נראה שמה שיש לנו היא תגובה פבלובית של שני הצדדים, הן הימין והן השמאל הקיצוני, שפשוט מנצלים כל אירוע כדי לחזק את דעתם הבלתי משתנה; אלו בעד סיפוח יהודה ושומרון, אלו בעד נסיגה מלאה לקווי 67'.
מדוע לא נקבל את עצתו של אלתרמן בשיר סיום: אל תרכיבו משקפיים / לא קודרות ולא שמחות / הסתכלו נא בעיניים / בעיניים פקוחות.
ההצעה שהפלשתינים יביאו לאו"ם היא הכרה במדינה פלשתינית בקווי 67'. מדובר בהצעה לא רעה לישראל, אפילו גם טובה.
ראשית, להחלטה של העצרת אין משמעות אופרטיבית בניגוד למועצת הביטחון. שנית, ההכרה במדינה פלשתינית בקווי 67' לפי בקשת הפלשתינים עצמם, אומרת שהפלשתינים קבעו את המקסימום, את מחיר התקרה. הם היו יכולים לדרוש 50%, חזרה להחלטת החלוקה, לוועדת פיל וכו'. הפלשתינים למעשה מעבירים החלטה שהם מקימים מדינה רק על חלק מפלשתין.
שימו לב לתקדימים במשא-ומתן עם הערבים, גם אסד וגם הפלשתינים - כל הצעה שהם קיבלו, גם אם זו הייתה תיאורטית, הם אימצו אותה כמחיר הפתיחה למשא-ומתן. בכל משא-ומתן עתידי חובה עלינו לנקוט כמוהם ולהתייחס לקווי 67' כמחיר הפתיחה של הפלשתינים, וכל משא-ומתן הוא על הורדת המחיר.
עכשיו, לאחר שהבנו שלא מדובר באסון גדול, נראה מה ניתן לעשות באופן הגיוני בלי לנקוט צעדים קיצוניים שרק יחמירו את המצב. במגילת העצמאות שלנו נאמר: "ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה... אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו".
כלומר, אם אנו קיבלנו את החלטת החלוקה וקראנו לשיתוף פעולה עם העמים השכנים, תהיה לנו בעיה לטעון כנגד מדינה פלשתינית שהיא החלק של הפלשתינים בהחלטה (גם אם אז הם דחו את ההחלטה). עלינו להכיר במדינה פלשתינית ופשוט לנעוץ סיכה בבלון הפלשתיני, שמטרתו בעיקר להביך את ישראל. יש לנסות להכליל בפנים את המתווה של החלטת החלוקה, שתי מדינות לשני עמים ואת החלטות 242 ו-338. אם הפלשתינים יתנגדו, זה יחשוף למעשה את אי-ההכרה שלהם בזכות קיומה של מדינת ישראל. הכרה בקווי 67' אומרת שכל מה שנמצא בתוך קווים אלו שייך לישראל. חובה על ישראל לדרוש מהמדינות שיכירו בהחלטה זו להעביר את שגרירותם בישראל לירושלים.
אתם מכירים את מקדוניה, אז שם, בארגונים בינלאומיים, כולל האו"ם, הוא the former Yugoslav Republic of Macedonia או בקיצור FYR Macedonia FYROM. מדוע?! יוון אמרה כי מקדוניה הוא אזור ביוון, כמו שמדינה לא תקרא לעצמה הרפובליקה של לומברדיה או הרפובליקה של בוואריה, שהם אזורים במדינה אחרת - כך מקדוניה לא יכולה לעשות זאת. כיוון שיוון היא חברה באיחוד האירופי, כדי לקבל הכרה מהאיחוד האירופי מקדוניה הייתה צריכה להיכנע.
רגע, מה זה קשור לפלשתינים?! זוכרים מה שגולדה מאיר אמרה "אני פלשתינית". היא צדקה, גם לאמי יש תעודת לידה פלשתינית, כי כל נתין של המנדט הבריטי ב"פלשתינה (א"י)" הוא פלשתיני. הערבים תושבי הארץ הם פלשתינים. אם תעיינו בטקסט החלטה באנגלית
בקישור הזה, תמצאו שפלשתינה Palestine היא שמו של האזור – שטח המנדט - למעשה, מה שאנו מכנים בעברית ארץ ישראל, ושתי המדינות בהחלטה הן מדינה יהודית ומדינה ערבית.
הארגון שחקר את ארץ ישראל בסוף המאה ה-19 נקרא Palestine Exploration Fund (בר"ת, P.E.F), ספרים של חוקרי טבע של ארץ ישראל שפורסמו, התייחסו אל "The fauna and flora of Palestine". אם כך, חובה עלינו לדרוש שהמדינה הפלשתינית תיקרא לפי החלטת החלוקה "המדינה הערבית של פלשתינה" או Falestine, או אם אנו רוצים להשפילם - Phalestine.
כלומר, לא נוכל למנוע מהפלשתינים לעשות סוף-סוף את חלקם בהחלטת החלוקה כפי שאנו ביצענו ב-1948. נוכל לתקוע מקלות בגלגלים על-ידי הבכתם בכך שאינם מקבלים את החלטת החלוקה והחלטות 242 ו-338 עד היום. נוכל להשפיל אותם בכך שנכריח את האחרים להכיר בבעלותם רק על חצי מארץ ישראל ונגרום לכך ששם המדינה ישקף זאת.
כאשר ישראל תצהיר שהיא מכירה במדינה פלשתינית ורק דורשת שזו תכיר בה, הדבר יוציא את כל הרוח מהמפרשים של הפוליטיקאים הפלשתינים, שאני מאמין שהם עושים זאת כהתרסה כנגד ישראל. הפוליטיקאים הפלשתינים מבועתים מהנטל של ניהול מדינה עצמאית, מהאחריות הנובעת מכך, ויעדיפו את המשך המצב הקיים.
