|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לא מעט מתחפשים כל ימות השנה למה שאינם, ולא רק אותם פושעים נקלים המתחפשים בבתי המשפט ליראי-שמיים ● נשף המסכות נמשך בכל מקום, כל הזמן ● צביעותם אומנותם
|
|
מחופשים לאורך כל השנה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
במוצאי השבת הקרובה, יחגוג עם ישראל (למעט הירושלמים שבינינו ששמחתם תידחה ביום) את חג הפורים - חג המסכות והתחפושות. חגיגת התחפושות נמשכת אצלנו יממה אחת, והמהדרין חוגגים יומיים, ודי. אבל ישנם לא מעטים, שמתחפשים כל חייהם. נשף המסכות שלהם נמשך כל ימות השנה.
קחו למשל את כל אותם לווייתני פשע, פורקי עוּלה של תורת ישראל ואת עול החוק האזרחי, המתחפשים לצדיקים תמימים בעת הבאתם בפני בית המשפט לדיון במשפטם או בהארכת מעצרם. כיפה גדולה על הראש, שחורה או לבנה, סרוגה או תפורה מפיסות קטיפה; לפעמים גם פתילי ציצית זרוקים מעל מכנסיהם; מבטם תמים ומצועף כשל שה תמים. המהדרין משלימים את התחפושת עם זקנקן בן ימים אחדים, ולעתים גם זקן מידות, תלוי באורך תקופת מאסרם. הנחת העבודה שלהם היא שכך יזכו להתחשבות ולהקלות.
התחפושת הצדקנית הזו פוגעת בדימויו של הציבור הדתי/החרדי כולו. על-פי המקובל בפרהסיה הישראלית, כל חובש כיפה כזו או אחרת, הופך אוטומטית לנציג הציבור שומר המצוות כולו. כשחובש כיפה קם בנימוס בפני קשישה באוטובוס, מיד מתלחשים מאחוריו: "תראו איזה חינוך טוב הם מקבלים, הדתיים האלה". וכשחובש כיפה שמתפרע ומשתולל על הכביש, נשמעת תגובה פבלובית: "הדתיים האלה, מה הם חושבים לעצמם? זה נורא איתם. שיתביישו להם עם הכיפה שלהם", וכן הלאה. בקיצור: כיפה לראשך – שגריר הציבור הדתי/חרדי כולו אתה לנו. לטוב ולמוטב.
|
|
|
עיתון של האו"ם [צילום: אילן שריף]
|
|
|
|
| למחרת הרצח, ביום א', הפגין הארץ את יחסו הצונן לזוועה: הוא היה היחיד מבין כלל התקשורת הישראלית – רדיו, טלוויזיה ועיתונות – אשר לא הקדיש את הכותרת הראשית שלו לטבח החייתי באיתמר. הכותרת הראשית של העיתון והחצי העליון של העמוד הראשון, על פני כל שבעת הטורים, יוחדו לאסון הטבע ביפן | |
|
|
|
מצד שני צריך להודות כי ההתחזות הזו אינה מנת חלקם של עבריינים בלבד. רבים בישראל ובעולם, חיים כל ימות השנה בנשף מסכות אחד מתמשך, ומתחפשים למה שאינם באמת או למה שאינם צריכים להיות. זה מתחיל שם למעלה, בבית המשפט העליון. על-פי עיקרון הפרדת הרשויות הדמוקרטי, אסור לו בשום פנים ואופן להפוך לרשות מחוקקת או מבצעת, אבל הוא מתחפש כל ימות השנה, תוך כדי עיוות הדמוקרטיה, למחוקק-על, כשהוא פוסל או מאשר חוקים, ולאסטרטג-על כשהוא מכתיב לצה"ל ולכוחות הביטחון כיצד להתנהג בשדה הקרב מול אויב אכזר (אף שאין לו מושג ירוק בתחום זה) וכיצד להקריב את חיי לוחמינו על מזבח ההומניזם המזויף. מדהים להיווכח עד כמה הסביבה כולה מנהלת נשף מסכות מתמשך. גלי צה"ל מתחפשים ל'בית של החיילים' ואינם אלא הבית של השמאל הפוסט ציוני, שדורש טובתם של הפלשתינים/העובדים הזרים/גויי הארצות וכל מה שיצמצם כאן את הרוב היהודי. עיתון הארץ מתחפש לעיתון ציוני, בעודו למעשה עיתון אנטי ציוני הדוגל בהתבוללות עם ישראל באמצעות נישואי תערובת של ערבים ויהודיות ולהפך, ובעשייתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, פלשתיניה, עובדיה הזרים וגוייה, ומצד שני יוזם קמפיין נבזי נגד מינוי אדם דתי לראש המל"ל, בטענות כזב: שהאיש לא יוכל להרים טלפון בשבת (כשההפך הגמור הוא הנכון) ושהאיש השמיע, ישמור הא-ל, אמירות פטריוטיות מדי (כשכל שנותיו הטיף לממלכתיות). השבוע התחפש הארץ לעיתון מן האו"ם. או, אם תרצו, ל'גרדיאן' האנטישמי. באתר האינטרנט באנגלית שלו דיווחה כותרת מבחילה ומרושעת: "חמישה בני משפחה נהרגו (שימו לב: נהרגו, לא נרצחו) בהתקפה חשודה (!!!) כמעשה טרור בביתם בהתנחלות איתמר". חשודה! איזו אובייקטיביות קרירה. למחרת הרצח, ביום א', הפגין הארץ את יחסו הצונן לזוועה: הוא היה היחיד מבין כלל התקשורת הישראלית – רדיו, טלוויזיה ועיתונות – אשר לא הקדיש את הכותרת הראשית