המטייל בעיר העתיקה של ירושלים פוגש לעתים קרובות כמרים נוצריים בתלבושות ובכיסויי ראש שונים ומגוונים. נזירים קופטיים המשרתים בכנסיית הקבר בולטים במיוחד בשל ברדסיהם השחורים האופייניים. "קולות" (בקופטית) או "קלאנסוות" (בערבית) אלה מעוטרים בתריסר צלבים קטנים ובאחד גדול, האמורים להזכיר לנזירים כי עליהם להניח מאחוריהם את הבלי העולם ולהביט רק לעבר אלוהים. בתקופתנו הסוערת, יותר ויותר מבני העדה הקופטית הנוצרית במצרים ניצבים בדיוק בפני ברירה זו.
עד עתה, 2011 לא הייתה שנת חסד לקופטים, החשופים לאיומים הולכים וגוברים, לרדיפות ולאלימות. קהילתם העתיקה - שעל-פי המסורת נוסדה באלכסנדריה במהלך המאה הראשונה בידי השליח מרכוס - מהווה בין 8 ל-10 אחוזים מאוכלוסייתה בת ה-83 מיליון איש של מצרים. בנוסף, יש במצרים קהילות קטנות של נוצרים אחרים - יוונים וסורים אורתודוקסים, ארמנים, חאלדינים, קתולים יוונים מלקיים וסורים, מארונים ו-16 כיתות פרוטסטנטיות.
מוצאם האתני של הקופטים הוא אפילו עתיק יותר מאמונתם הנוצרית, ומגיע עד ימי הפרעונים - מאות שנים לפני פלישות הערבים במאה השביעית. קופטית, שפת התפילה שלהם, היא השפה הקרובה ביותר למצרית עתיקה הקיימת כיום. כמיעוט דתי במדינה בעלת רוב מוסלמי, סובלים הקופטים זה שנים מאפליה בהיותם "בני חסות" על-פי ההלכה האיסלאמית. ובשנים האחרונות הם סובלים מהסלמה בהתקפות המכוונות נגדם מצד קיצונים איסלאמיסטים.
ההתעללויות שמהם סובלים הקופטים -נישואים כפויים, אונס, רצח על-רקע של כבוד, סחיטה ורצח - כמעט שאינן מדווחות בתקשורת המערבית. התנכלויות אלו גברו עתה מאוד, החל מסוף השנה שעברה והגיעו עד עירק. במהלך מתקפת טרור על מתפללים בבגדד, בכנסייה הסורית קתולית "גבירתנו של הישועה" ב-1 בנובמבר, תבעו התוקפים רעולי הפנים את שחרורן של שתי נשים מוסלמיות, בטענה (שהוחל בהפצתה בספטמבר) כי הן מוחזקות על-ידי נוצרים קופטים מצריים.
השלוחה של אל-קאעידה בעירק מיהרה לזקוף לזכותה את הטבח של 57 הנוצרים בבגדד, ובימים שלאחריו המשיכו להישמע איומים כלפי הקופטים. בערוץ הטלוויזיה הלווייני וברשת האינטרנט הושמעו שוב ושוב האשמות נגד כנסיות קופטיות, ובנוסף גם אישית נגד מנהיגים קופטיים מסויימים, אפילו אלה המתגוררים במערב, ששמותיהם וכתובותיהם פורסמו ברשת. בפסק הלכה שמקורו באתר איסלאמי רדיקלי בעל קשרים לאל-קאעידה, הוכרע דינם של יותר מ-200 קופטים מסויימים - למוות.
אלה לא היו איומי סרק. חודשיים אחר כך, בראש השנה האזרחי, 23 קופטים נהרגו ו-100 נפצעו בפיצוץ בכנסיית כל הקדושים באלכסנדריה שבמצרים.
