מחלקה ראשונה <span style='font-weight:normal;'>[3.8.01]</span> <br>דן תיכון פותח תיבת פנדורה

יו"ר הכנסת לשעבר, דן תיכון, כינס ביום שני (31.7.01) מסיבת עיתונאים, ובמהלכה מתח ביקורת נוקבת כנגד פרקליטת המדינה עדנה ארבל וכנגד יו"ר הכנסת אברהם בורג. תיכון האשים את השניים בקנוניה כנגדו. את בורג האשים גם בתפירת תיק. תיכון האשים את השניים בתנכלות לו, באופן אישי, ובקיפוח זכויותיו הכספיות כיושב-ראש הכנסת היוצא.

תיכון העלה כנגד ארבל תיכון טענה חריפה עוד יותר. רוח הדברים: באיזו סמכות מוסרית ומשפטית, גבירתי פרקליטת המדינה - את, שקיבלת/לקחת פיצויים שלא כדין בסכום של 200 אלף מהמדינה - את מותחת עלי ביקורת?. וזו טענה כבדת משקל, אותה היטיב תיכון לבטא, בלשונו הססגונית, גם בראיון שהעניק לערוץ 1.

תיכון התייחס בדבריו לפרשה שבה טיפלנו כאן בהרחבה, לפיה בעת כהונתה כשופטת "סידר" לארבל ידידה הטוב נציב שרות המדינה דאז, מאיר גבאי, פיצויים - "לפנים משורת הדין" (כך במפורש, נכתב בהוראת התשלום שנתן), בסכום כולל של 200 אלף ש"ח. שופטות אחרות שביקשו הטבה דומה, נדחו בתקיפות. בעקבות החשיפות כאן ועתירה לבג"צ שהגשתי, בדק מבקר המדינה פרשה זו, ועמד על האופן הבלתי תקין של קבלת הפיצויים. יחד עם זאת, נמנע המבקר גולדברג מלחייבה להשיב את הכסף - וזאת בניגוד למקובל בשרות הציבורי: כאשר מתברר שעובד מדינה כלשהו קיבל כספים שלא הגיעו לו, מנוכים התשלומים העודפים משכרו. זו פעולה כמעט אוטומטית. כך נעשה הדבר לגבי ראשי ערים, פקידים בכירים בשרות הציבורי וגם עובדים זוטרים. הממונה על השכר במשרד האוצר, הוא שמורה, כמעט מדי שנה, בדוח עב-כרס שהוא מגיש, באופן כמעט שגרתי, על גביית הכספים העודפים בחזרה.

[חומרה יתירה ניכרת נוכח סירובה של ארבל להחזיר את הכסף. הדעת נותנת, כי לפחות לאחר דוח מבקר המדינה, תמהר ארבל לתקן את שעיוותה. אך לא: ארבל סבורה כנראה - בטעות, לפחות ככל שהדבר תלוי בי (י.י.) - כי הדבר יישכח, והזמן יעמעם את חמדנותה לכספי המדינה].

ההקדמה הזו מסבירה, כך לפחות טוען תיכון, מדוע הוא אינו מקבל את סמכותה/מרותה של ארבל בנושא זה - אחרי הכל מדובר בפרקליטת המדינה, ומדוע הוא נאלץ בסיכומו של דבר לפנות לבית המשפט העליון, בערעור בלתי שכיח - כדי לקבל מבית המשפט העליון את זכויותיו. ההליך הזה, שחלקים ממנו יובאו כאן, מתנהל בפני המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט שלמה לוין.

כל הויכוח בין תיכון לכנסת, החל עת הציג דרישות כספיות שונות. כותרתן: שירותי מזכירות (לצמיתות), חופשה ופידיון חופשה, החזר הוצאות טלפון, מענק דירת שרד.

ההטבה העיקרית, המהותית, שתובע תיכון, הינה כאמור הזכות לקבל שירותי מזכירות לתמיד. הסיכסוך הזה גלש לפסים אישיים, ולחשיפות בדבר מעשים שונים שעשה או לא עשה, בהם רכישת ציוד ערב פרישתו.

לטענת ארבל, רכישת הציוד נעשתה תוך ניצול הקופה הציבורית; לגישת תיכון -הוא ניצל את זכותו, כפי שעשו זאת רבים וטובים אחרים עת פרישתם מהכנסת. הנושא הזה סוקר בהרחבה באמצעי התקשורת, וגם תגובות הצדדים הנוגעים בדבר, לרבות טענת ארבל כאילו לא כתבה חוות דעת בעניינו של תיכון - טענה בלתי נכונה עובדתית - ולכן לא מצאה לנכון לבקש את הסבריו, פורסמה זה מכבר.

