ההסבר ל"הסברה"

מדינת ישראל המודרנית היא מדינה שונה ממדינות אחרות. זוהי המדינה היהודית היחידה על פני כדור הארץ. ומדינת ישראל המודרנית ממוקמת על קרקע שניתנה לעם היהודי על-ידי אלוהיו.

מדינת ישראל הראשונה נוסדה לפני כ-3,300 שנה על גבעות של ירושלים, בירת הנצח של העם היהודי, והעמקים הסובבים את עיר הקודש. ישראל הקדומה הייתה ממלכה. ממלכת ישראל התפשטה צפונה, אל מה שכיום מכונה לבנון וגם מזרחה לנהר הירדן, לארץ גלעד, כיום ידוע בשם הממלכה הערבית של ירדן.

בזמנים שרומא הייתה אימפריה עולמית שתלטנית, רומא שלטה במדינות אגן הים התיכון, כולל ממלכת ישראל-יהודה. כשהיהודים מרדו נגד הכיבוש הרומאי של אדמתם, רומא נקטה באמצעים הרגילים שלה וגירשה את היהודים ממולדתם, אל המקום שאליו הם יוכלו לחזור, באופן רשמי, לאחר כ-2000 שנה, בשנת 1948. לאירוע זה, ההיסטוריה המודרנית מתייחסת כהקמת מדינת ישראל המודרנית של 1948.

במהלך 2000 השנים, לאורכן היהודים חיו ברחבי העולם, ובמה שהם מכנים 'התפוצות', הם היו בין האנשים הנרדפים ביותר על פני כדור הארץ. במונחים כמו 'אינקוויזיציה', 'פוגרומים', 'השואה', דיבה והאנטישמיות משתמשים "בלעדית" כשמציינים את סבלם של היהודים.

בעיקרו של דבר, מדינת ישראל היהודית המודרנית נבנתה על-ידי העם הנרדף ביותר שהיסטוריית העולם ידעה אי-פעם.

המלחמה לחיסול המדינה היהודית

כאשר בשנת 1945 העולם ראה את סופה של מלחמת העולם השנייה, מלאת הדמים, הסטטיסטיקה אישרה כי אחד מכל שלושה יהודים שחיו על פני כדור במהלך המלחמה נספה.

שרידי יהדות אירופה ידעו אז כי רק אם תהיה להם מולדת משלהם, שואה אפשרית נוספת תוכל להימנע. זה מיד אישר כי התנועה הציונית של זאב הרצל, שלאורכה הוא קרא להקים בית לכל יהודי על אדמות ארץ ישראל העתיקה של היהודים, הייתה מעבר למוצדקת. היהודים גם ידעו אז שהם חייבים להקים מדינה ריבונית שתגן עליהם, וכך גם תעמוד להם הזכות המשפטית והכוח הצבאי להגן עליה. היהודים, ניצולי מלחמת העולם השנייה, נהרו אל מולדתם העתיקה שהקהילה הבינלאומית, פה אחד, העניקה להם, כדי להתיישב ולבנות מחדש.

למרבה הצער, רגשות שליליים כלפי היהודים, כגון עלילות ואנטישמיות, לא נמחקו מהלקסיקון של האנשים. במשך 63 השנים הראשונות לקיומה, ישראל ראתה מלחמות רבות ושפיכות דמים מרובה. המדינות הערביות השכנות לא אישרו את שיבת ההיהודים למולדתם ומלכתחילה הם הכריזו, ניהלו ומנהלים מלחמה מתמדת כדי לחסל את המדינה היהודית ממפת העולם.

התקדמות מהירה בפרטי ההיסטוריה היהודית, 63 שנים להקמת מדינת ישראל המודרנית, העם היהודי, ש-5 מיליון מחבריו הם אזרחי מדינת ישראל, ניצב בפני איום שואה נוסף שנושב מהרפובליקה המוסלמית של אירן, שעוסקת בפיתוח נשק גרעיני כדי להשיג מטרה מתועבת זו.

בנוסף, מאז שישראל חתמה על הסכמי אוסלו, בשנת 1993, הערבים, המכנים את עצמם "פלשתינים", הצליחו לשכנע את רוב העולם להצטרף למאמציהם המתמשכים להוכיח שישראל היא חסרת אנושיות, וכמו-כן לכער את דמותה ולנסות, בכל אמצעי שניתן להם, לשלול את חוקיותה של מדינת ישראל - מעשים שהם עשו ועושים, בצורה מפחידה ובהצלחה מירבית.

מתחילת קיומה, ישראל של היום מצאה את עצמה, לעתים קרובות ביותר, בצורך להסביר לעולם את מדיניות החוץ שלה ו"ההתנהגות הכללית" שלה - דבר ששום מדינה אחרת לא הייתה צריכה לעשות אי-פעם. בישראל קוראים לזה "הסברה" או להסביר.

