נאומו הדרמטי של אובמה, ערב צאתו של נתניהו לארה"ב כדי להציג בפני מנהיגי הקונגרס והסנט של בית הנבחרים את עיקרי מדיניותה של ישראל בעידן המהפיכות של המזרח התיכון, חשף אחת, לתמיד ובגדול את פרצופו האמיתי של ברק חוסיין אובמה, נשיא אמריקני, נוצרי על-פי דתו ומוסלמי אדוק על-פי השקפת עולמו האישית, שהנחית את מדיניותו כגרזן על מדינת ישראל. בניגוד לאהדתו העמוקה של העם האמריקני לעם היושב בציון ונלחם על חירותו נגד ים הרשע והשנאה המאיים לכלותו, אובמה קידם את פני נתניהו בנאום של התנכרות ושל התעלמות מוחלטת מכל מה שממשלים קודמים של ארה"ב וישראל הסכימו ביניהם ב-44 השנים שחלפו מאז מלחמת ששת הימים.
אובמה אמר בבירור דברים שמשמעותם הכנסת מדינת ישראל לתוך "מסלול הקוראלס", קרי השביל המגודר דרכו דוחקים את השוורים אל נקודת השחיטה בבית המטבחיים.
לא עוד גבולות ברי הגנה, לא מו"מ על הסדרי שלום וקיום בין המדינה היהודית נוסח "שתי מדינות לשני עמים". אובמה אמר כן לישות הטרור הרצחנית של החמאס וגדודי אל-אקצה של הפאת'ח שחברו אליו בהסכם קהיר. חלומם הרטוב של רב-המרצחים ערפאת, של אבו מאזן, מכחיש השואה, הטרוריסט המרצח מאולימפיאדת מינכן, ושל מנהיג החמאס ח'אלד משעל - הולך ומתגשם.
אובמה שלאחר חיסול בין לאדן, ערב הבחירות לנשיאות 2012, דוהר כפרש האפוקליפסה אל פסגת שאיפותיו: "דמוקרטיה מערבית" מדומה של צעירי העולם הערבי והאיסלאם בחסות ההשפעה האמריקנית ועוצמתה הצבאית והכלכלית, ומול אלה - לעזאזל מדינת ישראל, הלאה השותפות ההיסטורית של העם האמריקני עם מדינת ישראל הנאבקת על חירותה וקיומה באוקיינוס השנאה המקיף אותה מכל עבריה.
כך הפכה "הדמוקרטיה" נוסח אובמה בעידן המהפיכות של העולם הערבי, למפלטם הסמוי של כל הנבלים, מרצחיי חרב האיסלאם וארגוני הג'יהאד העולמי, אויביה הנחרצים של אמריקה, העולם המערבי ומדינת ישראל. עבור "הדמוקרטיה" הכוזבת הזו בגד אובמה במשטרו הפרו-מערבי של נשיא מצרים הכלוא, חוסני מוברק, ואת הקדימון של מדיניותו זו נשא ב-2009 מקהיר בירת מצרים, ובה הצהיר לראשונה על מדיניותו הפרו איסלאמית הקיצונית, המנוגדת בתכלית ניגוד להשקפת העולם של העם האמריקני. מוברק שהבין כבר לפני שנתיים לאן מוביל אובמה החרים את נאום קהיר והחשבון נפרע באבחת חרב חדה בפברואר 2011.
הצעירים יפי הבלורית והכפייה של כיכר תחריר בקהיר נידמו לנשיא המוסלמי של אמריקה כנושאי דגל החירות והדמוקרטיה המערבית, בגדולה ובחשובה שבמדינות ערב. תפיסת העולם הפרו-איסלאמית של אובמה איננה נאיבית - יודע נשיא ארה"ב גם יודע - שהאחים המוסלמים במצרים, כמו יוצאי חלציהם בארגון החמאס בעזה וביו"ש, הם שיהיו הזוכים הגדולים במשחקי הרולטה שלו במזרח התיכון בכלל ובארץ ישראל המערבית בפרט.
