לכבוד פורים: כמה מילים על תרבות היין

סקוטיש היא החברה המובילה בארץ בענף המשקאות החריפים והיין. יש לה מעל ל-10,000 לקוחות ומרכז מכירות בתל אביב. היא מייבאת ומשווקת כ-620 מוצרים שונים. החברה מחולקת לשלוש קבוצות שונות: מוצרי אלכוהול, יין ואביזרים.

הנה כמה דברים על היין כפי שהוסבר לנו על-ידי החברה במפגש לכתבים: היין הוא מוצר מקובל ונפוץ באורח-החיים היום בארץ. בתקופה האחרונה, אולי עקב שינוי הרכב האוכלוסיה, ההתעניינות ביין גברה ואנשים החלו להתעניין בסוגי יין ובאיזה כוס שותים.

ב-15 השנים האחרונות צריכת היין בישראל הוכפלה. יש כיום בארץ קרוב ל-300 יקבים בעוד שלפני כ-30 שנה היו לא יותר מ-15 יקבים שעשו בעיקר יין מתוק לקידוש וכו'. ליין הישראלי שם טוב מאוד בעולם.

תופעה שלא הייתה מקובלת בעבר היא שאנשים צעירים מקדישים חלק מהכנסתם ליין. אנשים שהיו רגילים לשתות וודקה בלבד עוברים ליין וכל אחד קונה סוג יין לפי יכולתו הכלכלית.

תחביב היין הוא מחלה שאפשר להגדירה כמחלה קשה ללא מרפא. חובב היין מתעניין בכל מה שקשור בו, אך ראשית כל באיכות היין. בקבוק יין טוב יכול לעלות בין 1,000-500 אירו. את היין צריך לאכסן נכון. האכסון צריך להיעשות במקום מוצל ובשכיבה. כמעט אצל כל חובב יש מקרר יין מיוחד. החובב אוסף בקבוקי יין ויש כאלו שאוספים בין 300 ל-1,000 בקבוקים. החובב אינו נעדר מהשקת יקב חדש ומגיע לכל השקה. הוא מתענין ביין באינטרנט, במגזינים ובמדורים המיוחדים בעיתונים.

ליין ריחות וטעמים שונים. הוא מורכב ממגוון עשיר של אלמנטים. מטרת היין היא ליצור הנאה מההרמוניה הנוצרת. אנשים לא מקצועיים שפחות מבינים ביין נהנים משתייתו יותר, כי הם לא צריכים לשים לב לדברים מסוימים שמעניינים את המקצוענים, אלא ליהנות בלבד בלי להתעסק במרכיביו וכו' - דבר שיכול להפריע להתרכז בחוויה. שתיית יין היא חוויה אסתטית והיא תלויה קודם כל בטעם האישי של כל אחד. החוויה אינה כללית אלא ספציפית לכל אדם.

משך שנים האדם עבר דיכוי חוש הריח שלו באמצעים כימיים וכתוצאה מכך אנו לא מזהים ריח מסוים כאופייני למשהו. חוש הריח שלנו קצת רדום ויש צורך לפתחו על-ידי הפרדה בין ריחות. קשה לזהות ריח אם אנו לא רואים את החפץ או הפרי. יש אפשרות לפתוח את חוש הריח על-ידי אימון. הכל קשור בעצם בחוויות מהילדות. למשל אם נחשפנו אז לריחות טבע בבגרותנו נזהה בקלות ריחות אלו. בזיהוי ריחות חשוב יותר עולם האסוציאציות.

יש ריח בכל יין. לאדם רגיל קשה לזהות את הריח הספציפי של כל יין. יש ריחות הנובעים מהחבית, מהתבגרות היין, מהענבים. לכל יין הניחוח שלו. ביין לא מקובל להשתמש בריחות מלאכותיים מבחוץ. כל הריחות הם טבעיים הנובעים מתהליך הייצור, ההתיישנות-הגיל וכו'. הנה כמה דוגמאות של ריח אופייני וסיבתו: ריח אורן הוא של יין בוגר; וניל מגיע מהחבית, מהעץ; אשכולית - מהפרי-הענבים; חמאה - מתהליך הייצור, מהתסיסה.

דבר חשוב אחר ביין הוא באיזה כוס נשתה אותו. אם מוזגים אותו בכוסות שונים, טעמו וריחו יהיו שונים. הדבר נובע מצורת הכוס, מעומקה, מגודלה. יש תעשיה שלמה של כוסות יין.

היצרן החשוב בעולם לכוסות יין יושב במונטריאול. הוא פיתח גישה האומרת שתפקידה של הכוס ליצור חווית שתייה אופטימלית, לכן הוא מייצר 62 סוגים שונים של כוסות לסוגי היין והמשקאות. תפקידה של הכוס להאדיר את התכונות הטובות של היין ולערפל את התכונות הרעות שלו. כל כוס כזו העשויה קריסטל משובח עם 5 אחוזי עופרת בלבד עולה כ-330 שקל.

הלשון האנושית מבחינה בין ארבעה טעמים בלבד. מר, מתוק, חמוץ ומלוח. כל שאר התכונות מזוהות על-ידי האף ולא הלשון. חריף אינו טעם אלא כוויה. לכן אדם שאינו מסוגל להריח אומר שלאוכל אין טעם. 95 אחוז מטעמי האוכל נכנסים דרך האף ורק 5 אחוז דרך הפה. קצה הלשון מזהה את הטעם המתוק. אחורי הלשון את המר. קדמת הצדדים את החמוץ והצדדים הקרובים ללוע - מלוח. לאור כל זאת חשובה הצורה של הכוס כדי שהיין שאנו שותים יגיע למקומות הנכונים בלשון. חשוב שהכוס תהיה בממדים ובצורה הנכונים ליין שאנו שותים, כדי להדגיש את הטעם הרצוי לאותו יין. למשל, שמפניה שותים בכוס ארוכה וגבוהה כדי לזרוק אותה רחוק בפה.