העיוורון המדיני-ביטחוני של השמאל

הטקס ההזוי של דיקלום 'מגילת העצמאות הפלשתינית' והקריאה המטורפת להכיר במדינה פלשתינית, טקס פורימי משהו שהתקיים דווקא בחול המועד פסח, לא בבית משוגעים כלשהו אלא ברחוב רוטשילד בתל אביב ליד הבניין בו הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל, טקס זה מלמד בראש ובראשונה על מצבם הבריאותי של קומץ המשתתפים באותו טקס הזוי: הללו מהלכים כמוכי-ירח לאור היום, סובלים מעיוורון קשה ומתכחשים בתוקף לעובדות המציאות.

זאת, לפי שאין דבר הברור לעיני המתבונן יותר מאשר העובדה המוצקה כי מדינה פלשתינית ביהודה ובשומרון תהווה איום ממשי על עצם קיומה של מדינת ישראל ותרבה למרר את חיי אזרחיה, דהיינו מדינה פלשתינאצית פשוטו כמשמעו, שמחבליה במדים המנומרים יטווחו מהרי השומרון את מדינת תל אביב בטילי גראד, יפגיזו את פתח-תקווה, רמת-גן ונתניה בקסאמים ויטבחו תלמידים באוטובוסים צהובים לאורך כל 'הקו הירוק' הידוע לשימצה.

אולם גם זאת יש לומר: אותו קומץ סהרורי המנותק מזהות יהודית משמש תמיד כחלוץ לפני מחנה השמאל הקיצוני. אותם חמישים ליצנים שהשתתפו בקרקס התקשורתי ההזוי הזה, שחקני תיאטראות הרחוב, האספסוף במסכה הפרופסורית המזדנב רוחנית בקצה מחנה ישראל ושאר מיני חמורי-גרם רתומי ריתמות הזהב ומעוטרי הפרסים דה-לה שמאטע, ליצני החצר הללו הם שמסמנים לאותו שמאל קיצוני את הכיוון וממנו ובו הישר לתקשורת הבוגדנית, לכנופיית שלטון החוק ואף לחלקים נרחבים בכנסת ובממשלה: 'שתי מדינות' הם מכנים היום את אקסטזת ה'שלום' שלהם ואף בנימין נתניהו כמי שכפאו שד מחרה-מחזיק אחריהם, ואולם למעשה, במו ידיהם השמאליות והשלומיאליות, הם מרחיקים כל סיכוי לשלום ומייצרים אט-אט את המלחמה הנוראה, מלחמת הקיום על הארץ.

עיוורונה של אותה חבורת רחוב ליצנית ועקשנית המושכת אחריה את עגלת השמאל כבר היכה באזרחי ישראל יותר מפעם אחת עת חילחל וחדר לתקשורת, לבית המשפט ולשלטון. דומה כי המובהקת בדוגמאות חוזרת לימי העריץ המושחת יצחק רבין שהיה מבני טיפוחיה של החבורה ההזויה הזו והסכם הכניעה והדמים שהמיט על ישראל יחד עם שותפו שמעון פרס בעל הבשורה, חביבו של אספסוף הליצנים, הלא הוא 'הסכם אוסלו' הבזוי שעיצב את המציאות הקשה בה אנו נמצאים היום ואשר כתוצאה ישירה ממנו נרצחו ונפצעו כבר אלפי ישראלים.

בכן, כאשר העירו לרבין מימין בשנת 93' טרם הובא הסכם הדמים הרצחני לאישור בכנסת, כי הוא מייצר מציאות מסוכנת ביותר מבחינה ביטחונית וכי בעקבות מימוש ההסכם יפגיזו הפלשתינים מעזה את אשקלון ויטווחו מבית-ג'אלה את שכונת גילה, ביטל רבין את הטענות הללו בהינף-יד של זלזול, אמר כי דברים שכאלה לא יתרחשו לעולם ולעג לימין כי הוא נרתע משלום, או בלשונו: "הליכוד מפחד משלום"... היום כבר ברור לכל שרבין טעה בגדול כאשר הכניס את צבא המחבלים לתוככי ארצנו ממש, המיט אסון קשה על העם, המדינה והארץ, ועם זאת הביא בעיוורונו המוחלט שכול כבד לאלפי משפחות בישראל. המסקנה המיידית והמתבקשת היא שכאשר שותים לא נוהגים ולבטח לא מנהיגים.

וכך גם היום יש לשוב ולומר לאותו שמאל סהרורי המחלחל היישר מחבורות ליצני הרחוב לכל פינה טובה ואף מתפשט ומייצר שלוחות בתוך 'הליכוד' והממשלה, יש לשוב ולהזכיר לאותו שמאל הזוי המתנהל כתנין עיוור אל מול עובדות המציאות הברורות: הסכמה להקמת מדינה פלשתינית ביהודה ובשומרון, מעבר לעובדה שהיא מהווה פשע היסטורי כנגד העם היהודי לדורותיו בעבר ובעתיד, ומעבר לעובדה שהיא תהווה פשע הומניטרי נגד המתיישבים היהודים ביו"ש, הסכמה להקמת מדינת-שטן שכזו בלב הארץ תהווה בראש ובראשונה פשע מדיני-ביטחוני כנגד דור ההווה החי היום במדינת ישראל, באשר היא תכניס לטווח הרקטות ולסכנת-חיים מיידית את מרבית האזרחים, תדרבן את ערביי ישראל להגביר את מאבקם נגד המדינה ולדרוש אוטונומיה כזו או אחרת, ותעמיד את מדינת ישראל בפני סכנה קיומית ממשית.

השמאל הסהרורי מרחוב רוטשילד אשר יש לו גם נציגים בין שרי הממשלה, שמאל זה אינו אלא שלומיאל של שלום: הקמת מדינת-שטן פלשתינאצית תרחיק לשנים רבות כל סיכוי לשלום ותעצב מציאות של מלחמת-דמים ארוכה בשנים, מלחמת קיום על הבית הלאומי, מלחמה על הארץ.