רוב המוזיקאים והמו"לים למוזיקה בארץ חברים באקו"ם. סכסוך מוסיקאלי בין חברים יוכרע מחוץ לבית המשפט, לאור תקנון אקו"ם המחייב פנייה לבוררות במקרה של חילוקי דעות בין חברים. מטבע הדברים, סכסוכים כאלה מעלים לא אחת שאלות תרבותיות, אומנותיות, שאלות בנוגע לתהליכי יצירה, לערך ולמשמעות של היצירה. שאלות בעלות פוטנציאל השפעה הן על יוצרים והן על צרכני התרבות.
כזאת הייתה גם החלטתו של השופט העליון בדימוס
תאודור אור, בעניין הפרת זכויות היוצרים של אריאל זילבר בשירו "לאן שלא אפנה לראות", על-ידי הדג נחש בשירם "מה נעשה". הבורר אומנם אינו מחוייב לדין המהותי, אולם יש להניח שאור לא יסטה באופן מרחיק לכת ממצוות המחוקק במרחב רגיש כל כך.
על-פי הדיווחים, לבד מפסיקת פיצויים לטובת זילבר, הכריז הבורר על מותו של השיר "מה נעשה" - על היעלמותו מפס הקול הקולקטיבי שלנו, לפחות במתכונתו המוכרת. נקבע כי תוך 60 יום על הלהקה לאסוף מהחנויות את האלבומים בהם שובץ השיר, וכל שימוש בשיר נאסר, לרבות שידורו ברדיו, ביצועו במסגרת הופעות חיות, שילובו ביצירות קולנוע, טלוויזיה או בפרסומות.
פסק הבורר קבע שתי קביעות מרכזיות: הדג נחש העתיקו קטע מן הלחן של זילבר ועל כן מדובר בהפרת זכות יוצרים. שילוב הלחן של זילבר בשיר העוסק בתרבות הסמים הקלים, פוגעת בכבודו של אריאל זילבר וזוהי הפרת הזכות המוסרית. יתכן שלאחת הקביעות היה משקל גדול יותר.
החוק החדש מעניק ליוצר סעד של צו מניעה - סעד דרסטי האוסר כל שימוש עתידי ביצירה במקרה של הפרת זכות יוצרים. הפרת הזכות המוסרית מקימה זכות לפיצוי. בהחלט יתכן מקרה בו היוצר הוא לא הבעלים של זכויות היוצרים ביצירתו, משעה שהזכויות הועברו למשל למו"ל, והפרת הזכות המוסרית בלבד לא תספיק לו כדי למנוע את עצם קיומה של יצירה מאוחרת מפרה.
חלק מגרסאות הכיסוי המרובות בארץ ובעולם וודאי לא עשה הרבה נחת רוח ליוצרי השירים המקוריים או ליורשיהם. אולם, זה לא מנע את המשך פריחתו של אחד מתתי-הז'אנרים החשובים במוזיקה הפופולרית (הקאוורים).
הפרת זכות יוצרים פירושה שהדג נחש העתיקו קטע מלחנו של זילבר (בין במודע בין בתת מודע), ושהקטע שהועתק ראוי להגנת זכות יוצרים, שהוא מקורי ומובחן ובעל בולטות ניכרת. נראה כי אור לא התרשם מטענותיהם של חברי הלהקה ליצירה עצמאית תוך כדי אילתור ניסוי ותהייה באולפן ההקלטות. משכך, הוכרעה שאלת ההעתקה באמצעות בחינת הדמיון שבין הקטעים. הקטע המועתק הוא מחטיבת הפזמון בשיר של זילבר (מהמילים "ובלילות ובלילות"), ובשיר של הדג נחש הוא מנוגן ברקע בקלידים כליווי לשירה.
ניתוח מוזיקלי - מוזיקולוגי של הדמיון יראה כמעט תמיד פנים לכאן ולכאן. צריך להביא את כולם בחשבון בקביעת הפרה והזכאות לפיצויים וגובהם. יתכן מאוד שצריך להנהיג מנגנון של תמלוגים ראויים עבור שימוש במטבעות לשון מוזיקאליות, ולייתר בכך את הצורך בהליכים משפטיים שעשויים להסתיים גם בצווי מניעה.
וגם לפני שמחליטים על צו מניעה יש להביא הכל בחשבון, והחוק החדש מאפשר זאת. השיר "מה נעשה" מוכר לאוזן הישראלית כבר שנים, וצו שכזה פירושו אולי הרס של יצירה מכוח חוק זכות יוצרים, חוק שאמור דווקא לקדם ולעודד יצירה. על כך שמדובר בקטע של 2 תיבות ששובץ לתוך שיר של 11 דקות במספר מופעים קטן מאוד. קטע שאצל זילבר מהווה מעין פיתוח של חומר מוזיקאלי שהוצג בראשית השיר בבתים. לעומת שילובו כקול רקע לשירת ה"פזמון" אצל הדג נחש.
על כך שגם בשיר המקורי הקטע הוא בעל בולטות מיוחדת וניכרת. שיש דמיון מהותי עד כדי ציטוט בשני מקטעים מבחינה מלודית הרמונית וגם מבנית, ובמקטע הנוסף, נשמר הדמיון בקונטור הכללי, אך המקור מורכב ומפותח יותר. בשיר ההיפ הופ החומר מוצג כנוסחה בנאלית שמזכירה שירי ילדים אפילו, ועדיין הופעתו ניכרת מאוד. ועוד ועוד.
צריך גם להבין ולהביא בחשבון את מקומם של השירים הללו בפסיפס הסגנונות והז'אנרים, וגם את תהליכי היצירה האופיניים. ואיראל זילבר באמת כבודו במקומו מונח, ומה עם זה שהדג נחש לא מנועים מלהשיק כעת בחגיגיות גרסה חדשה לשיר, הפעם ללא התרומה המוזיקאלית של זילבר.