ארצות הברית של אמריקה שניהלה את המלחמה הלא נכונה נגד עירק, ויצאה ממנה חבולה ומוכה, עומדת לנטוש בקרוב גם את המלחמה האבודה באפגניסטן. וכשהשוטר של העולם בורח משדות הקרב, העולם התחתון של הטרור העולמי נשאב אל הריק ומאיים על שלום העולם ועל שלומה וקיומה של מדינת ישראל במיוחד.
נתניהו יודע שאם יקבל את התכתיב המשפיל והמבזה של אובמה-צ'מברליין תהפוך ישראל לצ'כוסלובקיה משוללת גבולות ההגנה של המזרח התיכון. יהודה ושומרון עם צבא פלשתיני בגיבוי אירן, טורקיה, מצרים, ירדן, סוריה, לבנון וחיזבאללה שיתייצבו על גבולות אושויץ של הקו הירוק, יחריבו את מדינת ישראל באמצעות "זכות השיבה" שתמומש בפלישות אזרחיות רחבות היקף שמאחוריהן צבאות סדירים בהיקף עצום שיתייצבו מאחורי הפולשים.
מקרה המבחן של מג'דל שמס, אביבים, ומחסום ארז ביום השנה ה-63 לנכבה ייזכר כאירוע מכונן בחורבנה הצפוי של מדינת ישראל. מדיניות אובמה היא הדגמה מובהקת של מצעד איוולת במונחי מדע המדינה, אותו תיארה ההיסטוריונית ברברה טוכמן, כהחלטות הגורליות של מנהיגים בולטים בהיסטוריה העולמית אשר פועלים בניגוד לאינטרסים של עמם ומדינתם תוך גרימת חורבן והרס לאומי. על-פי הגדרה זו מצעד איוולת בן זמננו הוא אירוע שבו ניתן לחוות את תוצאותיו הקטסטרופאליות עוד בימי חייו של המנהיג שגרם לו, ואל לנו להסכים לאיוולתו של אובמה העלולה להוביל חלילה לחורבן מדינת ישראל עוד בימינו אנו.
כך הפך פברואר 2011 לנקודת ציון במדיניות זו של אובמה, שהחריב בהבל פיו את הציר הערבי המזרח תיכוני שהיה נאמן ותומך של הברית המערבית עם ארה"ב. הדיסוננס הקוגניטיבי לפיו פעל אובמה בחיסול הציר הזה מצד אחד, ומצד שני תמיכתו במפגינים "שוחרי הדמוקרטיה" של "אביב העמים הערבי", הפכה למעשה לתמיכה בציר הרשע האירני ואל-קאעידה, אויביה הנחרצים של אמריקה והמערב, המסתתרים מאחורי המפגינים והם בפועל המרוויחים הגדולים מתמיכתו של המערב בהפגנות אלה.
התמיכה הגלויה של אובמה בהפגנות של המיעוט השיעי תומך אירן במדינות המפרץ מסכנת אף יותר את האינטרס החיוני לשלום העולם ולכלכלה הגלובאלית שלו בכל הקשור לתוצאות החתירה של אירן וכוונותיה להשתלט על מאגרי הנפט הגדולים, האחרונים של העולם.
מדיניות האיוולת של מזכירת המדינה קלינטון ושל הנשיא אובמה, מתעלמת במפגיע מהתרבות המזרח תיכונית, שבו משחק סכום אפס הוא שם המשחק. שליטי סעודיה אינם פראיירים של שני המדינאים האמריקניים הזחוחים, המתחרים על דעת הקהל האמריקנית ערב בחירות 2012.
אובמה וקלינטון בטוחים שחיסול בין לאדן הוא הקלף המנצח שלהם ודחיקת ישראל לקויי הפסקת האש של 1949 תשרת טוב יותר את האינטרסים של אמריקה בקרב המוני האיסלאם העולמי.
סיכון רב גלום בזחיחות הדעת הזו של מדיניות ארה"ב כלפי ישראל וציר הנפט הסעודי. תיפול סעודיה, שנותרה מבודדת נוכח מדיניות אובמה, והמזרח התיכון, אותו נוטשת ארה"ב יהפוך כולו לזירת טרף של אירן, טורקיה, ומצרים שיאבקו ביניהן על הבכורה, כאשר בתווך ניצבת מדינת ישראל אותה מבקש אובמה להחזיר אל גבולות אושוויץ.
