הקרבת הפיון

על-מנת שלא יהיה ספק במי המדובר, הרי המקריב הוא ממשל אובמה והפיון הוא מדינת ישראל. לכאורה, הרי בנאומו של ברק אובמה על אודות המזרח התיכון, אין כל חידוש. הוא חזר על מדיניות קודמיו לגבי יישוב הסכסוך בין ישראל לפלשתינים, לכאורה. בחינה נוספת של הנאום מצביעה על שינוי גדול במדיניות האמריקנית כלפי ישראל, ואין המדובר על פרט זה או אחר - המדובר באסטרטגיה האמריקנית באשר למיצוב המזרח התיכון ו"האביב הערבי" השורר בו לכאורה ומקומה של ישראל במרקם האזורי.

אובמה קיבל את כל תנאי הפלשתינים לכניסה (או לדחיית) למשא-ומתן, ודחה באורח למצער גורף את גישת ודרישות ישראל, דהיינו - אובמה הלכה ולמעשה דחה את מרב דרישות הביטחון של ישראל עקב הקמת מדינה פלשתינית על גבולה. הנאום מצביע על הצורך והחובה הישראלית לסגת בראש ובראשונה מכל שטחי יו"ש לקווי 1967, עם חילופי שטחים, אך זאת כתנאי מוקדם לקיום המשא-ומתן, ואף צרכי הביטחון של ישראל אינם נלקחים בחשבון, אלא אם הצהרה חסרת-כיסוי אובמית בנוסח "אנו מחויבים לביטחון ישראל" מניחה את דעתו של אי מי בינינו.

כעת, משיקבלו הפלשתינים מבוקשם, כל מבוקשם הטריטוריאלי, אזי ייפתח למעשה המשא-ומתן (או אפשר שאף כלל לא). וכי על מה נדון במשא-ומתן זה? כמובן, על גורל ירושלים, זכות השיבה, הכרת הערבים במדינה יהודית בארץ ישראל וסיום הסכסוך בינינו, שהרי כל שאר הנושאים כבר ייותרו מדיון, השטחים כבר נמסרו.

האם קיים בחלד האוויל שחושב ומאמין כי לאחר שהפלשתינים קיבלו כבר את מבוקשם יוותרו ולו כזית על תביעותיהם לעיל? כמובן שלא. החל בשלב זה תידרש כמובן-ישראל לוותר ולוותר עוד ועוד על חלקים חיוניים בצרכי הגנתה האסטרטגית. הקוץ שבאליה הוא כמובן שישראל היא שתידרש לוותר עוד ועוד עקב סחטנות מסורתית פלשתינית, ואילו העולם "יבין" את המופרעים מ"הקינדרגרדן" הפלשתיני ויראה בעין אוהדת את התבצרותם מאחורי "דרישותיהם הצודקות לזכויותיהם הלאומיות". שוב יופנה הזעם הבינלאומי נגד ישראל ושוב יתודלק מסע הדה-לגיטימציה נגדנו, אלא שהפעם אנו כבר נהיה בתנאי נחיתות חמורים עד קיומיים.

ובכן, ככל שהחוסיין מהבית הלבן חסר ניסיון וכישלונר סדרתי (ועל כך נעמוד בהמשך, בהקשר שלנו), הרי למצער הוא מוקף בעשרות רבות של יועצים (ראה קלינטון ה"פלשתינית") המנסים למנוע את נפילותיו. אובמה ויועציו יודעים היטב את אשר הם מציעים, הם יודעים היטב כי נאום אובמה הנוכחי - כמו גם נאום קהיר לפניו - היה פעולת הקרבת הפיון על-מנת ליישר את ההדורים הנערמים לפני החוסיין בלוח השחמט המזרח-תיכוני.

כאשר החוסיין מפטפט "צורכי הביטחון של ישראל יקרים לנו" הוא בפירוש, ללא כל ספק, אינו מתכוון לכך ולא יממשם במידה שהדברים יהיו תלויים בו. ממשל אובמה תומך בצרכי הביטחון של ישראל מכפייה, מאונס, כמי שכפאו שד, באשר העם האמריקני ושני בתי הנבחרים שלו הם באופן גורף מצדדים במדינת ישראל בניגוד למדיניות ממשלם. במידה שאובמה ימתח את החבל יותר מדי, הרי יקים עליו את הסנאט והקונגרס, כמו גם צבר הבוחרים הפוטנציאלי בשנה הבאה, ובזה כל העניין.

