לא תהיה אינתיפאדה שלישית - מבטיח יו"ר הרשות הפלשתינית, הלא הוא מכחיש השואה ותומך הטירור מחמוד עבאס. אותי זה לא ממש משכנע. קודם כל, הוא אומר את זה לתקשורת הזרה ולא לאוזני עמו. משום מה אנחנו סבורים שדברי ההסתה הפנימיים הבלתי-פוסקים נובעים מצרכים פוליטיים, ואילו הצהרות השלום הנאמרות רק לאוזניים חיצוניות הן המדיניות האמיתית. מובן שההיפך הוא הנכון, אבל לא זה העיקר.

הנקודה העיקרית היא, שאבו מאזן יכול לדבר כמה שהוא רוצה, אבל זה בכלל לא תלוי בו. הוא הרי משהו כמו ראש עיריית רמאללה רבתי, וגם זה די בקושי. אין לו שום שליטה על מה שקורה בעזה, אין לו שום שליטה על מעשי החמאס ודומיו ביהודה ושומרון (ראו הרצח באיתמר). האינתיפאדה הראשונה פרצה בניגוד לעמדת אש"ף, שרק מאוחר יותר תפס עליה טרמפ - ואז אש"ף היה הרבה יותר חזק מאשר היום.

דוד בן-גוריון אמר, ובצדק, שלא חשוב מה יאמרו הגויים; חשוב מה יעשו היהודים. לצערנו, הגענו למצב בו לא חשוב מה יאמר אבו מאזן; חשוב מה יעשו הנייה ומשעל.

בכל הזהירות והרגישות הראויות, אני מבקש לומר שאמירה אחת של אביבה ונועם שליט בשבוע האחרון צרמה את אוזני. הוריו של גלעד שליט דיברו על "שטיפת מוח" (כלשונם) המתנהלת נגד עסקה עם החמאס לשחרור בנם.

התחושה שלי אל מול הפרסומים בתקשורת בחמש השנים האחרונות היא הפוכה. אם כבר, אז יש שטיפת מוח תקשורתית בעד כניעה לכל דרישות החמאס, שמשמעותה היא סכנה מיידית וממשית לחייהם של כולנו. המשמעות היא שחטיפת חיילים תהפוך למשתלמת, המשמעות היא שמאות פצצות מתקתקות יחזרו לרחובות עזה ולקני השיגור של הסקאדים. לכן, עם כל ההבנה האנושית לכאבם של בני משפחת שליט, כדאי לזכור שלפחות בנקודה הזאת - המציאות שונה.

יו"ר בית"ר ירושלים הוא רק דוגמה למי שעומדים לדין משמעתי, לאחר שהעזו למתוח ביקורת על ההתאחדות לכדורגל או על שופטים. וזה לא רק אצלנו: כך גם באנגליה, באופ"א ובפיפ"א, ואפילו ב-NBA בארה"ב שחרתה על חוקתה את חופש הביטוי. אנחנו לא מדברים על סוריה או על אירן, ולא על לשון הרע או גילוי סודות המדינה. אם נוציא מהחשבון מקרים נדירים של לשון באמת גסה, מדובר בסך-הכל בהבעת דעה לגיטימית.

כמה שאני שובר את הראש, אני לא מצליח להבין את זה. המנהלים, המאמנים והשחקנים לא עובדים אצל ההתאחדויות, ארגוני השופטים והעסקנים. וגם אם כן - ממתי מעמידים לדין עובד שמתח ביקורת על מנהלו או מעבידו? האם עיסוק בספורט שולל זכויות אדם בסיסיות? האם לחולצת הכדורגל צמוד באופן אוטומטי פלסטר לסתימת הפה? ומדוע איש אינו הולך לבית המשפט כדי שישים סוף לפגיעה הזאת בחופש הביטוי? בעצם, התשובה לשאלה האחרונה מובנת מאליה: מי שיעשה את זה, יחטוף מן הסתם עונש משמעתי שאותו לא ישכח כל ימי חייו.

