|
[צילום אילוסטרציה: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
בדרך כלל אינני אוהב לעסוק בנושא עריות, משום שאדם דתי חייב להימנע מלדון בנושאים כאלה אף אם העניין סוער ויש לו מה לומר בנושא. אך הפעם, "לאור" מעלליו של "רב" השכונה מנתניה, קשה לי להחריש, משום שחיצי האשמה יכוונו נגד הרבנים, נגד החרדים, ובמיוחד נגד הדת.
אין זו הפעם הראשונה ש"רב" רשמי מואשם במעללי עריות וזנות. רבים יבקשו תגובה מחובשי הכיפות, או מ"הרבנות הראשית". יהיו גם כאלה שירקדו על האונס ויציעו לפרק את היהדות. אך מי שמצוי בעניינים, יודע מי הם "רבני השכונות" ומי מינה אותם.
עד לפני השואה המרה, כל קהילה בחרה את הרב הרצוי, כשאמת-המידה הייתה רמת הצורך של הבוחרים בידע הרב, ובעיקר - יראת השמיים שלו, קרי - האינדקס להתנהגותו. שיקולים פוליטיים נכנסו לעתים לבחירה, אך לרף יראת השמיים היה קו אדום. קהילה שלא רצתה רב - לא בחרה, ולא בחרו אותו עבורה ריקים ופוחזים. אבל בשנת 1921 העיבה עננה פוליטית על שמי הרבנות היהודית. התנועה הציונית בא"י החליטה, על כידוני הכיבוש הבריטי, להקים "רבנות" מטעם. הרב קוק, שלא מתוך כוונות רעות, שיתף פעולה עם הרעיון, והפך דרכו ל"רב הראשי לישראל".
אך הדרך לגיהינום הייתה רצופה בכוונות טובות. השיטה החדשה העבירה את בחירת הרבנים לידי פוליטיקאים קטנים, ללא קשר לצרכים של קהילות וחוגים שונים, עד שהנבחרים מונו לעמוד בראש רבנויות עירוניות וכלליות מבלי שלציבור הנצרכים לשירותיהם יש מה לומר בעניין. עד הקמת המדינה עדיין לא הורגשה השיטה במערומיה, מפני שליישוב הציוני בא"י לא הייתה השפעה על חו"ל, ויהדות העולם לפני השואה המרה הייתה גדולה וחזקה. מאז הקמת המדינה החלה ה"רבנות" החדשה להשפיע גם בחו"ל, עד ששום רב בקהילה אורתודוכסית לא חרדית בחו"ל אינו יכול להתנהל ללא "ברכת הדרך" של העסקנים הפוליטיים החילוניים. בישראל העניין הפך פשוט לשוק. "רבנים" הנבחרים לפי מפתח פוליטי, ללא קשר לאישיותם ולהשכלתם התורתית, נשלחים לשכונות ולקונצרנים ללא קשר לצורך ברב כלשהו שם. כדי להשתיק את המערכת החרדית מלפעור פיה על כך, ה"מערכת הדתית ממלכתית" יודעת לפטם גם את המפלגות החרדיות ב"רבנים" משלהן. כך קונים שתיקה - בשלמוני חילול השם.
מאז קום המדינה ועד היום נבחרו בשיטה זו לא מעט אנאלפביתים (בעיקר בעיירות הפיתוח, ביישובים חילוניים קטנים ובמושבים), מגלי עריות, "יס מנים", וכאלה שהפכו מנהגי מוניות ומחסנאים ל"רבנים". לא מעט מאותם "רבנים" כלל אינם מתגוררים ביישובי עיסוקם, ויש שאפילו חיים בחו"ל! אחרים כמעט לא עוסקים ברבנות ממש, ויש המנצלים את תפקידם לעיסוקי ממון בגיורי סרק, בכשרויות מפוקפקות, במעשי תועבה ובהתהוללויות. לא פלא הוא שרבים מהם אינם אפילו שומרי שבת, אחרים מואשמים בשוחד, ו"רבנים בכירים" אף מתגלים במשטרה כמגלי עריות.
האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית לכל חוגי הפוליטיקה, כולל "יפי הנפש" מהשמאל. כותב שורות אלה ישב לא פעם עם פוליטיקאים בכירים מקרב "יפי הנפש", שרוממות המלחמה ב"כפייה הדתית" בגרונם הניחר, וחשף בפניהם את האמת המרה שבה כל-כך רצו, כביכול, להילחם. כולם, ללא יוצא מן הכלל, השתתקו אחר-כך. מישהו ציוני וחילוני הסביר להם שעדיף "רבנים" גנבים, זנאים, אנאלפביתים ושיכורים - על פני "רבנים קיצוניים", קרי - דתיים באמת. רק שינוי השיטה, כלומר פירוק ה"רבנות הממלכתית" והוצאתה מידי הפוליטיקה - ישימו קץ לחרפה.