צבא מצרים הרס את קירות המגן
במהלך ההתקוממות במצרים שבאה אחר-כך, היה קהל העולם מרותק כאשר מאות אלפי מפגינים - שנראה כי ייצגו את כל מגזרי האוכלוסיה, ובכללם היו גם קופטים - דרשו מ
חוסני מובארק לוותר על כסאו אחרי שלושה עשורים בשלטון.
ההפגנות נגד מובארק - שנודע לשמצה כשליט בעל אגרוף ברזל - זכו לתשואות ברחבי העולם. רק צופים זהירים אחדים גילו דאגה, וביניהם היו חברים בקהילה הקופטית. שאלתם הלגיטימית - "איזה סוג משטר יבוא אחר כך?" - הושתקה בקלחת ההתלהבות מן "החירות והדמוקרטיה".
בתוך כל האופוריה הבינלאומית, הקופטים שוב הותקפו. על-פי שירות הידיעות האשורית הבינלאומית, בעקבות האשמות בדבר פרשת אהבים בין קופטי ובין מוסלמית, "התרחש ביום א' ה-30 בינואר בשעה 3 אחה"צ טבח בכפר שרונה ליד מע'ע'ה, במחוז מינייה. שתי קבוצות של איסלאמיסטים, שנעזרו בשכנים מוסלמים, חדרו לבתים שבבעלות קופטים. שתי המשפחות שהו בבתים שדלתותיהם היו מוגפות, כאשר לפתע ירדו אליהם האיסלאמיסטים מגגות הבתים. הם הרגו 11 מהם, ובכללם ילדים, בהותירם ארבעה בני משפחה שהתוקפים סברו כי הם מתים. בנוסף, בזזו הפורעים כל מה שהיה בשני בתי הקופטים, ובכלל זה כסף, רהיטים ומכשירי חשמל. הם גם בזזו בעלי חיים וזרעים".
מסיבות ברורות, אלימות חדשה זו העצימה את חששם של הקופטים מפני המהפכה הפוליטית המתרחשת. כתב העיתונות לשעבר אַרנֶה פילדסטאד, הנמצא בקשר יומיומי עם הנוצרים במצרים, ציין כי "הם חוששים מאוד מפני העתיד. ככל שנמשך המשבר, הופך חוסר הוודאות שלהם להיות קשור בעיקר להשפעתם של האחים המוסלמים ולקבוצות איסלאמיסטיות אחרות שהן אפילו יותר רדיקליות. כמובן שהיו קופטים נוצרים צעירים בין המוני המפגינים הן באלכסנדריה והן בקהיר, כמו גם בערים אחרות. אבל עד עתה ההתקוממות נשלטת בעיקר על-ידי הרוב המוסלמי".
ב-23 בפברואר דיווחה סוכנות הידיעות הנוצרית "קומפס דיירקט", כי נזיר אחד ושישה עובדי כנסייה נורו, כאשר צבא מצרים תקף את המנזר הקופטי-אורתודוקסי "אבנא בישוי" בוואדי אלנטרון, 110 ק"מ צפון מערב לקהיר. מטרת ההתקפה הייתה להרוס את הקיר ה"בלתי חוקי" שבנו הנזירים כדי להגן על המנזר מפני ההמון במהלך השבועות שבהן נערכו ההפגנות נגד הממשלה; הם בנו את הקיר במהירות ובלי לקבל רישיון. בתקרית דומה תקף הצבא את מנזר "אבנא מקריוס אלסכנדרי" בפיום, 130 ק"מ דרומה לקהיר.
על-פי החוק המצרי, עוד מזמן השלטון הטורקי, נדרש רישיון לבנייה או לתיקון של רכוש כנסייה, ורישיון כזה מונפק רק לעיתים רחוקות. מדוע אכיפת צווי הריסה אלה מצריכים ירי בתחמושת חיה על נזירים - לא ברור, אבל סרטי וידיאו מבהילים ביו-טיוב משמשים עדות לאירועים.