שלו לטבח החייתי באיתמר. הכותרת הראשית של העיתון והחצי העליון של העמוד הראשון, על פני כל שבעת הטורים, יוחדו לאסון הטבע ביפן, וכך גם עמודי הפרונט 5-2, ואילו הטבח המזוויע של חמישה ' מתנחלים' באיתמר, נדחק למחצית התחתונה של העמוד, מתחת לקיפול, עם כותרת של 4 טורים בלבד, וההמשך נדחק לעמודים האחוריים 9-6, ללא שום מאמרי השתתפות בצער. עיתון מהאו"ם. ההתחזות לעיתון מן האו"ם נמשכה גם במאמר המערכת של יום א', יום אחד לאחר הטבח. בתחתית העמוד הראשון הופיעה הפניה למאמר המערכת עם הכותרת: 'בצל האסון', ויכול היה הקורא התמים להבין, שהנה סוף-סוף מגלה עיתון השמאל הקיצוני מעט חמלה לאסון באיתמר, אבל לא: אסון, על-פי הארץ, אירע ביפן. לא באיתמר. המדינה כולה הזדעזעה, אבל לא הארץ. הוא התחפש לעיתון של האו"ם. לא הייתה כאן טעות בשיקול הדעת של עורכי העיתון הנושא את שם הארץ לשווא. היה כאן שיקול דעת עוין, עם מסר ברור: הפוגרום האכזרי באיתמר לא בדיוק מענייננו. אתם בכלל לא באג'נדה של ביטאון השמאל הקיצוני.
|
|
|
נשף מסכות [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
| ראש ממשלה שנבחר בקולות הימין, מתחפש לאיש ימין, אבל מיישם את מדיניות השמאל. לאחר שהבטיח מדינה לפלשתינים, והקפיא את הבנייה, לרבות בירושלים | |
|
|
|
השמאל מתחפש לזרם ליברלי, שדוגל באחוות עמים ובכיבוד ה'אחר', אבל מתנגד למגורי יהודים חרדים ברמת אביב. הוא בעד מגורי ערבים בשכונות יהודיות, בשם הפלורליזם, אבל מתנגד למגורי יהודים בשכונות ערביות, בשם האותנטיות. הוא מאשים את מדינת ישראל בהנהגת, רחמנא לצלן, אפרטהייד, אבל תומך בעמדת הרשות הפלשתינית שלא לאפשר לאף יהודי אחד להתגורר בתחומי המדינה הפלשתינית, אם תקום. והשמאל הקיצוני, הנושא את שם השלום לשווא, פועל למען חורבן-ישראל, באמצעות עשרות ארגונים עוינים ו'קבוצות שנאה', הניזונים מכספים ערביים ואנטישמיים, ועוטים מסכה של 'ארגוני אהבה' ל'ישראל חדשה'. נשף המסכות נמשך גם במחנה שומרי המצוות. הפושע אליאור חן התחפש לרב והתהלך כל ימות השנה בתלבושת רבנית; ו'רבנים' אנטישמיים – במחנה החרדי האולטרא-קיצוני ובארגוני 'זכויות הפלשתינים' - מאשימים את מדינת ישראל והציונות בכל מצוקות הפלשתינים, והעולם בכלל. נשף המסכות מתנהל גם בעולם הפוליטי-מדיני. ראש ממשלה שנבחר בקולות הימין, מתחפש לאיש ימין, אבל מיישם את מדיניות השמאל. לאחר שהבטיח מדינה לפלשתינים, והקפיא את הבנייה, לרבות בירושלים (מהלך נפסד שאף ראש ממשלה לפניו לא העז לנקוט, לרבות ראשי ממשלה מהשמאל הציוני), הוא נערך להתחייבויות נוספות לפלשתינים, בנאום בר-אילן 2. זקיפות קומה? לא בבית-ספרנו. ראש האופוזיציה מתחפשת ל'מיסיס קלין', ומצהירה על רצונה ב'פוליטיקה נקייה', אבל מוקפת עברייני-צמרת: אולמרט, הירשזון, רמון, הנגבי, לחיאני, עומרי וגלעד שרון ובאחרונה המנכ"ל משה שחורי. ושר הביטחון מתחפש להנאתו לנפוליאון המתמחה במניעת לגיטימציה מן ההתיישבות בהימנעות מחתימה פורמלית על תוכניות מיתאר, ובהרס אלים של מאחזים, אבל הופך לנמושה מול הבנייה הערבית הפרועה. ולהבדיל בינינו למבקשי נפשנו: אבו מאזן מתחפש לשוחר-שלום ולפרטנר, אך בפועל מחנך ומעודד רצח יהודים, מטפח פריצי חיות-טרף, שמשספים באכזריות שלא ברא השטן, צווארם של תינוקות במיטותיהם. ונתיניו, ערביי א"י, מתחפשים לפלשתינים ודורשים בגיבוי העולם ה'נאור' מדינה פלשתינית, בעוד שבכיריהם דוגמת ערפאת ו עזמי בשארה ואפילו אחמד שוקיירי וחאפז אסאד הסורי הצהירו ברגעים נדירים של אמת בראיונות לעיתונות הבינלאומית, כי הכל הפקה תיאטרלית אחת גדולה: אין בכלל עם פלשתיני, ומה שיש זה רק בלוף פלשתיני שנועד למחוק את עצם קיומה של מדינת היהודים. אפילו הפתרון שהם מציעים, 'שלום צודק', הוא מסכה זולה למדיניות האמיתית שלהם, שלא לאמץ שום פתרון שאין מובנית בתוכו התובנה של הכחדת ישראל. איפה שלא תסתכל, בארץ ובעולם, תבחין באנשים, במוסדות ובארגונים מחופשים למה שאינם באמת. צביעותם אומנותם. רק חלקם אוזכרו כאן, אבל כולם חוגגים את פורים בכל מקום, כל הזמן.
