הצביעות המסוכנת של המרקסיסטים המזויפים

לפני שספרי החדש "ללמוד מהחיים" הגיע בימים אלה לחנויות, ביקשתי מכמה ידידים שאני מעריך להביע את דעתם עליו. התגובות היו מעודדות מאוד, פרט להסתייגות אחת: לשם מה הכנסתי לספר, שבנוי על לקחים לקבלת החלטות מעשיות בחיי היום-יום, גם פרק הנראה תיאורטי לחלוטין, תחת הכותרת - "הכישלון ההיסטורי של השמאל האידיאולוגי"? בפרק זה הצגתי את הסתירה שבין הסוציאליזם של מרקס, המחייב את הפקעת אמצעי הייצור מידיים פרטיות - להעשרת העם כולו - לכוהני השמאל של ימינו, התומכים בשליטי הנפט הערבי, שבמקום להתחלק בעושר זה עם בני עמם - משתמשים בו לחיי הוללות של עצמם ולמימון הטרור האיסלאמי בעולם.

בניגוד לארצות התעשיה, בהן הלאמת המפעלים נדונה לכישלון כלכלי, כשבמקום בעלים אחראיים הופקדו עליהם פקידי השלטון, הרי בארצות היושבות על אוצרות הנפט - טבעי יותר שאזרחיהן יתחלקו בעושר, במקום קומץ בעלי הכוח שחומסים אותו מבלי שתרמו משהו ליצירתו. זה לא עלה על דעתם של כוהני הסוציאליזם הצבוע של ימינו, שבמקום להטיף את תורתם להמונים המקופחים של ארצות ערב - התגייסו לשירות ההסתה האיסלאמו-נאצית נגד ישראל, שכל תפקידה היה להסיט את זעם ההמונים המקופחים מאלה שגרמו לקיפוח זה. כך זה עבד עשרות שנים, וכמי שאמון על גישה מערכתית לבעיות - לא יכולתי להתעלם ממצב חוסר היציבות המובנה במערכת חברתית בה מתחלק העושר בצורה כה מעוותת.

כך הופיע בספרי הפרק שנראה קצת תמוה לידידי המלומד, אך עבר זמן קצר מאוד עד שאותה מערכת מעוותת התחילה להתפרק ממש, ברעש גדול. אכן, החלק ההגיוני בתורתו של מרקס מצא את המקום המוגבל למימושו.

אז מה יקרה עכשיו? מחוסר מנהיגות סוציאליסטית מקומית ובגידת כוהני הסוציאליזם בעולם בתורתם המקורית, לא תורת קרל מרקס תכוון את שינויי השלטון באזורנו אלא תורתו האמפירית משנת 1906 של מלומד איטלקי בשם וילפרדו פארטו. תורה זו, שהתפרסמה בכינוי - "עיקרון הדומיננטיות של 20/80" - קובעת, בין היתר, שבמערכות החיים 20 אחוז דומיננטיים קובעים את גורל 80 האחוז הנותרים. לפני 32 שנה ראינו כיצד זה פעל באירן, כשהתקוממות עממית סילקה את השאח הפרסי. 20 האחוז הנחושים (והמאורגנים) שבתוכם תפסו את השלטון ושיעבדו את כל היתר למשטר עריצי האיסלאם. אין מה שימנע חזרה על תופעה דומה באזורנו, והפעם - עם הארגון המגובש של האחים המוסלמים, ובמיוחד - כשמנהיגות העולם החופשי נתונה, כיום כמו אז, בידי נשיא תימהוני של אמריקה, הסוגד לאמונות טפלות.

האם אכן זה מה שנגזר עלינו? לא בהכרח. כי הכל צפוי והרשות נתונה. זה יקרה, אם נישאר צופים מהצד, כמו עד היום. אבל, יוזמה אסטרטגית של ישראל, מתואמת עם ציבור נוצרים הגונים שעוד ישנם בעולם, מול כסילי האיחוד האירופי וצבועי "התקינות הפוליטית" של אמריקה, יכולה למנוע את התוהו ובוהו הצפוי. הנה תפקיד בו יכולה מנהיגות ישראלית נבונה להיות "אור לגויים" - לראשונה מאז ימי התנ"ך.