מה יעלה בגורלה של עירק לאחר עזיבת הצבא האמריקני? האם המחוז הכורדי ישמור על חירותו? יקבל עצמאות? האם טורקיה ואירן שבגבולותיהן מיעוטים כורדיים גדולים יניחו למדינה כורדית לקום במזה"ת על חשבון שטחיהן? למה מדינה פלשתינית על חשבון מדינת ישראל כן ומדינה כורדית לא? האם תשתלט אירן על מרבית שטחי עירק שבה רוב שיעי מול מיעוט סוני? ומה באשר לאפגניסטן? ומה באשר להרתעה של העולם החופשי נגד הטרור העולמי? האם אין זה ברור שהטאליבן ואל-קאעידה יהפכו למנצחים הגדולים נגד העוצמה הצבאית החזקה ביותר בעולם - ארה"ב ונאט"ו? ומה באשר לנשק הגרעיני של פקיסטן? האם יוותר בידי ארה"ב כוח אזורי כדי למנוע נפילת נשק השמדה זה בידי הטרור העולמי?
וכמה שאלות לעצמנו, במדינה שבה מיעוט חסר אחריות של אנשי שמאל אובדי דרך בכסות של גנרלים, ראשי שב"כ וראשי מוסד לשעבר, מנסים לחזור על השגיאות הנוראות והנזקים הקשים שגרמו פושעי-אוסלו מאז 1993, ולנהל מאחורי גבה של מדינת ישראל "שיחות שלום" עם הרשות הפלשתינית ומצרים. מי הסמיך אנשים אלה ומי מממן את פעילותם החתרנית נגד
ממשלה שנבחרה כחוק? אם הדמוקרטיה שבה מתהדרת מדינת ישראל, פירושה הפקרות פוליטית ופגיעה במדיניות הרשמית והחוקית של המדינה?
אובמה ותומכיו במערב, אינם פועל בחלל ריק, ואת מעשיהם מגבה מחנה שמאל עולמי, פוסט-מודרניסטי דקדנטי התומך אוטומטית בגחמותיו הלאומניות והאידיאולוגיות של ציבור מהגרים ערבי ואיסלאמי הגדל והולך במדינות העולם המערבי הנוצרי. מחנה זה הוא ששם לו כמטרה את הריסתה של מדינת ישראל בדרך של הצגתה "כמדינת אפרטהייד המוקצה מחמת מיאוס", כלשונם, באמצעות מסע צלב מתוקצב היטב בהון עתק הנעזר בתקשורת העולמית, ובמטרה להקים על חורבותיה של מדינת ישראל מדינה פלשתינית מן הירדן ועד הים.
משימה קשה מנשוא מוטלת עתה על
בנימין נתניהו להציג לאובמה בתקיפות הראויה את עיקרי אמונתו ונחישותו של העם היהודי שלא לוותר על ריבונותו בארץ מולדתו, לאחר שהשיב אותה אליו בדם וביזע לאחר קרוב לאלפיים שנות גלות.
מילותיו של נתניהו צריכות להיות שזורות בצדקת הדרך ובאמונה שעל פיה נשא העם היהודי בגלות את ערגתו לארץ אבותיו שנגזלה ממנו בכוח הזרוע: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁליִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי; תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַים עַל ראשׁ שִׂמְחָתִי.
להיות צודק פירושו להיות חכם אמר נתניהו, ועיני העם היהודי וכל שוחרי הצדק והחירות בעולם נשואות אליו באמריקה: חזק והתחזק באמונת השם, בצדקת דבקותנו בארץ אבותינו שהובטחה לנו ובמצוות ישוב הארץ שניתנה לנו בחסדי האל, ואושרה על-ידי חבר הלאומים בשעת חסד שנפתחה לנו בהכרה בזכותנו ההיסטורית על ארץ ישראל.
