אפשר לכנות את נשיא ארה"ב על סמך נאומו הפרו ישראלי באיפא"ק -
ברק אובמה, בלי חוסיין. מדובר בנאום של חזרה בתשובה ובשינוי עמדות מהיר וקיצוני לטובת האינטרסים של מדינת ישראל, הם [זהים ל] אינטרסים של ארה"ב.
כבר היה מי שכינה את הנאום "נאום ליברמן", וללא קשר לכוונת מי שכינה כך את הנאום - לחיוב או לשלילה - אכן מדובר בהערכה ובהבנה כי מדיניות החוץ של ממשלת ישראל המותווית על-ידי שר החוץ
אביגדור ליברמן ביחד עם ראש הממשלה
בנימין נתניהו - היא האפשרות היחידה לשפיות במזרח התיכון, והיה מי שדאג להוכיח את זה לנשיא ארה"ב.
הנחישות של בנימין נתניהו, הכושר האינטלקטואלי שלו ורמת השיח המדיני בה הוא נוקט, משפיעים על מנהיגים וגם אם לא - יש להניח כי נתניהו לא מתקפל.
לי אישית אין בעיה עם הצהרת נתניהו ביחד עם ברק אובמה כי תקום מדינה פלשתינית, אשר אני רואה בה צעד טקטי בלבד, כאשר בצד הצהרה זו - לה במהות אני מתנגד - באות הצהרות-לוויין בעניין שלילת המשא-ומתן על-כנופיות הטרור ובעניין שלילת מחשבה על קווי 1967 כבסיס להסדר, דברים שנכללו בנאום ברק אובמה במפורש בנאום אייפק, ולא רק נכללו כאילו באקראי אלא גם נומקו, כאילו אביגדור ליברמן דיבר מגרונו של נשיא ארצות הברית, וכך ראוי וצריך שיהיה.
נאומו של ברק אובמה הוא התגלמותה של ההצלחה הישראלית במדיניות החוץ.
ובאשר למדינה הפלשתינית, ברור שהיא לא תקום כי אין מי שמעוניין בהקמתה מבין המועמדים להקמתה, וזאת למרות התמיכה באירופה ותזרימי המיליארדים לחשבונות הבנק של כנופיות הטרור. בנוסף, אין גם מי שיכול להקים מדינה מבין מי שמצופה שיעשה זאת.
כאשר ברק אובמה אומר בנאומו כי אין מקום למו"מ עם ארגון טרור, הוא לא מתכוון כי יש מקום למו"מ עם מדינת טרור, ואם תקום מדינה פלשתינית היא תקרוס ולא תוכל לזכות למעמד בינלאומי כל עוד ראשיה עוסקים בטרור, דבר שהוא בלתי נמנע.
התנאים המוקדמים למשא-ומתן - שהוא, כידוע, מותנה ולא יתקיים כפי שכמה מדינאים סבורים "בכל מחיר" - הם בלתי אפשריים מבחינת כנופיות הטרור, וכוללים בראש ובראשונה התפרקות חבל עזה מהנשק הבלתי חוקי שישנו שם [קרי: מכל הנשק], והפסקת ההסתה.
שני אדנים אלו, ההסתה וצבירת נשר למטרות טרור, הם אדני יסוד אצל כנופיות הטרור שלא במהרה יסכימו לוותר עליהם. לפיכך, עניין המדינה הפלשתינית אינו רלוונטי ולא צריך להדיר שינה מעיניהם של אזרחי ישראל.