"חשבתי רק כמה כיף יהיה לא לעשות טופס יציאה לחו"ל, לכל מקום שאליו אני טסה. מגיל נורא צעיר אני עצמאית, ופתאום אני צריכה לקבל אישורים לכל דבר. זה מוזר לי, כי אני לא רגילה לקבל רשות מאנשים". דברי הדוגמנית אסתי גינזבורג, חיילת בצבא ההגנה לישראל.

זאת אומרת, חיילת בעיקר על הנייר. את רוב "שירותה" בילתה גינזבורג בקמפיינים בארץ ובעולם, את הצעת הנישואין מעדי קייזמן קיבלה בחופשה בארה"ב, ועוד יש לה חוצפה להתלונן על כך שנאלצה לבקש מצה"ל אישורים לצאת מהארץ. אישורים שניתנו לה בלי הגבלה ובחריגה מהנהלים, אישורים שלא ניתנים לחיילים נזקקים, אישורים שלא ניתנים לחיילים מצטיינים, אישורים שלא ניתנים ללוחמים, אישורים שלא ניתנים למדעני העתיד שלנו.

מי שאשם באמת הוא צה"ל, שאיפשר את העמדת הפנים הזאת. דוגמנית איננה ספורטאי מצטיין שגם מייצג את המדינה; היא בעלת עסק שעושה לביתה, ואך ורק לביתה. לכן, אחת משתיים: או שגינזבורג ודומותיה יעשו שירות מלא, או שלא יעשו שירות בכלל על כל הכרוך בכך. אבל לכל הפחות תחסכו מאיתנו את הדיבורים השחצניים והשקריים הללו.

כמי שעקב במשך לא מעט שנים אחרי עלילותיה של משפחת אסד, אני ממש לא מתפעל מביטול חוקי החירום בסוריה. דיקטטורה הרי לא צריכה חוקים על-מנת לדכא זכויות אדם ולטבוח באזרחיה. במשטרים כאלו, החוקים הם לכל היותר כסות פורמלית למעשים בלתי חוקיים בעליל. די אם נזכיר, שבגרמניה הנאצית היו חוקים מסודרים שעל פיהם בוצעה רדיפת היהודים, ושבכירי פושעי המלחמה טענו להגנתם שפעלו במסגרת החוק.

לכן, הדיבורים על ביטול חוקי החירום הם בדיוק זה: דיבורים ולא יותר. נזכיר שבאותה נשימה ממש, חייב המשטר בדמשק לקבל אישור של שר הפנים לכל הפגנה, כך שמדובר בשינוי שהוא לכל היותר סמנטי. אסד לא יוותר מרצונו על קמצוץ מכוחו, וכל השאר הוא - כמו שאומרים בערבית טובה - "כלאם פאדי": דיבורים ריקים.

ברק אובמה שוב ידבר על שלום בין ישראל לפלשתינים ושוב יתחנף לעולם הערבי והמוסלמי על חשבונה של ישראל. מאחר שלא ניתן לצפות ליותר מדי נחישות מצד בנימין נתניהו, נשאר לנו לסמוך על מי שבסרבנותם לא הכזיבו אותנו מעולם: הפלשתינים.

מישהו באמת חושב ששר התחבורה יסגור את הרכבת? נעזוב את השאלה האם יש לו סמכות חוקית לעשות זאת, נעזוב את כוחם של העובדים והוועדים, ונאמר רק זאת: הרי אין תחליף לרכבת. הרי אין דרך אחרת להסיע מדי יום את מאות אלפי המשתמשים בה, עם כל תחלואיה ואיחוריה ותאונותיה.

לחברות התחבורה הציבורית אין אוטובוסים ונהגים שיכולים להעביר כאלו מאסות של בני אדם, הוספת קווים ותחנות תלויה במתן רשיונות, הכבישים פקוקים ממילא, ולא לכל מי שנוסע ברכבת יש אפשרות להמיר אותה ברכב פרטי. אז למה כץ מאיים? כי ככה תופסים כותרות. עד חודש יולי - אללה אכבר, לכו תדעו מה יקרה ומי בכלל יזכור את האיום.