שלוש סיבות לצורך "להסביר":

1. העולם מעולם לא התגבר על רגשותיו האנטישמיים ועל רצונו לרדוף יהודים. עכשיו הוא יכול לעשות זאת תחת המטרייה של מרדף אחר המדינה היהודית, ככלל, ולזאת העולם קורא אנטי-ציונות.

2. העולם זקוק לנפט, שאותו לארצות ערב יש בשפע, ולכן הם תומכים בנראטיב של מדינות ערב, בשנאתן לישראל וברצונן להשמיד את מדינת היהודים.

3. ישראל מעולם לא נפטרה ממנטליות הרדיפה של הגטו, ולכן תמיד מוצאת את עצמה במצב של צורך להתגונן ולהסביר. ממנטליות מוטעית זו, נולד המונח "הסברה" והצורך להסביר.

הכישלון הישראלי ב"דיפלומטיה הציבורית"

המילה "הסברה" הייתה למעשה צריכה להיות "דיפלומטיה ציבורית" ובדיפלומטיה ציבורית, הקיימת בכל המדינות ושלאורה כל מדינה פועלת, ישראל נכשלה כישלון חרוץ במשך 63 שנות קיומה.

בגלל שישראל נכשלה בדיפלומטיה הציבורית שלה, אינספור אנשים, המתגוררים בכל ארבע כנפות תבל ותומכים בישראל, ראו לנכון ליצור רשת פרטית של דיפלומטיה ציבורית לטובת ישראל. מאמצי הדיפלומטיה הפרטיים האלה מנוהלים באמצעות הבלוגים של המדיה החדשה, מדיה חברתית, ופרסום רב של כתבות וסרטוני-וידאו. כל תומכי ישראל אלו מקווים ומתפללים כי מאמציהם אכן עוזרים למדינת ישראל. המדינה היהודית היחידה בעולם עומדת כעת מול איומי קיום וזכות קיומה מוטלת בספק.

אז מי הוא צבא המתנדבים ללא תשלום זה, שומרי מדינת ישראל, שעובד ללא לאות כדי "להציל" את המולדת היהודית?

כמו שאול שעמד בגובהו מעל לכל עם ישראל, ונבחר על-ידי אדוני להיות המלך הראשון של עם ישראל; או רועה הצאן, דוד, שבו בחר אלוהים להיות המלך השני של עם ישראל - גם אלו הם אנשים מקרב העם, כמוך וכמוני, מלאי הוקרה לקיומה של מדינת ישראל. הם לא מחכים לקבל הוראות למה שנדרש לעשות. הם פועלים ומקווים שהם גם משמשים דוגמה אישית לרבים אחרים. הם יודעים את חוקי צבא ההגנה לישראל, לפיהם אסור להפקיר חייל פצוע בשטח. לדאבוננו, ישראל של היום פצועה קשות, מוטלת בשטח, תחת אש בלתי פוסקת מאויביה. ותחת "ירי" וללא מחסה, שומרי ישראל אלו יעשו הכל כדי לפנות ולהציל את מדינת ישראל, השרועה פצועה ומשותקת וכמעט שאינה מסוגלת לזוז. רק הכאב והבעת התודה בעיניה מספיקים להם.

גיבורי-ישראל בזעיר אנפין

אם מתנדבים אלו לא היו באים לעזרת מדינת ישראל, מצבה היה גרוע יותר מהמצב הנוכחי. ועל כך - מדינת ישראל ועם ישראל חייבים להם תודה מרובה.

מעשיהם של עם-מתנדבים זה יכולים להיקרא גבורה בזעיר אנפין. הם אחרוני מגיני העם היהודי, שעליהם עוד יספרו בעתיד, ואני מתגאה בהם עתה, ובידיעה שהם בינינו, פועלים, יום וליל, ללא הזנחת עמדת השמירה שלהם ולו לשנייה. על כך נאמר "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" [תהלים קכ"א, 4].

עם ישראל נלחם תמיד, מעטים מול רבים! תמיד אותו הסיפור של דוד ממול גולית. אם זה כשעם ישראל, אחרי ארבעים שנות נדודים במדבר, כבש את ארץ ישראל, אז כנען, הארץ אותה הבטיח להם אלוהיהם, או בימי מרד המכבים ובימי מרד גטו ורשה, או במלחמת העצמאות של שנת 1948. היום, כתמיד, הנכונות של עם-ישראל הקטן להגן על מולדתו היא עילאית.

המשכיות מדינת ישראל וחשיבותה של ירושלים הן גם כן עילאיות, ותפילתנו לאל שישמור את עם ישראל ויחזקהו, היא חזקה מתמיד, ודברים יתגשמו. אמן.