בכניסה למכללת ספיר בשדרות מ"שער האקדמיה", ניצב גדם של עץ, ועליו שלט קטן:
"לזכרו של הסטודנט רוני יחיא ז"ל, שנהרג במקום זה מירי טיל קסאם. כ"א באדר א' תשס"ח, 27.2.2008". שלוש שנים אחרי הקסאם הקטלני, ערכנו כאן השבוע כינוס תלת-יומי ייחודי מאוד, בכותרת שלמעלה. "פיוס וסובלנות מתוך הטרגדיה", "אקולוגיה חוצה גבולות", "חיי יום-יום בהתפתחויות המדיניות", "מהרס לבנייה", "היבטים בריאותיים וכלכליים", "ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר", סרטים, הצגה - והמון סקרנות אנושית של כ-150 משתתפים.
כינוס ייחודי מאוד - כי איפה עוד משלבים את עזה עם שדרות. ייחודי מאוד - כי רק כאן מדברים על משבר - ועל קיימות. ייחודי מאוד - כי את הכינוס הרבגוני והמרתק ארגנו במשך שלושה חודשים ארבעה מתנדבים של קבוצת "קול אחר משדרות": אריק ילין, ד"ר ג'וליה צ'ייטין, ד"ר איתן שחר וד"ר אורנא כהן. ייחודי מאוד - כי לכינוס הזה הגיעו, לצד עשרות מרצים יהודים, גם
14 מרצים מעזה! סיפורה של חברות נחזור אחורה: לפני כחמש שנים קיבץ אריק ילין, תושב שדרות יזם היי-טק, חברים משדרות ומהאזור, שרצו כמוהו ליצור קשר עם פלסטינים בעזה, שכנים מעבר לגדר. הם השיגו באינטרנט מספרי טלפון של עזתים, התקבצו אצל אריק, שמו טלפון על רמקול, ושוחחו עם עזתים דוברי אנגלית. מהתחלה מהוססת נוצרו היכרויות טלפוניות, שגובו בדואר האלקטרוני והפכו לידידויות. מול ההתלהמות ההדדית בין פעילי החמאס לתושבים כעוסים משדרות, השמיעו אריק וחבריו "קול אחר משדרות". השיחות הוחרשו לעתים ב"צבע אדום" ונפילות קסאמים אצלנו, ובירי רקטות ממסוקי צה"ל - אצלם. בעזרת האינטרנט ג'וליה - פסיכולוגית - כתבה מאמר מקצועי בשיתוף פסיכולוג מעזה. בעזרת הטלפון דיברו נעמיקה ציון, פעילה חברתית, וזוהר אביטן, דוקטורנט במכללת ספיר, עם ידידים שונים מרצועת עזה. לא על פוליטיקה - על משפחות, על השוק שפעם היה משותף, על פחדים ותקוות.
התוודעתי אל חברי "קול אחר משדרות" כשארגנתי, בתקופת שטף הקסאמים על שדרות, חמש שיירות סולידאריות של אנשי שמאל מתל אביב ומירושלים, בראשות צ'יצ' - האלוף במיל'
שלמה להט, ראש עיריית ת"א לשעבר; יאיר צבן - שר בממשלת רבין; פרופסור דני יעקבסון ורבים אחרים. בקיץ לפני שנתיים וחצי ארגנה "קול אחר" מסע אופניים לאורך הגבול. הצטרפתי למסע - ולקבוצה (למרות שרביבים רחוקה משדרות מרחק נסיעה של כשעה).
ואז פרצה מלחמת עזה. הפגישות השבועיות הצטופפו לאחת ליומיים. לעתים הפריע "צבע אדום", ונדחקנו לחדר המוגן של נעמיקה. ד"ר סראז' מעזה - פסיכיאטר ידוע שם - תיאר לנו טלפונית את המשבר ההומניטארי. עיתונאים החלו להתעניין ב"קול האחר" משדרות, וראיינו כל יום את החבורה: "אנחנו רוצים לבסס יחסי שכנות" אמרו כולם בנאיביות-משהו, "יחסי כוחנות רעים לשני הצדדים". הקבוצה גדלה לכ-70 פעילים. שדרות, הסביר זוהר אביטן, היא יישוב סובלני ביותר - אפילו במלחמה תושבים ימניים לא התנכלו ל"קול אחר".
באביב לפני שנתיים ארגנה הקבוצה, כחלק מפסטיבל "דרום אדום", סדנאות יצירה והסברה למשפחות מטיילים. בעצת איתן (ד"ר איתן שחר) הוכנה "גדר שכנות" מסדינים מחוברים באורך 50 מטר, ועליה ציורי שלום ושכנות. ה"גדר" הועברה, מגולגלת, באמצעות משלחת אירופית, אל חבריהם בעזה. בערב ראו באינטרנט איך משפחות צעירות בעזה מניפות את ה"גדר" בחיוכים מול המצלמות.
עם האוכל בא התיאבון. החברים הסדירו אישורי מעבר לחברים מעבר לגדר, ולראשונה נפגשו פנים-אל-פנים בשדרות. החברויות התהדקו.
ועכשיו - הכינוס. אריק הציע, החברים התגייסו לארגן, ארגונים כ"מכון הנגב לאסטרטגיות שלום" הצטרפו, גויסו תרומות - שימו לב ועדות החקירה - מ
הקרן החדשה לישראל, משגרירות הולנד ומקבוצת תלמידים מגרמניה, ראשי המועצות האזוריות הטו כתף, מכללת ספיר אירחה את הכינוס - ולא נרתעה מטענות ארגוני ימין. ראש עיריית שדרות,
דוד בוסקילה, כן נרתע - מטענת ארגוני ימין נגד ההשתתפות בכינוס של דובר אונר"א ונציגי עמותת "זוכרות". נסיגתו נתנה לכינוס את הכתבה היחידה, ב"
הארץ"...
מהידידים העזתים 30 ביקשו להשתתף. "קול אחר" הצליחה להסדיר אישורי מעבר רק ל-14. הם הגיעו מהוססים, ביקשו לא לפרסם את שמותיהם מחשש מממשלת החמאס, אך השתלבו בסדנאות כאילו כלום... אינני חושב שתשמעו על הכינוס בתקשורת... אבל המשך יבוא.
