|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
המערכה החלה כבר במאה הקודמת, אז הסתנוורה ממני רעייתי, הממהרת בימים אלו של חורף קר להיכנס למיטה, שהופכת לממ"ד בפני גלי קור ● המערכה על השמיכה, כל זוג נשוי יודע, דורשת ויתורים ● הסכם-שלום במיטה הקרה - לא למבוגרים בלבד
|
|
אף זוג לא רוצה להישאר קירח מכאן ומכאן... [צילום אילוסטרציה: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| התחזיות מכניסות את אשתי לחרדות של ממש: ברוסיה גשום, באלפים מושלג ובאסיה שיטפונות. ההבהרות השקולות שלי, והידע כמורה לגיאוגרפיה, שאנחנו באזור ים תיכוני, וחורפים כאלו נדירים אצלנו, אינם משכנעים אותה | |
|
|
|
|
העונה החביבה עלי בשנה היא עונת החורף. העננים, הגשמים, שעות החשיכה המוקדמות, מתאימות למצב הרוח הכללי שלי. אשתי, לעומת זאת, מתייחסת לחורף כאל טעות של הבריאה, והסבל העובר עליה בעונה זו של השנה משול לאסון הומניטרי. כבר בתחילת הסתיו, עננה של עצב שורה עליה, והיא נמוגה רק עם המעבר לשעון קיץ בתחילת האביב. עלי השלכת הנושרים בגינת הבית מזכירים לאשתי את השנים החולפות, את שערות ראשי הנושרות, וגם את הגנן המתרשל בעבודתו. התחושה שהחורף נמצא בפתח, מביאה אותה לקדחת של פעילות, ובבית מוכרזת כוננות חורף. פיג'מת הצמר מגוהצת ומונחת בחזית הארון, נעלי הבית החורפיות תופסות את מקומם של הסנדלים, מטריות מונחות משני צידי דלת הכניסה, ודוד המים החמים מתחיל לעבוד מסביב לשעון. לטיפול מיוחד זוכה שמיכת הפוך. כבר עם המעבר לשעון חורף, שכזכור קורה אצלנו באמצע הקיץ, אשתי מאווררת את השמיכה, מצפה אותה בציפת פלנל, ולאחר יומיים של היסוסים, היא נפרשת לאחר כבוד על המיטה בחדר השינה. עם רדת הערב, אשתי מוודאת שתאורת החירום תקינה, במקרה שתהיה הפסקת חשמל, מדליקה נרות ריחניים בסלון, מתיישבת מול הטלוויזיה, ועוקבת אחר כל תחזיות מזג האוויר המשודרות בכל תחנת שידור המופיעה בממיר. והתחזיות מכניסות אותה לחרדות של ממש: ברוסיה גשום, באלפים מושלג ובאסיה שיטפונות. ההבהרות השקולות שלי, והידע כמורה לגיאוגרפיה, שאנחנו באזור ים תיכוני, וחורפים כאלו נדירים אצלנו, אינם משכנעים אותה. היא בשלה. החורף בפתח, והיא מתקשה להתמודד עם הגשמים והרוחות הצפויים להגיע. כדי להקדים תרופה למכה, היא ממהרת להיכנס למיטה, שהופכת לממ"ד בפני גלי קור, בשעות מוקדמות מהרגיל. עקב שינויים שנעשו בגג ביתנו, טיפות הגשם הפוגעות בו, נשמעות כלהקת מתופפים אפריקנית. וכך בלילות גשומים, אנו מתעוררים מקולות התופפים על הגג, וממתינים בחרדה לרגע בו יפרצו המים, וישטפו אותנו במפל אדיר. כדי להתגונן, מתכרבלת אשתי תחת השמיכה, ואז מתחיל ליל קרב. |
|
| קורה שבמהלך הלילה היא מוצאת עצמה מכוסה בבדל שמיכה שהשארתי לה, רועדת מקור, וחרדה מקולות הרעמים... | |
|
|
|
כמי שישן לילות רבים וקרים בשק שינה, התרגלתי לישון מכוסה בשמיכה מכף רגל עד מעל לראש, עטוף בה כנקניקייה בלחמנייה, מימין ומשמאל, ללא התחשבות בסביבה, כלומר ברעייתי. וכך קורה שבמהלך הלילה היא מוצאת עצמה מכוסה בבדל שמיכה שהשארתי לה, רועדת מקור, וחרדה מקולות הרעמים. היא מנסה למשוך את השמיכה לכיוונה, אך השינה העמוקה בה אני נתון, רק מגבירה את כוח ההתנגדות שלי. וכך חולפות שעות הלילה בהתגוששות לא שוות-כוחות - אשתי מנסה לממש את זכותה לחלוקה צודקת של הרכוש, במקרה זה השמיכה, בעוד אני חולם על כוחות עוינים המנסים לחטוף אותי ואת הנשק שלי מתוך שק השינה, בו אני נאחז בשארית כוחותיי.