מה שלא פורסם, ובזאת נעסוק כאן, הוא פרטי ההליך המתנהל בבית המשפט העליון, בפני השופט שלמה לוין. הליך זה מתנהל הרחק מעיני הציבור. לכן מעניין להיווכח, כי בניגוד לרושם שנוצר - מרבית דרישותיו "החמדניות" כביכול, של תיכון, דווקא אושרו על-ידי הפרקליטות. עתה מצפה תיכון להחלטת השופט לוין, כדי שיינתן לכך תוקף של פסק דין.

ההליך שבו מדובר הינו ייחודי. בשל זאת שמדובר ביושב ראש הכנסת, הוא מוגש על-פי החוק כערעור ישירות לבית המשפט העליון, ונדון, כאמור, בפני המשנה לנשיא, השופט שלמה לוין. ההליך הוגש בשנה שחלפה, וכבר עתה, בטרם הסתיים, הוא מחזיק מאות עמודים.

כבר עתה ברור, לתוצאות ההליך תהיה השלכה ישירה על יושבי הראש הקודמים של הכנסת: שלמה הלל, דב שילנסקי ושבח וייס. תיכון, מן הסתם, עושה את העבודה השחורה גם בשבילם.

מעיון במסמכים שהוגשו לבית המשפט ומסיכומי הצדדים, עולה התמונה הבאה:

הפרקליטות, המייצגת את הממונה על גמלאות חברי הכנסת, נענתה לדרישותיו העיקריות של תיכון, הנוגעת לזכאותו לקבל שירותי מזכירות ללא הגבלה בסכום (מימון שכירת לשכה, מזכירה, ציוד משרדי, ארוח וכו'). משום כך מבקש בא-כוחה, עו"ד קובי אמסלם (סגן בכיר לפרקליטת המדינה) למחוק את הערעור, מבלי לדון בזוטי הדברים, כביכול, המופיעים בערעור שהגיש; ואילו תיכון, באמצעות באי-כוחו עורכי הדין יאיר גרין ואילת נוי-רייהורן, הוא זה המבקש ליתן לדברים תוקף של פסק דין, שמא יתווכחו עימו לאחר מכן על כל קבלה וימררו את חייו.

בסיכומים שהגישה הפרקליטות ביום 15.2.01 נכתב מפורשות דבר זכאותו של תיכון לקבל שירותי משרד, כמו ראש ממשלה לשעבר: "לאחר בחינה נוספת של עמדת המשיב [הכנסת] בנוגע לשאלה האם שירותי המזכירות להם זכאי יו"ר הכנסת מוגבלים בתקרת הוצאות, אם לאו, נמצא כי שירותי המזכירות להם זכאי יו"ר הכנסת לשעבר אינם מוגבלים בתקרת הוצאות, לפי האמור בהחלטת גימלאות שרים"; ובהמשך - "מנוסח סעיף 24(ב) להחלטת גימלאות שרים, עובר לתיקון תשנ"ט, ניתן ללמוד כי להבדיל משר לשעבר, הרי שראש ממשלה לשעבר אינו מוגבל בסכום שירותי המזכירות שלהם הוא זכאי. לפיכך, ההוראות בהחלטת גימלאות שרים החלות על ראש ממשלה לשעבר יחולו גם על יו"ר הכנסת לשעבר, ככל שמדובר בשירותי מזכירות".

יתירה מכך: בהמשך נאמר כי "עמדה זו שונה, כאמור, מהדרך שבה נהגה הכנסת במהלך השנים ומפירושה של הכנסת את סעיף 8 להחלטת גימלאות ח"כים". סעיף קטן זה, מגלם בתוכו את העובדה הבאה: במשך שנים רבות מקפחת הכנסת את יושבי-הראש הפורשים. המדובר עתה בשלמה הלל, דב שילנסקי ושבח וייס. מעתה הם זכאים להטבה זו, שאינה מוגבלת בתקרת הוצאה שנתית.

