הפטפטת הבלתי מרוסנת הגלומה בפעולותיו של ראש הממשלה במקום מדיניות ברורה, אקטיבית ופורצת דרך, שוב גרמה לעוגמת נפש בלתי מבוטלת בקרב אלה אשר סברו שבאבחת נאום אחד נגיע אל המנוחה והנחלה. נאום אובמה הוכיח שוב, בפעם המי יודע כמה, שלא ניתן לעבוד על כול העולם, כל הזמן.
ייקבע כבר מלכתחילה שהסיכוי להגיע להסדר שלום עם הפלשתינים בטווח הנראה לעין, אפסי. הנהמות הנשמעות מספסלי האופוזיציה המנסות להשלות שמא כן ניתן להגיע לפתרון מדיני עם הפלשתינים, האין בהן אלה אחיזת עיניים. הרדיקאליזם הפלשתיני גבר מאוד, חמאס התחזק, אבו מאזן איננו מסוגל להוביל מהלך היסטורי ולא מן הנמנע שגם ביהודה ושומרון נימצא יום אחד עם המכנסיים למטה כאשר חמאס שולט.
לאחר שאמרנו את כל אלה וקבענו שאי סיכוי לשלום מיידי, חייבים להוסיף את אשר כל אחד שיש בו מידה מסוימת של תובנה יודע: קיפאון מדיני משמעותו רק הנסיגה, החמרה במצב הבינלאומי של ישראל וסיכונים גדולים למדי. לכן, במצב שנוצר ישראל הייתה צריכה להוביל מדינות חוץ אגרסיבית שתעמיד את הפלשתינים במצב בלתי אפשרי תוך חשיפת ערוותם שלהם, משמע חוסר המוכנות להכיר בישראל כמדינה יהודית, ביטול "זכות השיבה" והפסקת כל פעולות האיבה כלפי ישראל. מצדה, ישראל הייתה צריכה להודיע מפורשות מהם הגבולות שבלעדיהם אין מדינה היהודית. כל ההתפלפלות והתפלספות לא עושות רושם, כך מסתבר, על הנשיא האמריקני. אם אזרח מן הורה איננו יכול לצפות את התנהלותו של נשיא ארה"ב וכוונותיו, אין בכך כול פגם. אם ראש הממשלה וצוותו אינם מסוגלים לבצע את מה שמוטל עליהם, יש מקום לדאגה.
והנה ציטוט המיוחס לפמליית ראש הממשלה אשר נחתה בוושינגטון: "לפעמים להיות צודק זה גם להיות חכם, בעיקר בדברים היסודיים החשובים לקונצנזוס הישראלי. אעלה אותם בפני הנשיא". הוי כמה אמירה זו נכונה אלא שהבעיה איננה באמירה עצמה אלא ביישום בפועל של מדיניות חכמה ותוביל גם לצדק אמיתי.
אובמה הבין היטב שראש הממשלה מנסה לעקוף אותו מימין על-ידי נאום בפני נציגי שני בתי של הקונגרס בתקווה להביך את הנשיא. מתברר שגם לנשיא ארה"ב לא חסרים יועצים ותבונה, לכן הוא הקדים את ראש הממשלה הנמצא בדרכו לארה"ב ובכך העמיד את מר נתניהו במבוכה. ההדלפות המכוונות מבית הלבן נועדו לחזק את דברי הנשיא בנאומו בפני מחלקת המדינה.
הנחמה פורטה שראש הממשלה ואנשיו היא התחייבות הנשיא אובמה לא לתת למהלך הפלשתיני המיועד לספטמבר להתגלגל לכדי החלטה ממשית. בנסיבות הקיימות לעת עתה, יש בהבטחה זו ממש. יחד עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות שינויים משמעותיים בעמדתה של ארה"ב, היה והיא תגיע למסקנה שמבחינת האינטרסים שלה, הכרה בהקמת מדינה פלשתינית מסייעת למדיניות החוץ האמריקנית. אין צורך לחזור להיסטוריה הרחוקה של ארה"ב כדי למצוא סימוכין למדיניות משתנה של ממשלים כאלה ואחרים. רק לפני חודשים מספר, ארה"ב תמכה במובארק תמיכה כמעט מוחלטת. ברגע שההמון התגבר על המכשולים, ארה"ב זנחה לכול האנחות את הנשיא המצרי. כך היה גם בלוב, כך בסוריה וכולי. רוצה לומר: הפתרון האופטימאלי מבחינתה של ישראל הוא להציג תוכנית מדינת ריאלית בפני ארה"ב ברוח קביעותיו של ראש הממשלה בנאומו האחרון. זו מקפצה טובה לקראת שיפור היחסים עם אובמה וממשלו. אם ראש הממשלה מתכוון להמשיך ולנאום בלבד, ללא מעשים ממשיים, הסיכויים קלושים.
ישראל חייבת לעבור את המשבר הזה כשידה על העליונה. לומר כל הזמן לא, להיגרר ולהגיב למה שאחרים עושים, זו לא מדינאות אלא קיבעון מסוכן.
