"הקריסה ולקחה" היא גניבה ספרותית מאורי מילשטיין שכתב על מלחמת יום הכיפורים. מלחמת יום הכיפורים, ולפנייה מלחמת ששת הימים, מבצע סיני ומלחמת השחרור לא תוחקרו כראוי. לקחים לא הופקו וכשלון הוביל לכשלון. הכשלון הוביל לתכסיסי חיפוי, שהעלו את הנכשלים בדרגה. תחקור החווה הסינית למשל, בוצע ברמה של מג"ד ומח"ט. החיילים לא תוחקרו עד היום.
במערכת החינוך התופעה זהה לחלוטין: אין תחקור כשלונות ויש חיפוי בדמות הצטדקויות למה תלמידי ישראל מגיעים במבחנים משווים עולמיים כמו מבחן פיזה, לחברה הטובה של פולין, פורטוגל ותאילנד.
ועדת דברת, שעסקה בנושא הקריסה במערכת החינוך, קיבלה לטענתה 600 פניות, ושמעה מתוך 204 פונקציונרים, פרופסורים, מנכ"לים, חברי כנסת ומנהלים שונים, שלושה מורים ותלמידה אחת:
שרית דור, מורה בחטיבת הביניים היובל באריאל, אדם ויילר-גור אריה, מורה בקריית שמונה, נסיה שרף, מורה ברמת אפעל וחן צוברי, תלמידת כיתה י' בבית-הספר המקיף בגדרה.
צריך להיות ברור שבצורה זו שהפונקציונרים והאחראים למחדל המתמשך בעשרות השנים האחרונות, שרואיינו על-ידי הוועדה, ירצו לחפות על מחדליהם ולא לחשוף את קלונם בציבור.
ואכן הפרופורציות 4:204 מעידות על כשלון ברמת התחקור. אם היו מראיינים 200 מורים ו-4 פונקציונרים האחראים לכשלון המתמשך היו בוודאי מבינים שהכול ייפול על גודל הכיתות, מ-40 ילד לכיתה ל-20 ילד לכיתה וכך לא יהיה חיסכון במורה אחד! ולזה כנראה אין כסף. בזה היו צריכים להתרכז הפתרונות היצירתיים של חברי הוועדה, ולא בגיבוב מסמך עליו חתומים פרופסורים, אנשי עסקים ורבנים, מין קואליציה מוזרה.
וועדת דברת קובעת: "חינוך הוא תהליך מורכב, המקנה כלי למידה, השכלה ומידע ומהווה גורם משמעותי בעיצוב זהותו, אישיותו וערכיו של בוגר משכיל ונאור". כיוון שאני לא נאור, מתקדם והייטקי הלכתי למילון לבחון את המושגים חינוך והשכלה והרי התוצאות הלא מפתיעות:
השכלה: 1. ידיעות כלליות שהאדם קונה בלימודיו. 2. הקניית ידיעות.
חינוך: 1. הקניית הרגלים, דרכי חשיבה והתנהגות; פיתוח המידות, האופי והכשרים הרוחניים של החניכים להשגת מטרה אידיאלית מסויימת (להבדיל מן ההוראה שעיקרה הקניית ידיעות והשכלה)
כן כך בפירוש במילון אבן שושן!
כלומר חכמי הוועדה, כשיצאו לדרך, כלל לא בררו את נושא החינוך ובאופן מבולבל השתמשו במושגים חינוך והשכלה.
הדו"ח קובע: "החינוך הוא גורם ראשון במעלה המשפיע על ערכיו, עתידו וסיכויי הצלחתו של כל פרט ופרט. השכלה ופיתוח יכולות אישיות הם תנאי להשתלבות בחברה, להתקדמות כלכלית ולמיצוי הפוטנציאל האישי. החינוך וההשכלה הם סולם חיוני להגיע למימוש ההזדמנויות שהעולם המודרני מאפשר, ובלעדיהם עלול האדם להיקלע לנחיתות חומרית וחברתית".
אנשי ועדת דברת עוד לא הפנימו שהחינוך לאינדיבידואליות בלבד הוא הוא שפוגע אנושות בחברה בישראל. כמו ששחקן יחיד לא יכול לנצח במשחק קבוצה כמו כדורגל וכדורסל כך מפעל תעשייתי לא יוכל להתחרות עם גאון אחד או שניים. יכולת מעבר המידע מתחתית הארגון לראשו ועבודת הצוות חיוניים לא פחות ואת אילו לא מלמדים בשום בית ספר.
