|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ההחלטה של גולדברג בנושא זפט היא רטרואקטיבית וחסרת משמעות מעשית, ולכן לא ברור מדוע ניתנה ● צירוף המקרים המוזר בין אופן הפרסום בכלכליסט לבין החלטתו של זפט בנושא צ'רלטון ● וגם מה יקרה הלאה
|
|
יהודה זפט [צילום: בוצ´צ´ו]
|
|
|
|
|
|
|
נניח שאליעזר גולדברג צודק. נניח ששופט צריך למסור מידע נרחב לצדדים על קשריו עם עורכי דין המופיעים בפניו. האם הוא יכול לבוא ב-2011 ולומר ל יהודה זפט כיצד היה צריך לנהוג בשנת 2000? זו כמובן שאלה רטורית, כי התשובה המתבקשת היא חד-משמעית: לא. מאחר שלהחלטה של גולדברג אין שום משמעות מעשית - הרי חמש השנים עליהן הוא מדבר חלפו לפני למעלה מעשור, ואין הוא קובע שצריך לשנות משהו באחד ההליכים בהם הופיע יעקב וינרוט בפני זפט - לא ברור לשם מה בכלל היא ניתנה. יתרה מזאת: גולדברג בא בטענות אל זפט, על כך שהוא אינו זוכר מה אמר ומה לא אמר ולמי אמר ולמי לא אמר לפני תריסר שנים ויותר. זה רק מראה כמה ההחלטה הזאת מנותקת מן המציאות. אם רוצה גולדברג לקבוע כללים צופים פני עתיד, אזי עליו לעסוק בסוגייה עקרונית ולא בשופט ספציפי. מה עוד, שעם כל הכבוד - הדבר אינו בסמכותו. מי שיכול לקבוע כללי אתיקה לשופטים הוא המחוקק ואולי נשיאת בית המשפט העליון, אך לא נציב התלונות.
|
|
אני חושב שכלכליסט הוא עיתון טוב, אך הטיפול שלו בנושא זפט מעורר אצלי חוסר נוחות. אולי מה שאני הולך לספר כעת יישמע כתיאוריית קונספירציה. תחשבו מה שאתם רוצים.
כלכליסט יצא עם סיפור זפט-וינרוט בינואר השנה, כמה ימים לפני שזפט פירסם את החלטתו בנושא הבוררות בין ההתאחדות לכדורגל לבין צ'רלטון. עד כאן - באמת צירוף מקרים, שנולד כתוצאה מכך שבית המשפט התיר לפרסום ב-9 בינואר (לבקשת כלכליסט) את רשימת לקוחותיו של וינרוט, וביניהם נמצא שמו של זפט. ענת רואה, כתבת משפט טובה ומנוסה, בדקה יותר לעומק ומצאה את סיפור העדר הגילוי. עבודה עיתונאית בהחלט ראויה לשבח.
הבעיה שלי היא עם אופן הפרסום. כלכליסט רץ עם הסיפור ככותרת ראשית, יותר מאשר פעם אחת ויותר מאשר משקלו היחסי של הסיפור (שכאמור, הוא סיפור טוב). כאן עולה שאלת הקשר בין הסיפור הזה לבין אותה בוררות.
הבוררות נדונה בפני השופטת בדימוס גבריאלה דה-ליאו (לוי) ועסקה בעשרות מיליוני שקלים שתבעה ההתאחדות מזכיינית שידורי הכדורגל. צ'רלטון נמצאת בבעלותו של אלי עזור, המקורב לנוני מוזס - בעלי כלכליסט.
צ'רלטון ביקשה לפסול את פסק הבוררות של דה-ליאו, בנימוק שהיא לא גילתה שחיים רמון - שייעץ לצ'רלטון - הגיש נגדה תלונה בהיותו שר המשפטים. כלומר: מקרה דומה למדי לסיפור זפט-וינרוט. היא אף טענה, כי זפט צריך לפסול את עצמו, משום שהוא נדרש להחליט בעניין הקרוב לזה הנוגע אליו. זפט דחה את הטענות ואישר את פסק הבוררות, שיעלה לעזור הרבה מיליוני שקלים.
האם עזור/מוזס הרגישו שזה מה שהולך לקרות? ואולי ניסו להשפיע על החלטתו של זפט? אינני בוחן כליות ולב, ולכן אין לי תשובה. אבל צירוף המקרים - הבלטה יוצאת דופן של סיפור מלפני למעלה מעשור כמה ימים לפני החלטה עכשווית מאוד מהותית - נראה לי מוזר.
|
|
כעת דומה שכלכליסט אינו מסתפק בגילוי ובהחלטה של גולדברג (בהחלט ידיעה עיתונאית ראויה), ומנסה "לחסל" את זפט. כך מסיימת רואה את הפרשנות שלה על ההחלטה: "הפרשה שנחשפה בכלכליסט, לרבות המידע החלקי והלא מדויק שמסר זפט, פגעה קשה בתדמיתו של השופט, שגם קודם לכן לא נהנה מפופולריות גבוהה בקרב עורכי הדין שהתלוננו על סגנונו הקשוח. ממצאיו של הנציב עשויים לערער עוד יותר את האמון בו. קשה לראות כיצד יוכל זפט להמשיך ולזכות באמון הצדדים בבואו לטפל בתיקים - חלקם תיקי ענק בהיקף של מאות מיליוני שקלים - המתבררים לפניו". קודם כל, אני לא ראיתי שום פגיעה בתדמיתו של זפט. ישבתי באולמו כאשר המתקפה של כלכליסט הייתה בעיצומה, והוא אף העיר בהומור שהוא משתדל שלא לקרוא עיתונים. הצדדים - בתיק של מאות מיליוני שקלים - התייחסו אליו בכבוד רב וקיבלו את המתווה שקבע לפתרון המחלוקת ביניהם. לפי מה שאני יודע, זפט אפילו קיבל שיחת גיבוי מהנשיאה דורית ביניש. שנית, העובדה שעורכי הדין לא אוהבים אותו, ממש אינה מעלה ואינה מורידה. הם לא אוהבים אותו משום שהוא אינו סוחב הליכים (הליכים שווים שכר טירחה) ואינו מהסס לפסוק הוצאות כבדות נגד צדדים המנצלים לרעה את בית המשפט. חוץ מזה, שיפוט אינו מבחן פופולריות. שלישית, שום שופט אינו צריך "לזכות באמון הצדדים". ברגע בו נבחר והושבע כחוק - הצדדים מחויבים להידון בפניו. יש צורך בטענות פסלות כבדות משקל כדי לשנות את המצב הזה. אז גולדברג אמר שזפט היה צריך לומר לפני עשר שנים. זה ממש לא קשור לשום הליך שמתברר ויתברר בפניו.
