הדו קרב שהתרחש אתמול בממשלה, היה יותר מסתם דו קרב שליפות בצוהרי היום. במרכזו עמדה (ועדיין עומדת) אחת הסוגיות הקשות ביותר בהן נתקלה תנועת הליכוד מעודה. מצד אחד, חזון ארץ ישראל השלמה, עליו מושתתת למעשה האידיאולוגיה של הליכוד מאז הקמתו ואילו מצד שני, המציאות הכואבת והמדממת אותה אנו חווים מדי יום.
אל דו הקרב התייצבו כלי הצדדים של הקשת הפוליטית בממשלה, כל אחד מחוזק בידי ציבור אותו הוא מייצג. מחנה אחד טוען כי הוא מייצג את הקונצנזוס הרחב ממנו נהנית תכנית ההינתקות בקרב הציבור במדינת ישראל, אותו ציבור שהעניק לליכוד 39 מנדטים. לעומתו, מייצג המחנה השני את מתפקדי הליכוד, אשר הכריעו נגד ההינתקות. כל צד לוקח חזקה על הדמוקרטיה וקורא לצד השני לכבד את רצון הבוחר. שני הצדדים צודקים בטענותיהם. אולם הצדק, לבדו, אינו מספיק.
במכתב ששלחתי היום אל חברי הכנסת מטעם הליכוד ואל חברי המרכז, טענתי כי אנו שוב חוזרים על אותה הטעות אותה עשינו בשנים עברו. אנו שוב יורים לעצמנו ברגל ודוחקים את עצמנו מעמדת השלטון, בגלל ויכוחים אידיאולוגיים. אין אני מתיימר לקבוע כיצד הממשלה צריכה לנהוג במקרה דנן - גם לי יש עמדה משלי בנושא. אולם אני בהחלט יכול לקבוע כי למרות המחלוקות, ניתן להגיע לעמק השווה בין הצדדים ולמצוא את הנוסחה המתאימה שתאפשר לקבל את ההחלטה עליה יסכימו כולם.
קבלת החלטה שכזו אינה פשוטה: היא חייבת לכלול בתוכה אלמנטים שיהיו מקובלים על ציבור המצביעים בישראל מצד אחד, ועל ציבור מתפקדי הליכוד מן הצד השני. אולם זוהי בדיוק השעה בה נמדדים מנהיגים. גם שרון וגם נתניהו כבר הוכיחו כי הם מנהיגים חזקים. כעת עליהם לעשות עוד צעד אחד קטן, בכדי להראות לכולם כי הם יכולים להתגבר על המחלוקות בממשלה ולקחת את המדינה צעד נוסף קדימה לעבר עתיד טוב יותר, בדיוק כפי שהבטיחו למתפקדי הליכוד ולציבור מדינת ישראל.
כוחנו נמצא באחדותנו - כעת הוא לא הזמן המתאים להתפלג. אני קורא מכאן לחברי הכנסת ולשרים ללחוץ על כל הנוגעים בדבר ולהגיע אל העמק השווה. רק כך נוכל לתפקד כתנועה ורק כך נוכל להעניק למדינה ולאזרחיה את הטוב ביותר.
