לפני כמעט חמישים שנה, בינואר 1963, פרסם יצחק בן אהרון את מאמרו הנודע "עוז לתמורה בטרם פורענות". הייתה זו קריאה דרמטית לאיחודן המיידי של כל מפלגות הפועלים. קריאה נרגשת זו עשתה את שלה ואכן קידמה את הקמת המערך הפוליטי של תנועת העבודה.
הגיעה השעה לקריאה מחודשת -
עוז לתמורה בטרם פורענות! בעוד חמישה חודשים, בספטמבר הקרוב, צפויה ככל הנראה יוזמה מדינית בעצרת הכללית של האו"ם, אשר תכיר בכינונה של מדינה פלסטינית ריבונית, בגבולות קווי שביתת הנשק המוכרים של 1949, ואשר בירתה מזרח ירושלים. תהא זו יוזמה מדינית אשר ידידתנו הגדולה, ארה"ב, אפילו תרצה - לא תוכל לחלצנו ממנה. אין לארה"ב זכות וטו על החלטות העצרת הכללית. הצבעה אמריקנית נגד החלטה זו, יחד עם ישראל, מיקרונזיה ואולי עוד מספר מדינות אזוטריות - לא תוכל לבטל ההחלטה.
החלטה מעין זו, בנוסח זה או אחר, תבטל את מעמדנו ואת זכותנו ככובשים בשטחי הגדה המערבית מאז יוני 67', וציבור המתנחלים הישראלי במזרח ירושלים ובגדה המערבית יהפכו בן-יום לבלתי חוקיים על-פי הדין הבינלאומי. והצעד הבא, אם ישראל לא תיענה לנדרש על-פי החלטה זו - תיתכן יוזמה בינלאומית להטלת סנקציות על ישראל.
אינני משלה עצמי. אין סיכוי כי בחמשת החודשים הקרובים נראה צעדים מדיניים ומשא-ומתן ישראלי-פלסטיני אשר יבשילו להסכם אשר ייתר החלטה זו בעצרת האו"ם. מה שצפוי לדאבון-לב, יותר מכל - זו ממשלה בישראל אשר תעצום עיניים ולא תעשה דבר בתקווה שחודש ספטמבר לא יגיע...
אנו עדים, במקביל, ליוזמה ערבית אחרת שהחלה מתגלגלת מעל דפי הפייסבוק - קריאה לפתיחת האינתיפאדה השלישית. כאן דווקא ראינו תגובה ישראלית מיידית - פנייה למנהלי הפייסבוק לסגור את האתר ולהפסיק את גיוס התומכים והנענים לקריאה. התגובה הישראלית זכתה להצלחה מרשימה והאתר הוסר! אלא שמיד נולדו שלושה אתרים חדשים, עם אותה קריאה...
שני אתגרים אלה חייבים לעמוד בראש סדר היום הלאומי שלנו, ומיד. הדרך היחידה להתמודד עם האתגר-איום שבפנינו הוא ביוזמה מדינית נגדית, שלנו.
יש לנו - עדיין לפחות, אוזן קשבת בבית הלבן. עלינו לנצל זאת לייזום הצעה נגדית שאותה תעלה ארה"ב, יחד אולי עם מדינות מערב אירופה, בעצרת הכללית.
קווים מנחים אפשריים להצעה מדינית כזו עשויים להיות:
- פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על בסיס עיקרון הקמתה של מדינת לאום פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה, לצידה של מדינת הלאום היהודית, ישראל;
- שלום צודק בין שתי המדינות שיהא מבוסס על החלטת מועצת הביטחון 242 (מה-22.11.1967) אשר קראה לפינוי כוחות צה"ל מטריטוריות שנכבשו במסגרת מלחמת ששת הימים (מ"טריטוריות" ולא מ"כל השטח");
- פתיחת משא-ומתן מיידי בין שני הצדדים, בהשתתפות פעילה של נציגי הקוורטט, כאשר הסעיף הראשון על סדר היום יהיה הגעה לקווי גבול מוסכמים בין שתי המדינות, לרבות הסכמה על השטחים שיוחלפו בין ישראל לפלסטינים משני צדי קווי יוני 67', ביחס של אחד לאחד;
- ניהול משא-ומתן בכל שאר נושאי הליבה, במטרה להשלימו עד ספטמבר 2012. מזכ"ל האו"ם ידווח על תוצאות מו"מ זה בעצרת הכללית.
העלאת הצעה כזו לעצרת הכללית של האו"ם עשויה לייתר את העלאת ההצעה הפלסטינית. יתר על כן, אפילו תועלה ותועמד על סדר היום של העצרת הכללית, סביר כי הדבר יביא למו"מ במטרה להגיע לנוסח החלטה מוסכם על שני הצדדים.
כדי שהתפתחות כזו תמומש, דרושה מדיניות ישראלית המוכנה להשלים עם הקווים המנחים דלעיל. אבן הנגף בשלב זה, לדאבון לב, איננה האו"ם, איננה ארה"ב, ואף לא המערכת הפלסטינית. המפתח מצוי כולו אצלנו, בירושלים.
ובהזדמנות זו, כמובן, חג שמח לכם ולכל עם ישראל!
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
