חלב שנשפך

אורית נוקד הודיעה מיד שהיא מתנגדת לייבוא של מוצרי חלב. אין פלא: היא הרי שרת החקלאים. לא טעיתי: שרת החקלאים, לא שרת החקלאות. המשרד הזה באופן מסורתי דואג לחקלאים ולא לחקלאות, למגזר ולא למדינה.

כאמור, הייבוא תלוי גם בשר התמ"ת - וזהו כיום שלום שמחון, שהיה עד לפני חצי שנה שר החקלאים, והוא בעצמו בן המגזר הזה ודואג באופן עקבי לאינטרסים הצרים שלו. כך שתשכחו מיד מכל אפשרות של ייבוא, ולו רק בגלל זהותם של מי שאמורים לאשר אותו.

ליובל שטייניץ יש פתרון נהדר להתייקרות מוצרי החלב: ייבוא. המוצרים מחו"ל יגיעו, יהיו זולים יותר ויאפשרו לצרכן הישראלי בחירה, ואולי גם יכריחו את היצרנים הישראלים להתיישר בהתאם. פנטסטי.

אלא שיש כמה בעיות קטנות בדרך למימוש הרעיון הנהדר הזה. נתחיל בכך שהוא בכלל לא בסמכותו של שר האוצר, אלא בזו של שרי התמ"ת והחקלאות (ועליהם נדבר בהמשך). נמשיך בזה, שמדובר בתהליך ארוך של איתור היצרנים הזרים, הענקת רשיונות ייבוא, מציאת פתרונות לאכסון ולשינוע, הבטחת הכשרות ובדיקת התנאים הבריאותיים. נסיים בכך, שבכלל לא ברור האם המוצרים המיובאים יהיו זולים יותר, בגלל העלויות הנוספות של ההטסה וההפצה, והוספת היבואנים לשרשרת הרווח.

שטייניץ מוכיח שוב, שהבנה כלכלית ממנו והלאה. אין להתפלא, לנוכח העובדה שגם השכלה כלכלית ממנו והלאה. אז הפתרון שלו אולי טוב ברמה הפילוסופית, אך חסר-ערך ברמה המעשית.

אחרי שכל זה נאמר, חשוב גם להגיד שהחרם על הקוטג' הוא מוצדק, ויש מקום להרחיבו מאוד. אנחנו משלמים יותר מדי על המון מוצרים ושירותים, בלי להניד עפעף. דוגמה קטנה: את אותו בקבוק מיץ אשכוליות, אני יכול לקנות בדרום תל אביב ב-6 שקלים, ואילו בנתב"ג ידרשו עליו כפליים. ומובן שכולנו מכירים עוד עשרות דוגמאות לפערים כאלו, המלמדים שמרוויחים עלינו יפה מאוד. אין לי שום בעיה עם זה שכולם ירוויחו, כי האינטרס של כולנו הוא שהעסקים יתקיימו ויפרחו; יש לי בעיה עם רווחיות מוגזמת ועם ניצול חולשתו של הצרכן.

בהקשר הזה, כדאי ללמוד דווקא מהמגזר החרדי, ובשני היבטים. האחד: כאשר יש שם פגיעה ברגשות או בערכים, מוטל מיידית חרם והוא מאוד אפקטיבי. זו לא סחטנות אלא צרכנות אמיצה, המוכנה לוותר על הנאה תמורת אידיאולוגיה. השני: כאשר מחירי האתרוגים טיפסו בצורה חסרת היגיון לפני מספר שנים, הודיע האדמו"ר מגור שאם לא יירדו - הוא יורה לחסידיו להסתפק באתרוג אחד לכל בית כנסת. אתם יכולים לנחש לבד מה קרה.

גם ברשתות השיווק יודעים לקרוא עיתונים, ולכן הן מיהרו להוריד את מחירי הקוטג'. אבל זהו כמובן רק תעלול יחצ"ני, המהווה עלבון לאינטליגנציה. הרי אנחנו יודעים שלכל היותר הרשתות יורידו לזמן קצר חלק קטן ממתח הרווחים שלהן, וכבר ימצאו דרך לפצות את עצמן. אנחנו הרי יודעים שבעוד שבוע-שבועיים, כאשר המחאה תגווע, המחירים יעלו חזרה ואיש לא ישים לב. מבחינתי לפחות, המבצעים הללו דווקא מוכיחים שממש לא סופרים אותי.

תראו כמה מנהיגינו קשובים לדעת הקהל: יש מחאה על עליית מחירי הקוטג' - ומיד מבטיחים לנו פתרונות. יש התנגדות למע"מ על ירקות ופירות - והתוכנית נגנזת. יש רעש סביב מחירי הדיור - וכולם מכנסים מסיבות עיתונאים. יש עצומה בנושא שעון הקיץ - אז מאריכים אותו.

אלא שזו אינה דמוקרטיה אלא פופוליזם. זו אינה מנהיגות אלא היגררות. על דברי המשנה "פני הדור כפני הכלב", אמר חיים נחמן ביאליק: לעיתים אנו רואים כלב רץ ברחוב ולכאורה גורר אחריו את בעליו המחזיק בחבל. אך כאשר מגיעים לצומת, הכלב נעצר ומחכה לראות לאן יכוון אותו בעליו. זהו מבחנו של הדור: האם הוא ימתין בצומת למנהיגים, או ימשיך לגרור אותם. כאשר האפשרות השנייה היא המבוצעת בפועל, אוי לדור ואוי למנהיגיו.