אין יהודים - אין אנטישמים

"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען..." [במדבר י"ג, ב'] - כך מתחיל הסיפור הידוע כ"פרשת המרגלים", המשתרע על פני שני פרקים בפרשתנו, פרשת "שלח לך". הסיפור נשנה גם בפרק ל"ב, פסוקים ח'-י"ג, וכן במשנה תורה, הוא חומש דברים, פרק א', פסוקים כ"ב-מ"ו, ופרק ט', כ"ג. עוד הוא נזכר במפורש או ברמיזה בספר יהושע י"ד, ז'-ט', ביחזקאל כ', ט"ו-י"ז, ואף בתהלים צ"ה, ח'-י"א, הוא מזמור "לכו נרננה".

פרשת שלח, שבמרכזה פרשת המרגלים, היא פרשה מרתקת העשירה בסוגיות פסיכולוגיות. אחרי סידרת הזהויות, שפתח בהן ספר בראשית - החל מסוגיית הזהות האישית של אדם הראשון (המגולמת בפנייה הרועמת "אייכה"), ושל קין בזיקה לאחיו הבל ("אֵי הבל אחיך), דרך גיבוש הזהות המשפחתית של נוח בתיבה ועד עיצוב הזהות הלאומית של אברהם אבינו - צועדת הפרשה צעד נוסף ובונה עוד נדבך בסידרה. הפרשה מצביעה דומני על זהות ייחודית חדשה: זהות הארץ בזיקה לזהות האישית והלאומית.

אפשר כמעט לסכם את מערכת הבחירות הנוכחית למוסדות לשכת עורכי הדין כמערכת בחירות שלא הייתה. מלבד כמה סיסמאות שדופות והבטחות שדומה כי המעלים אותן אינם מתכוונים ברצינות, לא היה בה דבר מלבד הטלת רפש בצורה, בסגנון ובכמות שלא זכורים לי ממערכות קודמות. למרבה הפליאה, ההכפשות באות בעיקר מצד ראש הלשכה וסיעתו, וזה תמיד סימן לאובדן עשתונות.

אני כותב שורות אלו באי נחת מרובה, אך מצפוני דוחק בי למתוח ביקורת ממוקדת כנגד 'עיתון הבית' שלי ושל עמיתיי במחנה הציונות הדתית. כוונתי ל'מקור ראשון' שמוספו העיוני 'שבת' הפך לבמת 'הטפה והדחה' נגד הנאמנות להלכה כמקובל מדורי דורות.

אין שחר לדעה לפיה יש חיסיון מקצועי לעיתונאי ככל שהדבר נוגע לנושאים שעל-פי חוק אחר - אין לו חיסיון לגביהם, למשל - אין לו חיסיון נגד פשעים בתחום הפלילי, ואין לו חיסיון בתחום של פגיעה בביטחון מדינת ישראל.