עיניים להם ולא יראו

לפני כשבועיים, במהלך תמוה ביותר הכריזו אומנים ואנשי רוח, ככה מכנים בעיקר את אותו אוסף קבוע של חותמים על עצומות שמאל רדיקליות, אנטי ישראליות ואנטי יהודיות, על עצמאותה של מדינת פלשתין. ההכרזה כמה סמלי, נעשתה מול המקום שבו הוכרזה עצמאותה של ישראל בתש"ח.

קו ישיר קיים בין המוסריות של ארגוני השמאל שהלכו לחבק את רוצחי משפחת פוגל במקום לנחם את הילדים שנותרו לפליטה - לבין המוסריות של חותמי הכרזת העצמאות הפלשתינית. בשני המקרים מדובר באנשים האוהבים להלקות את עצמם עד כדי זוב דם ולו כדי להיות מצפון לדעות וערכים לא מובנים. מעיון באתר ניוז 1 ביומנו של נפתלי רז המגדיר עצמו איש חינוך, מורה דרך, ניתן לראות את לוח האירועים של ארגוני השמאל מעודכן ל-22.4.10 -

23.4 יום ו', בירושלים המזרחית: ההפגנה השבועית בשייח ג'ראח נגד ההתנחלות בירושלים המזרחית.
23.4 יום ו', בבילעין: ההפגנה השבועית נגד גדר ההפרדה.
23.4 יום ו', בירושלים המזרחית: סיור להכרת מזרח ירושלים - ההתפתחויות בה, הגדר, ההתנחלויות ועוד - באנגלית.
24.4 שבת, בבית-ג'אלה (ליד בית-לחם): הפגנה נגד גדר ההפרדה.

נכון. יש גם כמה פעילויות חינוכיות וערכיות אבל הטון הקובע הוא הטון שמספר לנו שארגוני השמאל בישראל עסוקים בעיקר בסכסוך הישראלי פלשתיני. בתחומים אחרים שנוגעים אליהם - חינוך, תעסוקה , ערכים. כל אלו מבחינת אנשי הסמול הם נגזרת של הסכסוך הישראלי פלשתיני ופתרון כל הבעיות של נושאים אלו יהיה תלוי אך ורק ב-כמה נוכל לאפשר לשכנינו לחבוט בנו וכמה עוד אדמות נעביר להם.

"אנשי הרוח" משום מה מעדיפים להתעלם מכל דבר אחר שיכול לנפץ להם את אשליית השלום שתכף מגיע. ארגוני השמאל, מתוך תחושת פטרונות בטוחים שהפתרון נמצא בכיסם ועסוקים בכל דרך, לגיטימית או לא, לכפות אותה על שכיננו. כתבות יוצאות חדשות לבקרים ובכל פעם ישנו אומן אחר שמספר לנו עד כמה הוא מדוכא ממה שקורה אצלנו במדינה. עד כמה הוא מדוכא מזה שהעם בישראל לא יודע מהי הדרך הנכונה ואם אפשר על הדרך לספר שיש כאן חוסר פרגון וחוסר תקצוב לאומנות הייחודית שלו (שמסתבר שהוא גם היחיד שמתמחה בה) אז למה לא.

אם למשל הם גילו שיש חוסר מנהיגות בצד הערבי? אז אין בעיה. נביא להם את שלטונו של אש"ף והבעיות ייפתרו. הפלשתינים מדברים על אי הכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי? עזבו אתכם. אל תאמינו לכל מה שהם אומרים. הפלשתינים מספרים שהכול זה עניין של אדמה? ניתן להם את עזה יהודה ושומרון. אנחנו יכולים לעבור לים. אין כמו הים. יצאנו מעזה ונופלים קסמים? שטויות. יש כיפת ברזל. זה גם לא מזיק בשמש שיש לנו בארץ להסתובב עם כובע פלדת ושכפ"ץ ליתר ביטחון.

הפלשתינים הבורים לא מכריזים על הקמת מדינה? אנחנו יודעים שהם חייבים ולכן נעשה זאת במקומם. כספי התמיכה שמועברים להם משמשים לטרור? מה אכפת לנו? הם לא אומרים לנו מה לעשות עם הכסף שלנו. רוצחים נתפסים ומשתחררים בשיטת הדלת המסתובבת? סתם שמועות. החינוך שם הוא אנטי יהודי וישראלי? בסדר. לפחות יש להם ערכים וחינוך למעורבות בקהילה. מה עדיף? שיהיו שקועים בסמים?. הכול עניין של הסתכלות ואל תפריעו להם לראות את מה שהם רוצים לראות. עיניים להם ולא יראו.

משהו על רב תרבותיות

לדעת כמה חוקרים וסוציולוגים, בישראל ישנה חברה רב תרבותית המורכבת משני קבוצות עיקריות - יהודים וערבים. מצדדי הגישה טוענים להקלת תהליך השתלבותם של קבוצות מיעוטים בחברה המרגישים שזהותם מכובדת על-ידי אחרים, יצירת אידיאולוגיה של סובלנות המאחדת בין חלקי החברה, העשרה הדדית של תרבויות זו את זו, ויצירת חברה עשירה ומעניינת יותר מבחינה תרבותית. דעתם של החוקרים היא שזהו המודל המומלץ והראוי לישראל. דווקא העם הבריטי הוא שמתחיל לומר בקול את מה שלא אומרים עמים אחרים באירופה.

עיתון מעריב מיום 11.2.11 מספר לנו כי "בוקר אחד קמו אזרחי בריטניה ושמעו את ראש הממשלה שלהם אומר בקול רם את מה שהם, הבריטים, מעיזים להגיד רק בשיחות סלון: הנימוס והסבלנות לא השתלמו, הרב תרבותיות נכשלה, הצעירים המוסלמים מקצינים עמדות, והדרך מכאן לטרור קצרה מאוד." חשוב להזכיר. לא מדובר כאן בכובש ונכבש, דוד וגוליית.

הניסיון הבריטי מאז שנות השישים לאפשר לכל קהילה לחיות את חייה כרצונה מתחילה להיסדק. זה בא בהמשך לסקרים המוכחים כי למעל לשישים אחוזים מהבריטים סבורים שההגירה מציבה יותר בעיות מאשר הזדמנות. מה דעת הקהל הישראלי לנקודה זו? מה דעת האקדמיה?, נקודה למחשבה.