נתחיל מכך שפסק הדין שהרשיע את
אריה דרעי בקבלת שוחד ושלח אותו לבית הסוהר - פסק הדין הזה לא אמור לשמש מקור גאווה למי שרוממות המשפט בגרונו.
בהקשר זה, די אם נזכיר ששופטיו של דרעי בכל הערכאות נמנעו - וכנראה שלא במקרה - מלהתמודד עם משמעות העובדה שכספי השוחד הופקדו בחשבון הבנק הרגיל של דרעי. הרי כאשר אדם מסתיר כספי גניבה או שוחד - עצם ההסתרה משמשת ראייה נסיבתית לחובתו. ובכן, מה המשמעות הנסיבתית כאשר אדם מפקיד את הכספים בחשבונו הידוע והמוכר? האם העובדה הזו כדי כך שולית עד שאינה ראויה לדיון שיפוטי?
אבל אנחנו נמצאים היום במקום אחר. דרעי הורשע בשוחד וישב בבית הסוהר תקופה לא קצרה, וככזה - יש לו בציבור תדמית מסוימת שתלווה אותו באשר יילך.
דרעי יודע היטב שאיש לא ישכח את העבר שלו, והתקשורת לא תיתן לו מנוח. השאלה היא אם אדם - אפילו הוא חכם ומוכשר כמו אריה דרעי - מסוגל לתפקד בתנאים שכאלה.
הרי ברור מטבע העניין שמילוי תפקיד ציבורי - בוודאי תפקיד של שר - כרוך באינספור מחלוקות ומריבות ומאבקים ומלחמות. ובכן, היוכל אדם שישב בבית הסוהר על שוחד למלא תפקיד ציבורי עתיר סמכויות וכוחות - תוך הינתקות מעבר כל-כך מכביד?
הרי אריה דרעי - כמו כל אדם במצבו - יהיה עסוק מבוקר עד לילה בניסיונות נואשים ואינסופיים לשקם את תדמיתו. הניתן לתפקד באופן סביר בתנאים שכאלה?
לבי לבי לאריה דרעי שיהיה עסוק כל היום בלהוכיח לציבור שהוא אדם ישר - רק כדי לשמוע בסוף היום צעקות שהוא גנב.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