תיכון מתנגד, כצפוי, לגישת הפרקליטות. בסיכומים שהוגשו מטעמו ביום 29.3.01 הוא מלין על התנהגותם של הפרקליטות ושל הכנסת, שדחו אותו בלך-ושוב יותר משנה, ורק עתה - לאחר שערעור שהגיש מתברר לגופו - הם נעתרים לדרישותיו ומבקשים למחוק את הערעור.

"מתן יחס הולם למערער בזמן אמיתי היה מונע את עינויי הדין שעבר המערער, את הפגיעה האישית בו ובשמו ואת ביזוי תפקיד יושב-ראש הכנסת וביזויה של הכנסת", נטען.

תיכון דוחה את עמדת הכנסת-הפרקליטות, וקובע כי "משמעות התגובה היא שעיקר ערעורו, בנוגע לזכאותו לקבלת שירותי מזכירות, התקבלה למעשה... העובדה שרק בעקבות הגשת הערעור, ולמעלה משנה לאחר פרישתו, הגיע המשיב למסקנה שעמדתו של המערער בעניין שירותי מזכירות צודקת, אין משמעה דחיית הערעור בראש פרק זה, אלא להיפך - קבלת הערעור".

תיכון כועס על התנהגות הכנסת והפרקליטות כלפיו. לכן - ואת זאת הוא אינו מסתיר - הוא מבקש מבית המשפט לכפות עליהם פסק דין, כדי שלא יוכלו לאחר מכן לכפור בהסכמותיהם. "אין צורך להכביר מילים בדבר החשיבות הציבורית שיש להכרה בצדקתו של המערער, שהוצג על-ידי המשיב כקטנוני בדרישותיו, הכרה אותה מנסה המשיב לשלול, שלא בדין. מקום שמדובר בנבחר ציבור שזכויותיו נרמסות על-ידי מנגנון הכנסת, יש למרכיב ההצהרה בפסק דינו של בית המשפט הנכבד, בדבר קבלת טענות המערער, חשיבות עליונה וגדולה הרבה יותר מהמשמעות הכספית הנלווית לאותה הצהרה". לטענת תיכון, קיימת חשיבות מהותית למתן פסק דין על-ידי השופט שלמה לוין, בין היתר נוכח התנהגותה של הכנסת כלפיו: "המשיב מתעלם בסיכומיו מכל הטענות בדבר אי-חוקיות מעשים שבוצעו בכנסת, דוגמאת חריגה מסמכות, כאשר יד נעלמה גרמה לכך שבעניינו של המערער יטפל, במקום חשב הכנסת - הממונה על הגימלאות על-פי חוק, גורם שאינו מוסמך לטפל בגימלתו... המשיב בוחר לשנות את שם המשיב ... ולהשמיט את אזכור הכנסת, הכל כדי לנסות לנתק, בצורה מלאכותית, בין פעולות המשיב לבין פעולות אורגנים אחרים של הכנסת...". תיכון לא מסתיר למי הוא מכוון את טיעוניו: היו"ר שבא בנעליו, אברהם בורג.

תיכון, גם זאת כצפוי - תיכון מוכר כאדם עקשן, מבקש להשיג פסק דין גם ביתר חלקי הערעור. לטענתו, הניסיון לשלול את זכויותיו לקבלת חופשה ופידיון חופשה, כפי שמגיע לכל חבר כנסת - בנימוק שאין הדבר חוקי (גם אם עוגן בהחלטות ועדת הכנסת), עלולים "לפתוח תיבת פנדורה, שתביא לפסילת הטבות נוספות שהעניקה ועדת הכנסת לחברי הכנסת וכפועל יוצא גם לצורך לקבל החזרי כספים בשיעורים ניכרים מחברי הכנסת המכהנים עתה ומחברי הכנסת לשעבר".

תיכון מתייחס להודעת הפרקליטות והכנסת בסיכומים, לפיהם החלטת ועדת הכנסת, שהעניקו הטבות ליושבי-ראש ולחברי כנסת, לרבות מימון לינה והוצאות לינה בבתי מלון, כינוסים, והטבות מס בגין הפרשות לקופות גמל, ניתנו באופן בלתי חוקי, כיוון שוועדת הכנסת לא היתה מוסמכת לתיתם.

תיכון מגלגל עתה את הכדור למגרשו של השופט לוין: אם זה יפסוק כי אכן צודקת הפרקליטות, עלולים להידרש חברי כנסת רבים להשיב לקופת הכנסת הטבות שקיבלו. כולל היו"ר הנוכחי, אברהם בורג.