ממשל אובמה יברח ממחויבותו הרטורית לביטחון ישראל במידה שימצא ולו סדק זעיר לעשות כן. כבר ראינו הכיצד החוסיין "נאמן" היה להתחייבויותיו לבעלי בריתו. ראינו זאת במצרים, בלוב, בתוניסיה, בתימן, בירדן, בסעודיה, והיכן לא בעצם. האם יש אוויל בינינו המאמין כי לפתע תנוח עליו רוח אלוהי העברים ויתמוך בעת צרה בישראל? לא מניה ולא מקצתיה.

מאידך-גיסא, גם אם לחלופין, כאפשרות נוספת, אובמה אשר אפשר שהגיע למסקנה כי אין סיכוי למיסוד מצב של שלום בינינו לפלשתינים, וכך נתן דרור ללשונו לסבר ("למרוח", לתעתע) את אוזני הערבים והפלשתינים מתוך מחשבה כי אין סכנה בכך, טועה אומללות. הצהרותיו מקדמות סכסוך מזוין מדמם נוסף במזרח התיכון, וכך הכל מעיד כי אובמה וממשלו מנותקים מהוויית המזרח התיכון והכוחות המנתבים אותו.

בכל האמור למדיניות המזרח-תיכונית של החוסיין מהבית הלבן, העניינים הפכו ליגעים, למצער נואשים. האיש הוא רדיקל בעל אוריינטציה איסלאמית וכך לאור זאת ניהל את מצג הזיגזג החמור ביותר שעבר על המדיניות האמריקנית בהיסטוריה הידועה באשר למזרח התיכון. האיש הקים כנגדו קואליציה מזרח-תיכונית מקיר לקיר.

מנטרות "הדמוקרטיות המזרח תיכוניות" הן מצג שווא. אובמה פועל בעקביות פנאטית להשליט את האיסלאם הרדיקלי על המזרח התיכון ואפשר בהחלט כי גם על שאר העולם (כולל ארצות הברית של אמריקה). באם מניעיו נובעים מאידיאולוגיה אישית איסלאמית רדיקלית, או כי הוא עוקב נאמן אחר אידיאולוגיית "הסדר העולמי החדש" אשר הוא נמנה על חבריו, ואשר בדיוק כך גורס כי חייב יהיה להיווצר כאוס עולמי אדיר (ואכן אובמה כבר יצרו באזורנו) על-מנת שתקום ממשלה טוטליטרית עולמית בסגנון קרוב ביותר לאידיאולוגית הנאציזם. מניעיו לאשורם של האיש עדיין נסתרים מעינינו, אך הפעולות הלעומתיות גלויות וברורות.

מול אובמה ופעילותו האנטי-ישראלית לא התייצבה עד כה ישראל, אשר ראשה עדיין ניסה להלך בין הטיפות בתקווה לא לשבור את הכלים (אך ללא כל סיכוי לכך). כנגד האסטרטגיה האיסלאמית-רדיקלית-האובמית התייצב האיסלאם המתון (ביחס) - דהיינו, בקווים כלליים (עם יוצאים מהכלל לא מעטים) עם העולם המזרח-תיכוני הערבי הסוני.

אובמה הקים עליו (ועל מדיניות ארה"ב במזרח התיכון) את חמתם של מרבית הידידים המסורתיים של ארצות הברית באזורנו (למעט טורקיה המנסה לרקוד על כל החתונות) והפכם באחת לאויבים מרים הרואים צורך להתגונן מממשל אמריקני הזומם (ופעולותיו מעידות) להפילם ולהעלות תחתם את האחים המוסלמים והגי'האד העולמי, וסיבותיו, כאמור, עימו.