ב-4 במרס פנו קופטים במצרים לכוחות הביטחון כדי לקבל את הגנתם מפני המון של כמה אלפי מוסלמים שתקפו את כנסייתם בכפר סול, כ-30 ק"מ מקהיר. כנסיית הקדושים מינה וג'ורג' הוצתה; כוחות הכיבוי והביטחון לא הגיבו לקריאות לעזרה מצד הקופטים בזמן ההצתה. לפי דוח של אגודת הידידות הקופטית-אמריקנית שמרכזה בוושינטון, הפורעים, כשבפיהם קריאות "אללה אכבר", עקרו את צלב הכנסייה והבעירו מיכלי גז בתוך הבניין. האש כילתה את הכנסייה ואת כל תכולתה, ובכלל זה שרידים של כלי קודש עתיקים. נטען כי המניע היה פרשת אהבים אסורה בין גבר מצרי ובין אשה מוסלמית. בעיני המוסלמים הקיצוניים, המצב רק הוחמר בגלל סירובו של אבי האשה להרוג את בתו ולשקם בכך את "כבוד" הקהילה.
משאיות זבל משמשות אמבולנסים
ב-9 במרס, התקיפו פורעים מוסלמים נוצרים קופטים במוקטעה, אחת משכונותיה העניות ביותר של קהיר, שבה ענף התעשיה העיקרי הוא איסוף אשפה ומיחזור. 13 איש נהרגו ו-140 נפצעו. ה"פייננשל טיימס" ציטט מפגין נוצרי בשם סמייה: "התארגַנּו בהפגנה שקטה למען הכנסייה, אבל הם התקיפו אותנו בכלי נשק, אבנים ובקבוקי תבערה... הטנקים פינו את הדרך לבריונים כדי לאפשר להם להיכנס... היריות נמשכו עד שתיים בלילה. אחר כך הם שרפו את הבתים וגנבו מהם. הם שברו כל מה שלא יכלו לקחת עמם. מכוניות כיבוי אש ואמבולנסים - לא הגיעו. נאלצנו לקחת את הפצועים לבית החולים במשאיות זבל". רבים מן הכדורים שהוצאו מן הקורבנות היו מתחמושת צבאית, ונשמרים כראיות.
גב' נינה שיי, מנהלת המרכז לחופש דת של מכון הדסון, וחברה בוועד האמריקני למען חופש דת בינלאומי, כותבת: "יש דאגה הולכת וגוברת כי בחסות הכאוס הפוליטי של ימים טרופים אלה...כעשרת מיליוני הקופטים הנוצרים במצרים סומנו כיעדי תקיפה וכי השוטרים המקומיים נטשו את משמרתם בפרובינציות, וכתוצאה מכך כנסיות רבות נותרו ללא הגנת שומרים חמושים, שניתנה להם מאז פיצוץ הכנסייה באלכסנדריה בהשראת אל-קאעידה שהתרחש בראש השנה".
פול מרשל, עמיתה של שיי במכון הדסון, מנהל מאז 2003 יומן אירועים הקשורים לקופטים. "מוקדם עדיין לדבר על מגמה, אך בארבעת השבועות מאז התפטרותו של מובארק, תדירות התקיפות נגד קופטים - עלתה. זה נובע בחלקו ממחדלים ביטחוניים, אך מדובר גם בהתקפות שמבצעים כוחות הביטחון עצמם, ובמקרים אחדים תוך שימוש בתחמושת חיה".
בנוגע לכיסוי התקשורתי של המתקפות נגד הקופטים, מוסיף מרשל: "יש לחדול מן השימוש במונח 'התנגשויות בינעדתיות'. מדובר בפוגרומים".
כמו היהודים במצרים בשנות הששים של המאה שעברה, הלחץ נגד הקופטים גובר בהתמדה. בדומה לנזיריהם, שנשבעו לחיי עוני, כך גם קהילה נוצרית עתיקה זו עלולה להיאלץ להשאיר מאחוריהם את כל הבלי העולם ולהביט רק לאלהים.