|
|
| תאריך:
|
10/04/2011
|
|
|
עודכן:
|
10/04/2011
|
|
איתמר לוין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
מוחמד קוסא
|
10/04/11 14:37
|
|
|
|
2
|
|
מוחמד קוסא
|
10/04/11 15:05
|
|
|
|
3
|
|
דר' G
|
10/04/11 15:15
|
|
|
|
4
|
|
המומחה
|
10/04/11 16:28
|
|
|
|
5
|
|
עו"ד מת"א
|
10/04/11 16:56
|
|
|
|
6
|
|
הודיע על 1 שנה
|
10/04/11 19:40
|
|
|
|
7
|
|
גולדברג מגמתי
|
10/04/11 20:24
|
|
|
|
8
|
|
עידן סובול
|
10/04/11 22:28
|
|
|
|
9
|
|
אחד שיודע
|
11/04/11 07:59
|
|
|
|
10
|
|
momo25
|
11/04/11 08:27
|
|
|
|
11
|
|
נועה ב
|
11/04/11 10:38
|
|
המנסה להשתמש, במשפט הפלילי, לצורכי ניגוח פוליטי או הישגים פוליטיים, עושה שימוש נלוז במשפט, תוך כדי מסווה של לחימה בשחיתות או במסווה של קשר הון שלטון ועיתון, ובשני המקרים מדובר בשימוש פסול.
|
|
|
|
|
עיתונאות, כידוע, אינה מקצוע במובן של מיומנות נלמדת או נרכשת. לא מוכרחים ללמוד עיתונאות בשביל להיות עיתונאי. אין צורך בתעודה, אין חובת נאמנות למלאכה, ליושר, להגינות, לאמת, וגם לא לקהל. מספיק שיש מו"ל שמוכן להעסיק מישהו בשביל שהוא יהיה עיתונאי. גם אם מדובר בקשקשן בכוסות רוח. תאמרו אולי שעתונאי חייב לדעת להתנסח, אבל גם זה אינו נכון משום שניסוח כשלעצמו, כשאינו דבק במציאות האמת, אינו אלא תעתוע לשוני שכל מי שיש לו תכולה כלשהי בין אוזניו רואה את המבוכה בחרפתה. אבל העובדה הכואבת היא שיש "עיתונאים" לאין מספר שאינם חייבים דבר וחצי דבר לאיש מלבד לאדוניהם. נקרא להם אפוא - "עיתונאים" נִרצעים.
|
|
|
|
|
האומנם הפרקליטות נתקלת בראשונה בתולדותיה במבנים שנבנו על קרקע שאינה שייכת לבונה?! האין זה מחזה מוכר ואף שגרתי בכל רחבי הנגב, שם נבנים אלפי יחידות דיור על קרקע שאינה שייכת לבונים, והפרקליטות לא יוצאת מגדרה כדי להרסם?!
|
|
|
|
|
טקס הענקת הצל"שים שנערך בבנייני האומה בירושלים נועד בעיקר להעניק את המעט האפשרי. את הוקרת המדינה לאלו שחירפו את נפשם (בומבסטי אבל מדויק) כדי לנסות ולהציל אחרים.
|
|
|
|
|
פרשת רכבת ישראל, היא אחת הסימפטומטיות לנורמות השלטון הרקובות, ליחס השלטון לאזרח ולתפישת התפקיד של שרים ומנכלים בשירות המדינה את תפקידם .זו אינה הגזמה פרועה לטעון שבישראל אין רכבת. רק לכמה מקומות, שאינם אפילו שליש משטחה של מדינת ישראל, אפשר להגיע בדרך ויה דלורוסה לרכבת באמצעות מערכת עלובה של אוטובוסים מאחרים, הנגררים שעות ארוכות בפקקים בלתי נגמרים. הנסיעה בקווי רכבת מיושנים, ביציאות והגעות לא מדויקות, גורמות למי שיכול, להעדיף את מכוניתו הפרטית או לחלופין פשוט לא לצאת מהבית אם הוא לא מוכרח. למשל אם אתה מגוש דן ללא מכונית, אין לך רכבת לירושלים! לצפת, או לראש פינה, לא לטבריה, לא לרמת הגולן לא לאילת לא לכפר בלום, לא לתבור לא לחרמון, לא למצפה רמון ועוד מאות ישובים בישראל לשם תרצה להגיע ולא תוכל. במילים אחרות הרבה לא קרה בתחום רכבות וקווי אוטובוס מאז הקמת מדינת ישראל לפני 62 שנה.
|
|
|
|
|
