוך. או ליתר דיוק משרד החינוך משחרר עצמו משלל התחיבויות ומעבירן לאחריות חינוכית לקרנות ולעמותות, המספקות את השירות הנדרש בשכר מחפיר למורים המועסקים ועם שכר גבוה למנהלי הקרנות. וזאת מבלי לתת את הדעת להבדל המשמעותי בין קנין חומרי וקנין רוחני.
חלק משמעותי של עבודת הקרנות שצוינו לעיל נעשית במסגרת שעות ההוראה בפועל בבתי הספר, וחלקן בשיעורי העשרה או תמיכה לאחר שעות הלימודים בבית הספר. התוצאה הישירה - מאות מורים המועסקים בתנאי ניצול ובהסכמה שבשתיקה מצד הסתדרות, שאמורה להיות כתובת לכל מורה. ולא אמרתי מילה על העדר פיקוח פדגוגי מקצועי לעבודה של המועסקים באמצעות הקרנות. לא הרחבתי את הדיבור על כך שחלק מהמימון של הקרנות והעמותות הוא מגופים עסקיים.
האטה כלכלית או משבר כלכלי מצמצם את היקף הפעילות של העמותות. התוצאה היא שיותר מדי פעמים עומדת המערכת החינוכית לא רק בפני תופעה של צמצום פעילות, אלא גם ביטול של פעילות בישוב או מספר ישובים. כך שבמפתיע נגרם נזק חינוכי לתלמיד ופגיעה קשה במורה המועסק במערכת הממוסחרת הפילנטרופית, שהסתדרות המורים השלימה עם קיומה .
לנוכח חדירת גילויי הפרטה למערכת החינוך ואיתם גילויי מסחור מצמרר היה מקום להשמעת קולה של הסתדרות המורים . מערכת חינוך אינה חברת תקשורת המונפקת בבורסה. ובבורסת הקניה והמכירה צצו להם עמותות וקרנות. תוכנית חשובה מאוד, כמו מצוינות 2000, הפועלת במטרה לטפח אמונה ביכולתם של תלמידים ולהגביר את ההנעה האישית, אסור להפעילה במסגרת עמותה המספקת שירותים וממומנת על-פי חישובי עלויות. רק דבר אחד "שכחו" בעלויות להבטיח לכל מורה תוכנית פנסיה, זכויות סוציאליות, דמי חופשה ומחלה.
כגימלאי שעבד למעלה מארבעים שנה במערכת החינוך, אני קורא לציבור המורים להצביע בבחירות להסתדרות המורים לרשימה משותפת של יהודים וערבים - רשימת מורים במסגרת החזית הדמוקראטית לשלום ולשוויון - שתבטיח הסתדרות מורים, שתאבק נגד תופעות ההפרטה. תלחם נגד הנגע הממאיר של חדירת גופים עסקיים למערכת החינוך. היא תהיה חדורת רוח קרב למגר את תופעות הנלוזות שציינתי ברשימה זו.
כגימלאי שמילא תפקידי חינוך ומנהל אני חרד לנוכח עוצמת התופעה המבחילה של מסירת אחריות לארגונים ולעמותות. זה לא רק מפגע תעסוקתי של פגיעה קשה בתנאי העסקה של מורים, זה גם מפגע מוסרי וערכי. על כך אמר פרופסור בן ציון דינור באותו נאום בכנסת על עצם המסירה של אחריות חינוכית לארגונים אחרים - "כי זו מדינה המוותרת על עצמאותה ומסתלקת מקיומה הערכי". במבחן הזה לא עמדה הנהגת הסתדרות המורים.
