|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
תביעה על רצח עדיפה על הריגה
|
הגשת אישום על הריגה נובעת מן החשש של הפרקליטות שהיא תתקשה להגיע להרשעה ברצח בבית המשפט. הנימוק הזה אינו מתקבל על הדעת. פרקליטות טובה אינה נמדדת באחוזי ההרשעה שהיא משיגה. גם אם יחליט בית המשפט שלא לקבל את התביעה על רצח אלא להסתפק בהריגה, שום דבר מכבודה של הפרקליטות ומאמון הציבור בה לא ייגרע
|
|
קושי להרשיע ברצח בבית המשפט. נימוק שאינו מתקבל על הדעת [צילום: AP]
|
|
|
|
|
פרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד הנער שדקר את חברו הטוב, פיליפ גלר. סעיף האישום - הריגה. המשטרה סברה שיש די ראיות להאשים את הנער הדוקר ברצח, אבל בפרקליטות לא השתכנעו והעדיפן ללכת על בטוח.
קשה לקבוע מי צודק בויכוח הזה בין הפרקליטות למשטרה. לדעת חוקרי המשטרה, העובדה שהדוקר הביא תחילה סכין קטנה וכשחבריו נטלו אותה מידיו רץ להביא סכין גדולה שבה גם דקר, מעידה על כוונה לרצוח. הפרקליטים נחלקו בדעותיהם אולם לבסוף גברה ידם של אלה בפרקליטות שסברו שיתקשו להוכיח כוונה מצד הדוקר להביא למותו של הנדקר.
ועם זאת, בדבר אחד אין ספק. הויכוח הזה, שאיננו נדיר, וההכרעה להסתפק בכתב אישום מרוכך, מכרסמים עוד באמון הציבור במערכת המשפט. צריך להודות כי לא כל האשמה מונחת על כתפי מערכת החוק. אמות המידה להגשת כתב אישום על רצח אינן נהירות תמיד להדיוטות. בעינינו, אזרחים מן השורה, דקירה במהלך תגרה או בתגובה להתגרות אינה שונה מדקירה מתוכננת ומחושבת. הדרישה להוכיח כוונה תחילה להביא למוות איננה נתפסת. כאשר הפרקליטות מגישה אישום על הריגה בלבד נגד אישה שדקרה את שכנתה 16 פעם ולבסוף שיספה את גרונה, ההחלטה מזעזעת ומופרכת. קשה לנו להבין את המניעים לה, בעיקר משום שהפרקליטות לרוב נמנעת מלנמק את החלטותיה.
אבל, חמור מכל הוא הנימוק - שנשמע גם הפעם- שההחלטה להגיש אישום על הריגה נובעת מן החשש של הפרקליטות שהיא תתקשה להגיע להרשעה ברצח בבית המשפט. הנימוק הזה איננו מתקבל על הדעת. פרקליטות טובה אינה נמדדת באחוזי ההרשעה שהיא משיגה. גם אם יחליט בית המשפט שלא לקבל את התביעה על רצח אלא להסתפק בהריגה, שום דבר מכבודה של הפרקליטות ומאמון הציבור בה לא ייגרע. אדרבה, דווקא ההחלטה להסתפק באישום בהריגה מכרסמת באמון הציבור בתביעה.
כמובן, אין כוונת הדברים להאיץ בפרקליטות להחמיר תמיד בכתבי האישום. אבל כאשר מתעורר ויכוח וכאשר דעת הקהל דורשת זאת- החמירו ככל שרק תוכלו. לנאשמים לא ייגרם עוול ואמון הציבור, מנגד, לא יישחק.
|
|
הכותב הוא נשיא קב' ח.א.ש ביטחון, המתמחה בביטחון ואבטחה בארץ ובעולם. יוזם המאבק בשכרות.
|
|
| תאריך:
|
23/06/2011
|
|
|
עודכן:
|
23/06/2011
|
|
צביקה בן-שבת
|
|
תביעה על רצח עדיפה על הריגה
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
שירה , משפטנית
|
23/06/11 19:58
|
|
|
|
2
|
|
פרקליט
|
25/06/11 23:07
|
|
|
השאלה שראש ממשלה אחראי צריך לשאול בביתו, במשרדו, בשכבו ובקומו היא: מי היה האידיוט שגירש את המלך חוסיין - ששלט בפלסטינים ויִרְדֵן איתם - והביא אל מדינת היהודים מיליוני פלסטינים? מי החכם שגירש את המצרים מעזה והעמיס אותה על המדינה כנכס אסטרטגי? ומי הגאון שצירף לירושלים בירת ישראל את הכפרים הפלסטינים שמעולם לא היו ירושלים, והירבה מספרם מ-60,000 ל-250,000, שבעוד עשרים שנה יהיו 500,000?!
|
|
|
|
|
אנחנו רגילים לומר "הסגנון הוא האדם", אבל המקור קצת יותר מדויק: "הסגנון הוא האדם עצמו". כתב זאת לראשונה המדען הצרפתי ז'ורז-לואי לקלרק דה בופון, 1788-1707.
|
|
|
|
|
אילו ברל כצנלסון היה יודע איזו מהומת אלוהים (תרתי משמע) יגרום הנוסח שכתב לזכרם של נופלי תל-חי, קרוב לוודאי שהיה מוצא דרך להוסיף לתוכו גם את "צור ישראל”, באותה דרך ששותפו לדרך האידיאולוגית - דוד בן-גוריון עשה בנוסח מגילת העצמאות. הדבר האחרון שאפשר להאשים בו את ברל כצנלסון הוא בחוסר רגישות לערכי הדת היהודית. הוא היה מראשי המתנגדים להתנערות שאפיינה חלק מתנועות הפועלים מהמסורת היהודית, ועמד על-כך שהנוער יחונך לתרבות יהודית.
|
|
|
|
|
עו"ד יורי גיא רון - יו"ר לשכת עורכי דין ב-4 השנים האחרונות, שמייצג בעיני רבים, את האליטה של המקצוע. את המשרדים הגדולים והוותיקים שנתמך ע"י היו"ר היוצא עו"ד שלמה כהן - נכשל בניסיון להוביל קדנציה שניה.ליד הצלחות לא מעטות בתקופתו (שאסור לזלזל בהן ולהמעיט בערכן), היו גם הרבה טענות נגדו, על ניפוח המנגנון בסביבתו הקרובה, משכורות גבוהות לבעלי תפקידים שרצה ביקרם, חלוקת תקציב הלשכה לא בצורה מידתית ומאוזנת, כפי שאכן קבע בית המשפט המחוזי, בסופו של דבר - היו בעוכריו.
|
|
|
|
|
די בהוכחת קיומו של נזק מבלי להוכיח את שיעורו, כדי שבית המשפט יפסוק פיצוי על דרך האומדנה. לא תמיד יכול התובע להביא ראיות ולהוכיח כמה כסף הפסיד בגלל הנזק שנגרם לו על-ידי הנתבע, בין ברשלנות ובין בהפרת חובה חקוקה או בכל דרך אחרת, וכאשר אין עוררין על כי הנזק אכן נגרם - אזי גם ללא הוכחת שיעורו המדויק יהיה התובע זכאי לפיצוי כספי.
|
|
|
|
|
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