בצד יתרונות ברורים לברית הישראלית-אמריקנית, קיימים גם חסרונות רבים, ואחד מהם הוא ניתוקה של ישראל מסביבתה הטבעית במזרח התיכון. כאן וכעת נפתחת בפני ישראל הזדמנות פז אשר לא יכולנו לחלום עליה משך 63 השנים שחלפו, דהיינו - להצטרף לגוש המדינות אשר אנו חיים בקרבן, מתנגדי האיסלאם הרדיקלי האירני וגרורותיו, מתנגדי האסטרטגיה האמריקנית האובמית ולהתחיל במסע אשר במידה שיצלח בידנו, הוא-הוא אשר יהווה את המהפכה האמיתית בחשיבה ובתפישה המזרח-תיכונית שלנו ושל מרב המדינות במזרח התיכון. אל לנו לשכוח, למרות נטייתה לתרבות המערב, ישראל שוכנת בפאתי מזרח ועליה להגיע להבנה עם שכנותיה רבות לפני שיקום יחסים עם מדינות המערב. כעת הוא הזמן, כעת יש לנסות ולתפוס השור בקרניו.

העת גם נכוחה יותר מתמיד לנסות ולהביא את מדינות הסירוב הסוניות לתווך באורח אובייקטיבי יותר בינינו לבין הפלשתינים, למצער באורח הוגן מונים רבים מהתווך המוטה, הלעומתי וחסר הבנת המציאות אותו מפגינים אובמה וממשלו.

ישראל יכולה לתרום כה רבות לגוש המדינות הסוניות מתנגדות-אירן בהיבטים הכלכליים, המדיניים, הטכנולוגיים וכמובן הצבאיים. בהצגה נכונה של הדברים, לא יקשה על ישראל להגיע לעמק השווה דווקא בימים אלו עם ירדן, סעודיה ומדינות המפרץ, תוך יצירת הבנות, הסכמות ואף הסכמים חשאיים אשר יהפכו ברגע המתאים לפומביים. ישראל יכולה לקדם יחדיו עם שותפיה האסטרטגיים החדשים ציר כלכלי, פוליטי וצבאי אשר יעמוד כנגד דחף ההגמוניה האזורית האירני.

מוצר הלוואי של יצירת גוש אנטי-אירני מזרח-תיכוני בהשתתפות ישראל, יישא דיבידנדים נוספים בדמות אימוץ נוסף של קשרינו עם מעצמות המזרח העולות - סין, הודו ורוסיה.

על ישראל למנף (בשום שכל, לאט, בחשאיות ובזהירות מירבית) את זהות האינטרסים האנטי-אמריקנית שנוצרה במזרח התיכון ושותפות לה מדינות כגון סעודיה, ירדן, סוריה, תימן, לוב, כל נסיכויות המפרץ ואף מדינות רחוקות כגון מרוקו, אלג'יר, תוניס, עירק ואחרות, וכמובן גם ישראל. ההצלחה כמובן שאינה מובטחת, אך הרי אותה זהות האינטרסים (עוד לפני השבר ביחסים בין הסונא לארה"ב), הביאה את ערב הסעודית וירדן לשתף פעולה (אמנם מוגבלת, אך חיונית ביותר) עם ישראל. כעת המצב השתנה אף יותר לטובת עניין שיתוף הפעולה. כעת קיימת זהות אינטרסים ממשית ואסטרטגית בין "מדינות הסירוב" הסוניות וישראל, זהות כה רבה עד כי שיתוף פעולה ההולך ומתהדק אינו חזון נפרץ יותר, זו תהיה המציאות המזרח תיכונית במידה שנשכיל לפעול בשום שכל.

במתכוון איננו מזכירים כאן בהקשר שיתוף הפעולה האפשרי את מצרים. החונטה הצבאית המצרית אימפוטנטית ומתחזקת את חוזה השלום עמנו מפאת שהוא, לתפישתם, הרע במיעוטו לעת הזו. סימנים רבים מדי מצביעים על האפשרות כי מצרים תהפוך בתוך שנים ספורות לתיאוקרטיה איסלאמית בשליטת האחים המוסלמים. מבחינת ישראל, נראה כעת כי מצרים היא ללא תקווה עבורנו, עם כל הצער בכך. ברי כי אל לנו להרים ידיים ולנסות ליישר ההדורים עם המצרים כעת ובעתיד, אך התוצאות למצער מעורפלות. למותר לציין כי מצרים היא "פסגת הישגי" מדיניות האיסלאמיזציה הקיצונית המזרח-תיכונית של האובמה.

