השמאל המובן מאליו

החולשה של השמאל הישראלי היא שהוא הפך למובן מאליו, כשניתן לראות שהמפלגות הגדולות אינן עושות כל מאמץ כדי לזכות באלקטורט של השמאל, ומחזרות רק אחרי אנשי הימין. בישראל יש רוב לשמאל המדיני וברור שיש גם רוב לשמאל החברתי, אבל המציאות הפוליטית יצרה מצב שבו המפלגות הגדולות אינן מתחרות על קולות השמאל, ולכן מאמצות אג'נדה שהיא יותר ויותר ימנית.

מפלגות הליכוד וישראל ביתנו באופן ברור ומובן מתמקדות רק בתומכי הימין, אבל גם מפלגת קדימה שסבורה שקולות השמאל נמצאים בכיס שלה, זנחה את האג'נדה של השמאל. המפלגות הגדולות לכן מאמצות אג'נדה ימנית ברורה שמטרתה היא להתחרות רק על קולות הימין, והן מזניחות את קולות השמאל החברתי והמדיני, שכאמור מהווים כיום רוב באוכלוסיה. השמאל הישראלי חייב לשנות את המציאות הזאת ולהחזיר לעצמו את כוחו האלקטורלי, כשהדרך לעשות זאת היא להמחיש למפלגות הגדולות, במיוחד לקדימה, שהקול של השמאל הוא לא מובן מאליו.

תנועת השמאל ברובה העבירה את כוחה האלקטורלי לקדימה, אבל במקום שהמפלגה תאמץ את האג'נדה של השמאל היא מתנערת מאג'נדה זו. החיזור של קדימה אחרי קולות הימין בא לידי ביטוי גם ברמה החברתית-כלכלית וגם ברמה המדינית-ביטחונית, כאשר ניתן לראות שבהתבטאויות של נציגי המפלגה אין שום רגישות כלפי תומכי השמאל של המפלגה. המפלגה מנצלת כל הזדמנות כדי לעקוף את הליכוד מהימין, ולכן לעיתים בכירי המפלגה הבכירים נשמעים כל-כך מתלהמים, שאנשי שמאל מרגישים שהם בעמדותיהם יותר קרובים לליכוד מאשר לקדימה. דוגמה קלאסית היא ההתבטאויות של אנשי קדימה כלפי האירועים שהתרחשו בעזה לאחרונה, כאשר בלט שהתבטאויות לוחמניות אלה אינן מייצגות אג'נדה שמאלנית, ודומות בלוחמניות שלהן לאמירות קיצוניות של ישראל ביתנו.

קדימה גם לא מאמצת את רעיונות השמאל החברתי וכמעט שלא שומעים התבטאויות של ראשי המפלגה בנושאים חברתיים, למרות שהם גורמים לחוסר נחת גדול בחברה הישראלית. קדימה, לדוגמה, התקשתה להציג עמדה ברורה בנושא חלוקת רווחי הגז, והיא גם לא נאבקה מספיק בפערים שהולכים וגדלים בחברה הישראלית.

הדרך לשנות את המשוואה הזאת, שהורגת את השמאל בארץ, היא להמחיש לקדימה שהקול של השמאל הוא לא מובן מאליו, ושבתחרות בין קדימה לליכוד ייתכן שאנשי שמאל יתמכו בליכוד או יחזרו למפלגת העבודה, אם קדימה לא תתחשב באג'נדה של בוחריה. השמאל הישראלי צריך להבהיר ללבני ולקדימה שקולות מחנה השמאל לא בהכרח נמצאים בכיס שלהם, ושהשמאל בתנאים מסוימים יכול לתת את קולו דווקא לליכוד, במידה שהמפלגה לא תציג אג'נדה שמאלנית אמיתית. קדימה היא אומנם האלטרנטיבה הכי טובה לשמאל הישראלי, בגלל שבניגוד לעבודה היא במפלגה רלוונטית שמתחרה על השלטון, אבל אסור בשום אופן לבחור בקדימה רק בגלל שהיא אלטרנטיבה, מבלי שהיא מציגה אג'נדה מדינית וחברתית ברורה.

ללבני ולמפלגת קדימה ניתנה הזדמנות נדירה לגבש את מחנה השמאל כולו, וליצור מחנה גדול שיציג אלטרנטיבה אמיתית לממשלת נתניהו-ליברמן, אבל לבני אינה מנצלת את ההזדמנות שניתנה לה. במקום לייצר חזון שיתבסס על ערכים של השמאל והמרכז הישראלי, לבני בוחרת דווקא לאמץ את ההתלהמות הימנית הקיצונית, שאינה מייצרת שום אלטרנטיבה. התוצאה היא שלמרות שקדימה שומרת על כוחה היא אינה מצליחה להתרומם בסקרים, והימין עדיין שומר על היתרון האלקטוראלי שלו. מחנה מאוחד של השמאל היה משנה את המציאות הזאת, אבל העובדה שקדימה לא מייצרת אלטרנטיבה ברורה לליכוד מונעת הקמת מחנה שמאל כזה וחשוב מכך - פוגעת בחברה הישראלית.

השינוי לא יבוא מהנהגת קדימה, ואם אנשי השמאל במפלגה לא יבהירו למנהיגי המפלגה שהם לא מובנים מאליהם, אז הנטייה של המפלגה לימין של המפה הפוליטית תימשך. אנשי השמאל חייבים להפסיק לחשוב שאין להם ברירה, והם צריכים לדרוש בתוקף מהמפלגות שמייצגות אותם לאמץ אג'נדה שמאלנית ברורה ולא להסתפק באמירות מדיניות וחברתיות מטושטשות כמו שעושה קדימה היום וכמו שעשתה מפלגת העבודה במשך שנים.