בבוקר, אני זוכה למטר נזיפות על חוסר ההתחשבות שלי, על הרכושנות הטבועה בי, ובעיקר על חוסר הרגישות שלי ביחס לבת-זוגי. לי לא נותר אלא להתנצל, לנסות להסביר שמרגע שהשינה נופלת עלי, אין לי שליטה על מעשיי, ומבקש שתעיר אותי כשתרגיש שהיא קרובה לנקודת הקיפאון.
|
|
|
לישון כמו פעם?! [צילום אילוסטרציה: AP]
|
|
|
אך אשתי, שאינה סומכת על חוש הצדק שלי, החליטה לנהוג על-פי האימרה הידועה: אם אינך יכול להילחם בו, הצטרף אליו (באנגלית זה נשמע יותר טוב). על-פי הכלל המוצלח הזה, הודיעה לי שבכל לילות החורף ננהג כפי שנהגנו כזוג צעיר, נישן צמודים זה לזו, כך שהשמיכה תכסה את שנינו. ממעמקי הספרייה אף הוציאה ספר ובו מבחר תנוחות לצעירים אוהבים, והצביעה על התנוחה המחממת ביותר לדעתה. לרגעים אחדים קפאתי, ולא בגלל הקור. האם שכחה אשתי את השרירים המתקצרים המגבילים את תנועת החיבוק? כיצד היא יכולה להתעלם מכאבי הגב המאפשרים שינה רק בתנוחה מסוימת? ומה עם הנחירות שיחדרו כמוסיקת טראנס ישירות לאוזנה המוסיקלית?
ניסיתי להציע פתרון אלטרנטיבי ויעיל, לטובת שני הצדדים - שימוש בשמיכות נפרדות. התגובה המיידית הייתה בכי, ולאחר מכן מונולוג מתמשך על הזוגיות שלנו שמתפרקת, על כך שאיני מוכן לצפות יחד איתה בטלוויזיה, וכל מה שמעניין אותי זה כדורגל. ולבסוף, מסקנה פסיכולוגית חדשנית, שבגלל היותי ילד יחיד איני מוכן לחלוק בדבר עם אחרים, פרט לכאבים עליהם אני מרבה להתלונן. לסיום, התוודתה אשתי שכבר כשהיינו חברים, עוד במאה הקודמת, זיהתה בי סימנים של שתלטנות, אך האהבה סינוורה את עיניה.
|
|
כבר בתחילת המונולוג המרגש הבנתי ששמיכות נפרדות אינן הפתרון הרצוי. כמה ימים חמים נתנו לי מרווח זמן לחשוב על פתרון יעיל, שישמור על חום גופה של אשתי, וגם על הזוגיות שלנו. בהברקה של רגע מצאתי פתרון גאוני בפשטותו.
בערב, הופתעה אשתי לגלות שאת שמיכת הפוך החליף שק שינה זוגי, אטום לקולות הרוח ולטיפות גשם. ומאז שנינו ישנים כמו זוג יונים אוהב: אשתי מכוסה כל הלילה ואני ישן בתנוחות הרצויות לי. לילה טוב.
|
|
| תאריך:
|
14/02/2011
|
|
|
עודכן:
|
14/02/2011
|
|
ברוך שקד
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אורי וגלית משה
|
25/03/11 20:00
|
|
בימים אלה ניצלה מצרים ממאבק אלים וממלחמת אחים קשה וכואבת. לאחר כמעט שלושה שבועות של התקוממות עממית נרחבת ושל הפגנות סוערות, הושגה פשרה והכאוס נמנע. עוד מוקדם לנבא את העתיד - כיצד יתפתחו הדברים, מי ישלוט במצרים, כלום אכן תחזור ותושג יציבות במדינה. אולם אפשר ואף ראוי להתייחס למה שנמנע, ובזכות מי ומה.
|
|
|
|
|
חיילים ותיקים אינם מתים הם רק נמוגים, אמר הגנרל האמריקני דגלאס מק ארתור בנאום הפרידה הדרמטי שלו לפני הקונגרס האמריקני, נאום שנישא לאחר הדחתו [בגיל 71!] על-ידי הנשיא טרומן. גם אם היעלמותו של מק ארתור הקשיש [מצביא מהולל לכל הדעות] מהבמה הציבורית והצבאית ארכה מעט היא אכן התרחשה, לאחר סדרה של טקסי פרידה מהעם האמריקני.
|
|
|
|
|
בקוריקולום המרשים ורב ההפתעות שלו, התפרסם קולין פאוול (73), מזכיר המדינה בעידן נשיאותו של ג'ורג' בוש, כמדינאי האפרו-אמריקני הראשון שזכה להגיע לצמרת הממשל - שיא שנשבר רק על-ידי הנשיא הדמוקרטי הנוכחי, ברק אובמה, שפאוול הרפובליקני נחשב לתומכו ולמעריצו הנלהב.
|
|
|
|
|
ד"ר אבי בן בסט וד"ר מומי דהן בספרם "הכלכלה הפוליטית של הרשויות המקומיות" בהוצאת המכון לדמוקרטיה דנים בהרחבה בסוגיה, לפיה משרד החינוך מאשר לרשויות המקומיות להוסיף 12 שעות שבועיות (עד כה היה אישור ל-3 שעות) וזאת במימון מקומי: הורים, קרנות, עמותות, חברות עירוניות. כשבחלק של המקרים על כל שקל שהצליחה הרשות המקומית לגייס, משרד החינוך משקיע שקל משלו.
|
|
|
|
|
אחת התהיות הבלתי פתירה זה זמן רב בישראל היא – אי-יציאתם של ההמונים לרחובות למרות חוסר הנחת, בלשון המעטה, מהרבה ממהלכי השלטון. אם פעם עוד מותר היה לחלום על שינוי (מוטי אשכנזי), ואם הפגנות 400,000 בכיכר מלכי ישראל נתנו תקווה שנגוזה כאשר הכיכר החליפה תקופה לכיכר רבין של היום – אין ספק שהפייסבוק אולי טוב למצרים אבל לא יצלח בישראל.
|
|
|
|
|
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
