בג"ץ קטן ותוסס בג"ץ 729/10 עדיין אינו מוכר לרוב תושבי המדינה. נציגו כאן בקצרה: זו עתירה נגד תיקון מס' 7 לחוק מקרקעי ישראל, שיאפשר להעביר לידיים פרטיות קרקעות מדינה. העתירה טוענת שהתיקון הזה, שעבר בחיפזון במסגרת "חוק ההסדרים", הינו הפרה של העיקרון שלא מוכרים לנצח את קרקע המדינה (אלא רק מחכירים), כי הקרקע היא משאב של כל האזרחים.
למעוניינים יוער, שאם נוריד את שטחי המדבר והנגב השומם, יוצא שאנו חיים בישראל בצפיפות של למעלה מ-800 נפש לקמ"ר, מה שממקם אותנו ברשימת 25 המקומות הצפופים ביותר בעולם, משהו בין מקאו לסינגפור, ככה שהעתירה הזו שווה מחשבה.
אבל בתוך הבג"ץ הזה מסתתרת לה עוד פנינה קטנה, שכדי לגלותה מומלץ לשופטי ירושלים להרים מבטם למרומי פרויקט הולינד ואח"כ לצלצל למשטרה. אומנם בפרשת
הולילנד המשטרה מספרת לנו על עטים יקרים, סיגרים משובחים ושטרות מרשרשים, אבל מאחר שמדובר באותן דמויות, כדאי לשופטים לשים לב ואז הם יגלו גם פנינים נדירות.
תיקון קטן לתיקון תיקון 7 לחוק יועד לאפשר העברת קרקע עירונית לבעלותם הפרטית של הדיירים, וזה לא פסול. בסופו של דבר העיר מיועדת למגורים צפופים, וכל מגרש בניה משמש ממילא הרבה אזרחים בבתים משותפים, כך שאין פה העברת קרקע לאילי הון. רק שיום אחד באה יועצת משפטית והכניסה תיקון קטן בניסוח: היכן שהיה כתוב שאפשר למכור קרקע עירונית, נכתב פתאום שאפשר להעביר לידיים פרטיות כל קרקע מדינה שניתן לקבל עליה היתר בניה. נשמע דומה. לא?
המשמעות לא. כי קרקע שאפשר לקבל עבורה היתר בניה היא לא רק קרקע עירונית. לעיתים זו קרקע ציבורית בשטחי טבע, שבתכנון הארצי מיועדת לתיירות. כל מי שקיבל מהמדינה בחכירה זולה קרקע לצרכי הקמת מצפה לתיירים, ביתני אירוח במדבר, בונגלו נופש בהרים, או קרקע לגני אירועים, למרכזי ספורט או קטע חוף ים למועדון צלילה, במפות התכנון של משרד הפנים זה רשום כשטח מיועד לתיירות שבעיקרון אפשר לקבל שם רשיון בניה. אז עכשיו, לפי החוק הזה, זה יכול לעבור למחזיק בה כקרקע פרטית לנצח והוא יוכל לעשות בה כל שימוש אחר, כולל למגורים. ומדובר על שטחים נדירים נרחבים היושבים גם על מעיינות, מצפי נוף, צמתי דרכים וחופי ים ואגמים.
מתחילים להבין? חוק שנועד לכאורה לרשום על שמכם את הבעלות על חלקכם במגרש הבית המשותף שלכם בעיר, יעביר עכשיו, הודות לשינוי קטנטן בניסוח, מאות דונמים במתנה לכמה אנשים שקיבלו אותם בחכירה מהמדינה לצרכי "תיירות" או "אטרקציות במדבר", לעיתים תמורת 200 דולר לדונם.
פרויקט דרומי נשכח חיטטתי, ובראש הרשימה המסקרנת הזו של מי שיקבלו מהמדינה את המתנה הזו, מצאתי פרויקט נשכח בשם "אקווריה", שהתיקון הקטן הזה בניסוח יזכה עכשו את בעליו במתנה של 870 דונם באילת, קרקעות מדינה נדירות שיהפכו לרכושו הפרטי. ונזכרתי שפעם, כשהפרויקט הדרומי הזה רק התחיל, היה מישהו שנורא דחף ולחץ וקידם את הפרויקט הזה, הפעיל את עוזריו, הוריד הוראות לפקידים וציווה גם על מרכז ההשקעות לתת לו עדיפות וקדימות: שר התמ"ת (בזמנו)
אהוד אולמרט. ומתבר שגם אז הוא לא היה לבד: הדוח שפרסם בזמנו
מבקר המדינה על פרשת "אקווריה" הזו מגלה כי ליד אולמרט פעל באופן חריג לטובת הפרויקט הזה גם וראש מינהל מקרקעי ישראל (בזמנו)
יעקב אפרתי, שמסר ליזמים את קרקע המדינה באילת בחכירה תמורת 5% בלבד משווייה.
מקריות בניגוד לכם, אני לא מאמין בקונספירציות תככים ומזימות. רק במקריות. זה בטח רק מקרה שששמותיהם של יעקב אפרתי ואהוד אולמרט מתנוססים יחד על תיק פרשת השוחד שהקים את הולילנד, וזו רק מקריות ששמותיהם מתנוססים יחד ובמקביל גם על תיק פרשת אקווריה שחשף בזמנו מבקר המדינה. אבל זה לבד לא מסביר הכל. לכן הלכתי לשאול מיהם הפקידים שהיו בעלי המעמד הבכיר בימים שפרויקט הולילנד המושחת נדון ואושר בועדות הבניה. התעניינתי לדעת מי שלט על הפקידים שישבו בועדות המחוזיות הללו, ומי אמור היה, חייב היה, ויכול היה לעצור את המתרחש (או לשתוק ולתת לזה לעבור), וגיליתי שמעל כולם, הממונה מעל כל הפקידים, המומחית שכל הפקידים והיועצים המשפטיים בועדות הבניה נהגו להפנו אליה כל שאלה או ענין או בקשה להנחיה וחוות דעת, הייתה עו"ד בשם שרית דנה, מי שהייתה היועצת המשפטית של משרד הפנים והממונה על הלשכה המשפטית החזקה והעוצמתית שלה.
וכשהלכתי להתעניין מי טיפל עכשו בניסוח תיקון מס' 7, החוק שעומד להעביר קרקעות מדינה לידים פרטיות ושבגינו הובאה העתירה הזו לבג"ץ, צץ ועלה, במקרה, שמה של אותה עו"ד שרית דנה, שבינתיים גם קודמה ומונתה לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.
ומכיוון שאני לא מאמין בקונספיציות, אני בטוח שגם זו רק מקריות שהיא קודמה מאז. נכון שכולנו כבר למדנו איך ולמה ועבור מה נעשים מינויים וקידומי בכירים בשירות המדינה (עיין ערך מינויים במס הכנסה או בפרקליטות המדינה), אבל זה בטח רק מקריות שבדיוק אותם אנשים שעזרו לקדם את פרויקט הולינד הם מי שעזרו לקדם גם את פרויקט אקווריה, כמו שזה רק מקריות שמי שהייתה היועצת המשפטית של משרד הפנים והממונה המשפטית על תפקוד ועדות התכנון והבניה בימי אישור פרשת הולינד היא במקרה, ורק במקרה, מי שתחת ידיה נעשה עכשו שינוי קטן בנוסח תיקון מס' 7, שיעביר עכשו 870 דונם באילת כמתנה ליזמים של אקווריה.
סיכום ביניים אל תחפשו את המנהיגים שהלכו. תשאלו איך קוראים לפקידים שנשארו. המשך יבוא.