אובמה בסכלותו כי רבתה הראה באותות ובמופתים מזוגזגים להלל, כי אין כל ערך לברית כלשהי, טקטית או אסטרטגית, בין ארה"ב לכל מדינה שהיא במרחב המזרח-תיכוני. החוסיין באיוולתו כרת את הענף (עם כל הגזע) אשר עליו נשענה המדיניות האמריקנית משך שנים רבות, בלא שהשכיל למצוא חלופות הולמות (למעט מלל "הדמוקרטיה" הריק מתוכן ומשכל), האיש התנהל כרדיקל חסר דעה ובעל שכל ישר וחזון הרחוק כאורך אפו.

מדינות הסירוב הסוניות עשו בדיוק את שנדרש מהן במידה שחפצות לשמור על האינטרסים שלהן - הן ניתקו עצמן מהמדיניות האמריקנית והחלו צועדות בנתיב עצמאי, נטול-אובמה. ממש כפי שעל ישראל לעשות ובחלקו עושה כבר מזה שנתיים, עת התברר כי בבית הלבן יושב אויב לישראל בעור של כבש.

כמובן שאנשי הבית הלבן מודעים היטב למרקחת המבאישה שרקחו ושהמיטה אסון על המדיניות האמריקנית באזורנו, והללו נכנסו להיסטריה; אין אפשרות לראות את נאום אובמה באורח שונה. אובמה מסתכן בעימות חזיתי עם ישראל וכל הלובי היהודי, שלא להזכיר את הצבר העצום של הנוצרים האוונגליסטים אשר יעלו על הבריקאדות למען ישראל ובלבד שיוכל ליישר את ההדורים שפעולותיו האוויליות יצרו במזרח התיכון.

ישראל "נבחרה" להיות השה לעולה, הפיון שיוקרב באשר היא נתפשת כחוליה החלשה במזרח התיכון. ישראל נתפשת כך באשר ממשל אובמה עצמו עמל במחשכים משך השנתיים החולפות להאדיר את מסע הדה-לגיטימציה כנגד ישראל וכעת הוא מקווה לקטוף את הפירות, בתקווה כי ישראל תצעד בתופים ובמחולות, בבלי דעת ושום שכל לעבר עמוד התלייה של עצמה, ובכך ישוקם מעמד המדינה האמריקנית שכבר הידרדר חמורות בראיית מדינות המזרח התיכון.

משך דורות נהגו ממשלות ישראל לכסות על חילוקי-דעות, לעיתים קשים ביותר, עם הממשל האמריקני. נראה כי כיסוי והסתרה של חילוקי-הדעות עם הממשל אינם משרתים עוד את האינטרסים של ישראל, וכעת ראוי יהיה יותר לחשוף ולהעלות על נס את חילוקי-הדעות עם הממשל.

חשיפת המחלוקות תעזור לישראל בתוככי ארה"ב בהידוק השורות בין כלל אוהדי ישראל שם. חשיפת המחלוקות תיתן נשק רב-עוצמה בידי רפובליקנים ודמוקרטים אכפתיים, אשר מצידם יפעילו לחץ על ממשל אובמה דרך דעת-הקהל ודרך בתי הנבחרים להתיישר לפי "הקו הישראלי". חילוקי-הדעות אשר יינתן להם פומבי, ידברו אל ליבו של העולם הערבי במרחב המזרח-תיכוני הסוני, אשר נמצא כעת במסלול התנגשות קשה עם ממשל אובמה, ויעזרו לישראל להדק קשריה עם מדינות איסלאמיות נפגעות-אובמה.

ממשל אובמה פעל ופועל באורח בוטה כנגד האינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל (אספקת נשק אמריקני היא תחליף עלוב לתמיכה אסטרטגית) וכך, אל לה לישראל אומנם לשבור את הכלים ביחסיה עם הממשל (יחסי ישראל עם העם האמריקני מצוינים כתמיד) ושומה על ראש הממשלה לנסות לחזק ולתחזק היחסים, אך מאידך-גיסא, ישראל חייבת לראות ולצפות את האינטרסים הקיומיים שלה עצמה. לא ארה"ב עומדת בסכנת קיום, זו ישראל.