|
|
| תאריך:
|
16/03/2011
|
|
|
עודכן:
|
16/03/2011
|
|
מנחם רהט
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ירדנה
|
17/03/11 11:46
|
|
בדצמבר 2010 הודיעו ברזיל וארגנטינה על הכרתן במדינה פלסטינית בגבולות 67'. נתניהו הגיב ב"כעס ואכזבה". תהיתי מה רע במדינה שתחיה בשלום לצדה של מדינת ישראל. הצעתי לחברי "המועצה ליוזמות שלום - המל"ש", אקדמאים רציניים ופטריוטים אמיתיים, שנצטרף להכרה. החלטנו להציע לראש הממשלה להצטרף למכירים במדינה פלסטינית לצד ישראל, ובכך לפרוץ את "תקיעות" השיחות עם הפלסטינים. למכתבנו הצטרפו מאות, בראשות המשנה לראש המוסד לשעבר נחיק נבות, חתן פרס ישראל בחינוך פרופ' גבי סלומון, כלת פרס ישראל בסוציולוגיה פרופ' בלהה מנהיים, בתו של נשיא המדינה ד"ר צביה ולדן, בעלה הפרופסור לרפואה רפי ולדן, עשרות פרופסורים מכובדים נוספים (וכמה מהכותבים במגזין "על צד שמאל"). בינתיים הצטרפו להכרה במדינה הפלסטינית גם אורוגוואי, בוליביה ואקוודור.
|
|
|
|
|
האירועים ההיסטוריים הפוקדים את המזרח התיכון תפסו גם את חברות האיחוד האירופי בהפתעה ובמבוכה. אזור זה נתפס על-ידי השכנות האירופאיות כאזור יציב לכאורה. לכך דאגו השליטים הערביים שסייעו למדינות האיחוד לממש את האינטרסים שלהם, שהסתכמו בזרימה סדירה של נפט וגז, בלימת התפשטות האיסלאם הרדיקלי ומניעתה של הגירה לא חוקית.
|
|
|
|
|
אל קסמו של המטבח הבולגרי התוודענו במסעדה צבעונית ומסבירת-פנים ביפו, המאוכלסת, רובה ככולה, כל ימות השבוע, בקהל-סועדים של יוצאי בולגריה. על מטבחה של "בויאנה" (בן תרדיון 2), בת החמש, הממוקמת בסמטה צדדית שמאחורי שדרות ירושלים, מופקד שף חדש ועתיר-ניסיון, שהגיע אליה היישר מסופיה, ושמפליא להוציא מתחת לידיו את המאכלים הקלאסיים של ארץ-מוצאו. על-אף שאיננו נמנים עם יוצאי בולגריה, אנו רוחשים להם אמפטיה רבה ומרעיפים תשואות-חן לקולינריה המעודנת ושופעת הבריאות שלהם.
|
|
|
|
|
תמונות הזוועה מהטבח, שלציבור לא ניתן לראותן וראש הממשלה בוודאי נחשף להן, קשורות קשר ישיר ל"מדינה-בעלת-הגבולות-הזמניים" שהוא עומד להעניק לעם שממנו יצאו המפלצות הרצחניות. איתמר אמורה להיכלל בתוך הטריטוריה של המדינה הזאת, שרק גבולותיה יהיו זמניים, אך ריבונותה תהיה בלתי מוגבלת. צה"ל לא יוכל להיכנס, כפי שהוא עושה היום, אל עומק השטח, להטיל עוצר על כפרים ולעצור חשודים. השטח יהיה חוץ-לארץ והחשודים אזרחים זרים, שלא יהיה ניתן להעבירם דרך גבול ריבוני אל כלא בישראל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