ועדת דברת ממליצה בסעיף 2.1 למנוע אלימות. כן, כך בפירוש שחור על גבי לבן! לא מצחיק! אבל איך? כשכל ילד רואה בטלויזיה סרטי אלימות קשה (רכה ביחס לאלימות המוסלמית בדמות כריתת ראשים, לינץ, רצח תינוקות מטווח אפס ועוד). איך אם כל ילד רואה פרסומות שוביניסטיות המציגות את האישה, שותפתו לחיים כמטומטמת.
איך אם החזירות האמריקנית שהוטמעה בתרבות הישראלית הפכה שמות כמו רוג-לך לביס-לי. איך אם רואים פרסומות שמצחיקות קופים, שמתארות אנשים שמתאבדים או הורגים רק כדי לא לחלוק איזה חטיף מגעיל.
חברי הוועדה הדגולים עשו את עבודתם בהתנדבות וכיוון שכל האנשים אנשים עסוקים הם, לא היה להם זמן להסתכל בטלוויזיה ולא ראו את הגועל. כן חברי הוועדה! טלויזיה זה חלק מהחינוך. חינוך לאינדיבידואליזם צרוף מוקרן בסיטונות מעל המסך הקטן, כוכב נולד, מצחיק נולד ועוד מעודדים בדיוק את ההיפך ממה שאתם ממליצים עליו.
ועדת דברת אינה שונה במובן זה מוועדות קודמות ולכן גם מסקנותיה מתבססות על מידע המוטה על-ידי האחראים לכשלון המתמשך ובכל זאת בוועדת דברת לא ישבו טמבלים והיא באופן מאד לא מפתיע עלתה על התכסיס של הגדלת אחוז הזכאים לבגרות וכך קובעת הוועדה: "אך חלק אחר מקורו בשינויים ארגוניים וטכניים בבחינות (הגרלות, מיקוד למידה, מועדים חוזרים וכו'), הקלות ללקויי למידה (שהביאו לעלייה דרמטית במספר הזכאים להתאמות ולהקלות) וגיוון רב מאוד באפשרויות הבחינה".
ועדת דברת קובעת נכון ש: "חוסר יכולת תכנון לטווח ארוך - התחלופה התכופה של שרי החינוך (שמונה שרים ב-14 שנה) הביאה לחוסר עקביות והמשכיות במדיניות החינוך, חוסר יכולת תכנון לטווח ארוך, שינויים תכופים מדי בסדרי עדיפויות ובלבול וחוסר שקט במערכת החינוך, הזקוקה ליציבות ולעקביות. חכמי הוועדה לא הגיעו למסקנה המתבקשת והיא להוציא את החינוך מהמערכת הפוליטית למערכת לאומית ארוכת טווח ומתוקצבת שלא על-ידי המערכת הפוליטית.
(7) אחת ממטרות החינוך, קובעת הוועדה היא: "לחזק את כח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויוזמה, ולפתח מודעות ועירנות לתמורות ולחידושים" זאת אפשר לעשות בכיתה של 40 ילד? איך בדיוק???
עוד ממליצה הוועדה בראש פרק "מבחן התוצאה" על מדידה וכימות של התהליך החינוכי, זאת על-ידי הגדרת יעדים ובקרה של הישגים. כבר שנים כל מורה שמגיש לבגרות יודע את אחוז הצלחתו ביחס למורים אחרים ובתי ספר אחרים. המנגנון קיים אך היישום לא קיים וועדת דברת לא הבינה מה עושים עם זה.
מהמידע שקיים היה אפשר להפיץ בכל הארגון את השיטה של כל מורה מוצלח בצורה יוצאת דופן וכל מורה שנכשל לאורך שנים. תרגיל טוב שכתב מורה טוב, צריך להיות מופץ בכל הארגון. עבודות טובות שכתבו תלמידים או הערותיהם צריכות להיות מופצות בכל הארגון. בצורה כזו ניתן לעבוד בחוג סגור המשפר את הארגון ולא בחוג פתוח הבוחן בינארית הצלחה או כישלון.
ועדת דברת קובעת שצריך להיות רצף חינוכי מהגן עד לתיכון. אם הייתה מתעמקת קצת יותר אז אולי הייתה מגיעה למסקנה שהרצף צריך להיות עד לאוניברסיטה ואז היה אפשר בקלות רבה לחסוך את תקופת בחינות הבגרות, תקופה של כשנתיים בהן התלמידים לא לומדים דבר.
לסיכום, ועדת דברת כמו ועדת שושני וועדת הררי לחינוך המדעי לפניה עתידה להיכשל ובענק. הוועדה קבעה שתפקיד מורה צריך להשתנות ממרכז ידע למדריך שימוש בידע. אבל הוועדה לא הסתכלה בראי. אחרי שלב איסוף הבעיות היה צריך לבוא שלב איסוף הפתרונות מהמורים והתלמידים. כיוון שזה לא קרה לא צפויות שום בשורות ממסקנות הוועדה.
