קשה להם לאנשי ועדת המעקב של ערביי ישראל עם מה שקורה בלוב. קשה גם לאותם חברי כנסת ישראל הערביים:
אחמד טיבי,
ג'מאל זחאלקה ומוחמד ברכֶּה שיצאו לפני שנה להתרפס בפני העריץ הלובי. ועדת המעקב הייתה אמורה לקבל מענק כספי בסך שישה מיליון יירו שהתאדו בגלל המהפכה וחברי הכנסת הערביים אינם יודעים נפשם ממבוכה.
"... אתמול התקיימה עצרת תמיכה בעם הלובי בנצרת, ובסוף השבוע מתוכננות הפגנות ועצרות דומות. בכיר באחת המפלגות הערביות המיוצגות בכנסת אמר בשיחה ל
הארץ כי האירועים האחרונים בעולם הערבי הכו את כולם בתדהמה. "הטבח בלוב אילץ את כולם להפסיק להיות אדישים, אין ספק שיש תחושה של אי נוחות לאחר הביקור בלוב". ("הח"כים הערבים מתחרטים על ביקורם אצל הרודן" - הארץ 25.2.2011)
הנה ההתפתלויות:
"יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, לא הסכים לדברים ואמר כי "לא הגענו ללוב להפגין תמיכה ולויאליות למשטר. קדאפי היה היו"ר התורן של הליגה הערבית ואירח אצלו את רוב מנהיגי ערב בפסגה הערבית האחרונה, ומה שאמרנו אצלו באוהל הוא פשוט מה שאמרנו גם בכנסת: שהמאבק שלנו למען שוויון וצדק מתמקד בארצנו ובמאבק ערבי-יהודי משותף".
"יו"ר בל"ד, ח"כ ג'מאל זחאלקה, טען מצדו כי הצעדים שנקט קדאפי נגד בני עמו הם פשעים נגד האנושות. "בדיעבד היינו צריכים לשקול היטב את הביקור והשלכותיו ויכול להיות שעשינו טעות, אבל חשוב לזכור כי הקשר עם העולם הערבי, גם ברמה אקדמית ותרבותית, לא מתאפשר בלי הסכמת המשטרים, ולערבים בישראל חשוב הקשר עם העולם הערבי".
"יו"ר תע"ל ח"כ אחמד טיבי, שנמנה עם יוזמי הביקור ללוב, מסר בהודעה שפרסם כי "קיום קשרים עם מדינות ערב וביקור בהן אין בו כדי להביע תמיכה או אהדה לעוולותיהן בדיעבד".
מה כותב על זה המשורר יוסי שריד?
"... כאשר הכנסת מתמחה ברדיפת חברי הכנסת הערבים שבתוכה,
עיתון זה רואה לעצמו חובה להתייצב לימינם. מסכימים אתם או חולקים עליהם - אף פעם לא מיותר להזכיר, שהם נבחרי ציבור לכל דבר, את מושבם קנו בזכות ולא בחסד, וכל זכויותיהם שמורות להם במלואן; אסור לגעת. בכנסת הם יושבים כשווים בין שווים, גם כאשר הם מקוממים מישהו מישראל ביתנו, שהיא גם ביתם. מעת לעת יוצאים הח"כים האלה למפגשים עם העולם הערבי ומנהיגיו, ואגב-כך מעוררים עליהם רוגז, שאין לו הצדקה. אדרבא, שייסעו להם, שייפגשו וישוחחו - שום דבר רע לא יקרה; ואולי, מי יודע, יצמח פעם משהו טוב. זכורים היטב מסעותיהם לסוריה וללבנון, וזכור במיוחד המסע ללוב לפני כשנה."
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
