האוטובוס הצהוב

מנהיגינו הגיבו בזעקה חמורה לירי על אוטובוס התלמידים. שר ביטחוננו נתן הופעה מיידית ונמרצת במסיבת עיתונאים שבה חידש חידוש לאמור, שמבחינתנו השליט בעזה הוא החמאס ועליו חלה האחריות הכוללת. והוא הוסיף מייד הסבר ממתן מרגיע ומסוייג, כי החמאס צריך לדעת מה מותר ומה אסור. מן הלאו משתמע מהו ה"כן". ההתקפה הזו בטיל נ"ט על אוטובוס תלמידים היא בגדר איסור חמור, עליית מדרגה, פעולה חריגה, להבדיל מן המותר, מן המציאות הסטנדרטית ומהריטואל הקבוע של ירי אלפי רקטות ופגזי מרגמה על בתי ספר, גני ילדים ועל אוכלוסיה אזרחית ללא הבחנה.

אחריו משחרר גם ראש ממשלתנו שוב, הפעם מביקורו המדיני בגולה, הצהרה ואמירה פתטית שקשה כבר לעקוב מה מספרה, משהו על זכותה של מדינה להגן על אזרחיה. כן, זכות ניתן לממש, וזה כמובן תלוי ברצון, ביכולת, בנסיבות ובאווירה הפוליטית המדינית. כל זה שונה שינוי מהותי מהחובה הבסיסית המוסרית של ממשלה כלפי שלום אזרחיה. האנומליה הבלתי נתפסת האחרת היא החגיגה על הנס ההיסטורי וההיסטרי של הצלחת תפעולה המבצעי של מערכת כיפת הברזל.

ברור מעל לכל ספק כי עלותה הכספית של המערכת וכיפותיה ותפעולה אדירה, ונוסף הצורך במערכות נוספות לשם כיסוי אופטימאלי של השטח. גם אם יימצא הכסף זה ייקח שנים, שנים של סבל, פחד וסכנת נפשות, שלא לדבר על סוגי נשק שהמערכת הזאת לא יכולה ליירט שמשמעו עשרות ישובים ואלפי בני אדם ללא שינוי ביטחונם ושיגרת חייהם.

צריך לזכור את גודלו ושיפורו של הארסנל שבמנהרות שוחרי טובתנו. לא את כל המהנדסים אנחנו יכולים לחטוף ולא את כל משלוחי הנשק אנחנו מגלים ומשמידים או מחרימים. האמת היא כי כיפת הברזל באה לספק ולשרת גם אשליה, הרגשת ביטחון, כאילו פתרון, אך היא לא. היא באה לשרת ולחזק קונספציה שגויה מסוכנת שהפתרון בדרום נמצא בהגנה - בבטון, במיגון, בגדרות ובאוטובוסים ממוגנים.

היא המשך לתופעה הבלתי נתפסת של מדינה המשלימה משך שנים עם ירי של אלפי רקטות על עריה וכפריה, אי שימוש בכוחו ועוצמתו של צה"ל והפיכת אוכלוסיה אזרחית על מרכיביה למגן חי לצבא כדי להימנע מפעולה התקפית. סימפטומטי היה המקרה בו התארגנו הורים בדרישה מצה"ל לפנות טירונים ששרתו בבסיס רעים בזמן שאוכלוסיה אזרחית על גווניה חיה בו-זמנית תחת הפגזה בלתי פוסקת.

תופעה זו שורשיה וצמיחתה נזרעו על-ידי השר מר הביטחון המיתולוגי, אז ראש ממשלה, בבריחה מלבנון כתוצאה מלחץ של ארגון קיקיוני בשם ארבע אימהות שדרש יציאת הבנים מלבנון, כמובן מגובה בקמפיין מתוקשר בסיועה של התקשורת לשלוחותיה ובעזרתם של ארגוני שמאל לסוגיהם. בריחה שבעקבותיה הפך חיזבאללה לגורם המהווה היום סכנה אסטרטגית למדינת ישראל, זאת מעבר להפגזות, החטיפות וכמובן מלחמת לבנון השנייה וחלליה.

התורה החדשה של ביצורים, מגננה, הגנה פסיבית , מהווה "קו בר לב" חדש - טכנולוגי - אשר מעבר לעובדה שאיננו פותר אלא רק מקל בשלב הזה בעיקר פסיכולוגית, במקביל הוא משדר חולשה, רפיסות, חשש וחוסר נכונות למלא את החובה הבסיסית של שלטון כלפי אזרחיו. המציאות הוכיחה, הן בג'נין והן בעופרת יצוקה, כי צה"ל יכול כשהוא נדרש. זה תפקידם של הבנים והנכדים. ברצועת עזה יש שלטון נבחר. הוא אחראי - מהפצמ"ר הראשון ולא רק מהאוטובוס האחרון. דמו של השלטון הזה בראשו.