איך מקדמים שינוי חברתי?

בפעילותי החברתית לקידום חלוקת האחריות ההורית המשותפת, אני נחשף לתופעה חברתית כאובה בה אבות גרושים רבים, מסיבות כאלה ואחרות, באופן מלא או חלקי, פשוט מנתקים קשר עם ילדם לאחר הפרידה מאם הילד.

המטרה שלנו כחברה היא לנסות למנוע מצב כאוב זה ולנסות לשמר, ולעיתים לחדש, את הקשר בין האב לילדו, אך בודאי שלא ליצור עילות לניתוק. קבלת כל המידע לגבי הילד, באופן אוטומטי, מהווה צעד חשוב ובסיסי לקידום שינוי חברתי זה.

בשבוע שעבר, כאשר פניתי לפעילי הארגון בבקשה לפנות לחברי הכנסת בבקשה לדאוג לכך ששני ההורים יקבלו באופן אוטומטי את כל המידע לגבי הילד, ענתה לי אחת הפעילות:

"בוקר טוב גיא,
לצערי כאן אין באפשרותי לעזור שכן לאבי ילדי נוח עם הסידור שיש לו מזכירה אישית. מזמנת אותו לאסיפות הורים, מסיבות סוף שנה, חגים ואפילו מדווחת לו על מצב הילדים בבי"ס שכן אין הוא טורח ומתאמץ כלל להיות מעורב בחינוך ילדיו. מעולם לא דיבר עם המורות של בניו וגם שכבר מגיע לאסיפת הורים יושב כמו דג "מה את רוצה? אני מקשיב" שכן איך יוכל להגיד משהו אם הוא אינו בקיא במה שמתנהל?
עמך הסליחה".

האמא, במקרה זה, פועלת כמובן לטובת ילדיה ומידעת את האבא, אך לטעמי אין כל סיבה שאימהות ישמשו כמזכירות של האבא. מדוע שלא יקומו הנשים וידרשו ממשרד החינוך לשלוח כל מידע שהוא, הקשור לילד, לשני הוריו כאשר הוריו חיים בבתים נפרדים? לשמחתי אמא זו הסכימה עימי ופנתה בנושא לחברי הכנסת, אך שינוי חברתי מצריך יותר מכך.

חשוב לדעת שכיום בתי הספר לא מזמינים את האבות הגרושים ליום ההכרות של הילד לקראת עלייתו לכתה א'. כן, אני יודע שזה נשמע מופרך או הזוי, אך זאת המציאות שאני ואבות אחרים חיים בה.

חוזר משרד החינוך, בכל הקשור להורים גרושים, קובע שאין צורך לשלוח מידע לאבות הגרושים אלא אם כן האבות מבקשים זאת, ובכתב. נשאלת השאלה, כיצד ידעו האבות שיש נוהל מוזר ותמוה שכזה? מדוע האב צריך לבקש את המידע והאם מקבלת אותו ללא כל בקשה? מדוע חושב משרד החינוך שתפקידה של האמא, למרות שההורים חיים בבתים נפרדים, לעדכן את האב?

גם בטפסי מסירת פרטים אישיים לבית הספר ישנה בעיה המביאה לניתוקם של האבות הגרושים מילדם: בטפסים מיושנים אלו, אין כלל מקום לרשום את כתובות שני ההורים להורים שחיים בנפרד.

כיום כ 30% מההורים אינם חיים יחדיו, כך שלמספר רב של ילדים שני בתים ושתי כתובות מגורים. מאחר שאין מקום לכתובת האב על הטופס, פרטי האבות, בעיקר כתובתם, לא נרשמים במערכת המיחשוב של בתי הספר, ושוב, כאשר נשלח מידע רשמי להורים דרך מערכת זו, האב פשוט לא מקבל את המידע.

גם בנושאים נקודתיים יותר, כמו מבחני המחוננים, ממשיך משרד החינוך לנתק את האבות הגרושים ממידע. משרד החינוך שוכר גורם חיצוני שעורך עבורו את מבחני המחוננים לילדים אך לא דואג לחייב גופים אלו לשלוח גם לאבות את תוצאות מבחני המחוננים שעבר ילדם, ותוצאות הבחינות נשלחות רק לכתובת האם. במקרה הזה, אפילו בקשה מפורשת לא תעזור.

כאבות גרושים, כל מה שאנחנו מבקשים הוא, ועצם העובדה שאנחנו בכלל צריכים לבקש היא אבסורד, שמשרד החינוך ישלח לנו באופן אוטומטי כל מידע רשמי לגבי ילדינו, בדיוק כפי שהוא נשלח לאמא.

האימהות צריכות לדאוג לקבל את זכותן לחיים עצמאיים, לא עוד שרותי מזכירות לאב, לא עוד האשה הקטנה שמגדלת את הילדים, הגיע הזמן לשינוי חברתי גם בתחום זה. שליחת המידע גם לאב תקדם את האפשרות שגם אותם אבות שכיום לא תמיד ממשים את הורותם בנושא יגיעו ליום ההורים, למסיבות סוף שנה ולימי ההכרות לקראת עליית ילדם לכיתה א'. וכן, תמיד אפשר להתלונן שהאבות לא רוצים ולא יבואו, אך אולי כשלב ראשון נדאג לשלוח להם את המידע כך שידעו בכלל שיש אירוע כזה או אחר?

המטרה העיקרית בפעילות הארגון שלנו היא שינוי חברתי. שלב ראשון לשינוי שכזה הוא הורדת החסמים הביורוקרטים המונעים את התחלתו של התהליך. רק אם כחברה נוודא שמשרד החינוך ישלח את המידע לשני ההורים, נוכל ליצור התחלה של תהליך חברתי, בכל תא משפחתי בקצב שונה, כך ששני ההורים יהיו מעורבים בכל הקשור לחינוך הילד.

לאבות שילדם עולה בשנה הבאה לכיתה א' או לגן חדש, אני ממליץ כבר עכשיו לדאוג ולטפל בנושא. בימי החופשה לא בטוח שיהיה עם מי לדבר.

לשר החינוך אני קורא, לאפשר לתהליך חברתי זה להתחיל על-ידי שינוי המדיניות הנוכחית בה המידע נשלח אוטומטית רק לבית האמא.